שלום , כאשר דוד המלך אמר לאנשיו המקיפים אותו שה אמר לשמעי בן גרא לקלל אז מזה האדם לומד לא לכעוס על האחר העושה נגדך כל דבר שלילי כמובן יכול לדבר איתו בנעימות על המקרה שאירע אחר כך אבל בסך הכל השנאה הזאת בגלל שהיא נגזרה משמיים אין מה לכעוס אז אבל פה הנקודה באהבה כאשר אדם אוהב אותי ה אמר לו לאהוב / לעשות כל דבר טוב לי אז פה יכול להגיד האדם אחרי שקיבל אהבה מאדם - ה אמר לו לאהוב ויכול להגיד לעצמו זה לא הוא כמו אצל שמעי בן גרא אם כך מה להגיד לעצמי על דבר כזה אני אמרתי לעצמי כי אין רע יורד מלמעלה ובגלל שדוד אמר ה אמר לו קלל זה כי אין רע יורד מלמעלה אבל בהפוכה באהבה במקום שנאה ה אמר לו לאהוב אז אני לא מפריד את הבן האדם כמו להפריד את שמעי כי כן יורד דבר טוב מלמעלה אז שאדם אוהב הוא בעצם בחר בטוב ועצם זה שהקב"ה גזר שיאהבו אותי זה לא אומר שצריך לדחות אהבה ולהגיד לא זה ה זה לא הוא האדם (אם כמה שהאהבה לה זה דבר עצום אבל רוצים מאדם ואיך להרגיש נכון שאדם אוהבך) בסהכ אני רוצה לחשוב ולהרגיש נכון מה קורה שמקבלים אהבה מסוימת ושאני לא אתבלבל עם שמעי בן גרא שזה לא הוא ובאהבה אני כן רוצה להתייחס ולהוקיר לבן אדם וחסר לי משהו ממה שאמרתי לעצמי על נושא זה אשמח שתבהירו לי את הבדל בין לקבל שנאה בצורה נכונה לאהבה ואיך קורה העניין הזה של מתי אם בכלל להפריד בין הפעולה שבן האדם עושה לבן שזה בכלל גזרת ה בכדי שאגיב לבן אדם בצורה נכונה תודה

שלום יש להפריד באופן מוחלט בין מעשה האדם ובין השגחת הקב"ה על עולמו. כאשר אדם פועל נגד חבירו - הוא לגמרי נושא באחריות על מעשיו. ולכן מי שמקלל (שמעי את דוד המלך) ישא באחריות על מעשה רע זה, וכן להיפך מי שאוהב את זולתו מקיים בכך מצוה ויוצר עולמו שנעים לחיות בו ועל כך יזכה לשכר. מלבד זאת, אנו צריכים לראות בכל מעשה שאיתו אנו נפגשים מי הוא המסובב את כל המעשים. דוד המלך בצדקותו הבין שהקב"ה אמר לו קלל, ללא קשר לאחריות של שמעי למעשיו, הקב"ה בא לומר לדוד שיש משהו מסוים לא בסדר אצלך ועליך לתקנו. כמו כן כאשר אדם נפגש באהבה מהזולת, מלבד ההשלכות שיזכה מי שיצר את האהבה והקשר הטוב, יש כאן גם אמירה מאת הקב"ה שגם "רוח המקום נוחה הימנו". יום טוב