למה ברכת "המוציא" פוטרת דברים הבאים מחמת סעודה, הרי עיקר וטפל זה לא, שכן הקשו שם כל הראשונים על שיטת רש"י שסובר שמדובר בדיני עיקר וטפל, אז אם אין לנו עיקר וטפל, מה הסיבה לדין זה? אני פשוט רוצה להבין את הגדר המדויק של הדבר.

"ערוך-השולחן" מסביר שאין זה מדין עיקר וטפל, אלא זהו גדר חדש של חשיבות הלחם, שהכל טפל אליו.