מועדים לשמחה, אמנם כבר עבר החג אבל אבל רוצה בבקשה לדעת להבא. האם איסור אכילת דבר לאחר האפיקומן היא חובה גמורה? את ליל הסדר עשיתי עם אנשים חילוניים והם רצו לאכול קינוח אחרי שנסיים את ההגדה ולא אחרי הסעודה. הרגשתי יותר נכון לעשות כך באותו הרגע כדי לסיים את ההגדה בנחת, ולא להכביד. אך אולי טעיתי וזהו דבר שאין לעבור עליו? אשמח לתשובה, תודה רבה!

שלום אחרי אפיקומן אין לאכול שום דבר (שלחן ערוך סימן תעח סעיף א), כדי שלא יעבור מפיו טעם מצה של אפיקומן (משנה ברורה שם). מותר לשתות מים אחר אפיקומן (משנה ברורה ס"ק ב') ומוסיף המשנה ברורה (סי' תפ"א ס"ק א') "והנה אף דלכתחילה נכון להחמיר בכל דבר שמבטל טעם מצה מכל מקום במקום צורך גדול יש לסמוך על סברא הראשונה להתיר לו לשתות שאר משקין שאין משכרין" לפי זה נראה שמי שהקפה יועיל לו שיוכל ללמוד תורה ולהמשיך לעסוק בענייני יציאת מצרים, יוכל לשתות שאר משקים שאינם משכרים. קיימת עצה של בעל האבני נזר (או''ח סי' שפא אות ה'). הוא מגדיר שהחובה שצריך שטעם האפיקומן יישאר בפה היא עד הזמן בו מותר לאכול אותו. כלומר, לדעת רבי אלעזר בן עזריה צריך שטעם המצה יישאר רק עד חצות, אבל לאחר חצות אין מניעה לאכול שוב. לדעת רבי עקיבא לעומת זאת, צריך שטעם המצה יישאר עד עלות השחר. מתוך נקודת הנחה זו הציע כך: במקרה שמתקרב לחצות לילה וקשה לאדם לסיים את סעודתו ולאכול אפיקומן לפני חצות, שיכול לאכול אפיקומן לפני חצות על תנאי, אם הלכה כרבי אלעזר בן עזריה שזמן אכילת הפסח עד חצות יהא זה נחשב אפיקומן ושוב מותר לו להמשיך סעודתו לאחר חצות שאין קפידא שישאר טעם מצה בפיו אלא עד סוף זמן אכילת הפסח והמצה, ואם הלכה כרבי עקיבא שזמן הפסח עד עלות השחר לא יהא זה לשם אפיקומן, ובסוף סעודתו חוזר ואוכל כזית מצה לשם אפיקומן. אף שחלקו עליו חלק מהאחרונים. ניתן היה לסמוך על דבריו במקרה שציינת בשאלתך. יום טוב