שלום הרב, אני בשנה הראשונה לנישואין ולמדתי שצריך להוציא מהחדר ספרי קודש כאשר אני יושן באותו חדר עם אשתי, בזמן שאינה נדה, אפילו אם אין בדעתנו לקיים מצות עונה. האם עלי להוציא מהחדר גם מגזין 'משפחה'. המיטה שלנו נפתחת וניתן לאכסן דברים בתוכה. האם מספיק להכניס את ספרי הקודש מתחת למיטה?

שלום רב, א. אין צורך להוציא את ספרי הקודש מהחדר אלא בזמן מצות עונה. ב. אינני מכיר ממש את מגזין 'משפחה', אבל אני מניח שהוא דומה לשאר עיתונים חרדים ודתיים שעיקרו דברי חול וגם מובאים בו קצת דברי תורה במהלך ראיונות עם רבנים וכדומה. נראה שמעיקר הדין לא צריך להוציא מהחדר מגזין כזה גם בזמן תשמיש אבל על הצד הטוב נכון לכסות עם איזה בגד או לשים בארון או להוציא מהחדר בזמן תשמיש. ג. אין להניח ספרי קודש מתחת למיטה שישנים עליה משום שיש בזה ביזיון לספרי הקודש. דין זה נכון לכל אדם (ולא רק לזוג נשוי). מקורות והרחבה: א. יש להקפיד לכסות ספרי קודש בשני כיסויים בזמן מצות עונה (רמ, סעיף ו, ובמשנה ברורה שם). יש מסתפקים בכיסוי אחד בצירוף הכריכה ראה לקמן. לא מצינו שהחמירו להוציא ספרי קודש מהחדר או לכסותם בזמן שאשתו עמו שלא בשעת תשמיש. כנראה מי שהורה להוציא את ספרי הקודש מהחדר בזמן שהאשה מותרת למד משיטת הפוסקים שהחמירו שלא לישון עם תפילין על מיטתו שלא כנגד ראשו אפילו כאשר אינו רוצה לשמש, שמא ישכח וישמש (ראה מ"ב מ ס"ק יב וביאור הלכה סי' מ סע' ד ד"ה אשתו וכו). אולם נראה פשוט שחומרא זאת נאמרה דווקא בהנחת תפילין על מיטה שלא כנגד ראשו משום שיש בכך ביזוי גדול כאשר מונחים התפילין על המיטה הרבה יותר מאשר מה שמונח בחדר שלא על המיטה. ועוד שספרים מודפסים דינם הרבה יותר קל מאשר תפילין (ראה לקמן). לכן הפוסקים שכתבו להחמיר בתפילין על המיטה גם שלא בשעת תשמיש לא כתבו כן לגבי ספרי קודש בחדר. המשנה ברורה בסימן מ סעיף ב, ובסימן רמ סעיף ו, וכן כף החיים במקומות אלו לא הזכירו חומרא זאת בספרי קודש המונחים בחדר בזמן שאשתו ישנה עמו. וכן פוסקי זמננו בדרכי טהרה לגר"מ אליהו (פרק כב) וכן בספר גנזי קודש לא הזכירו שיטה שיש להחמיר בספרי קודש בחדר שלא בשעת תשמיש. חיפשתי ומצאתי בספר 'לבנות בית' לרב יונגרמן (טו, ב) שכתב להוציא את ספרי הקודש גם שלא בשעת תשמיש. מקורו מהמשנה ברורה (סי' מ, ס"ק יב). ונראה שאין הדבר כן כאמור. ב. לגבי עיתון שעיקרו נועד לדברי חול ויש בו מעט דברי תורה, ראה בספר גנזי קודש (פרק יד, הלכה ט) שכתב בשם הגרי"ש אלישיב, הגרח"פ שיינברג והגר"נ קרליץ שמותר להכניסו לשירותים אם דברי התורה מכוסים על ידי דפי העיתון. (והגרי"ש אלישיב הצריך כיסוי של שני דפים). יש להוסיף שנחלקו הפוסקים אם הכריכה של הספר נחשבת כיסוי אחד משני הכיסויים שצריך. לדעת המשנה ברורה (מ, ס"ק ד) הכריכה אינה נחשבת ככיסוי. ולדעת כף החיים (מ, ס"ק יד) הכריכה נחשבת כיסוי אחד בספרים המודפסים שקדושתם פחותה מקדושת ספרים כתובים בכתב יד. וכן כתבו הדרכי טהרה (כב, מט), והגר"מ מאזוז בהערות למשנה ברורה (רמ, ס"ק יב). בספר הלכה ברורה (סי' מ הלכה ח) לגר"ד יוסף היקל עוד יותר וכתב שמעיקר הדין בספרי קודש המודפסים שיש להם כריכה אין צריך לכסותם כאשר הם מונחים בחדר בשעת תשמיש, וכל שכן כשמכסה עצמו בסדין או בשמיכה בשעת תשמיש (בצירוף כמה סברות ע"ש). וסיים שטוב להחמיר לכסותם. להלכה שאר הפוסקים לא נקטו להקל עד כדי כך, אלא הקלו רק בשעת הדחק. כך פסק הדרכי טהרה (כב, נז) ועוד. ג. בנקודות הכסף (יורה דעה רפב, סעיף ח) כתב שאסור לישן על ארגז שיש בו ספרי קודש משום שחיישינן שמא יפיח והוי גנאי לספרים. בספר גנזי קודש (ב, טז) הוסיף בשם הגר"נ קרליץ שאסור לישון על מיטה שיש בחלל שתחתיה ספרים, אף אם הספרים מכוסים. כל טוב!