אני מוטרד כבר המון זמן מהמצב היום, אני לא מבין למה העם שלנו לא רואה את זה שאנחנו ניצבים לפני התקופה הכי קשה שהייתה לעם היהודי. כל הזמן אני שומע אנשים אופטימיים, שמתחלקים לשלוש קבוצות: קבוצה אחת בטוחה שאנחנו חזקים ויש לנו צבא מצויין והם לא למדו את הלקח מהמלחמה האחרונה וממשיכים לדבר על כוחי ועוצם ידי. הקבוצה השנייה נשענת על הקנה הרצוץ, שבדורנו נקרא בשם ארצות הברית, וגם הם לא רואים איך הקב"ה הביא אותם למצב כזה קשה כדי שנדע שטוב לחסות ב-ה’ מבטוח בנדיבים. הקבוצה השלישית הם הדתיים והם אומרים שהקב"ה יעזור לנו. אני חס וחלילה לא מפקפק בקב"ה, אבל אני גדלתי בחברה חילונית ואני יודע טוב מאוד מה הולך בתיכון חילוני ואיך הדברים רק הולכים ומתדרדרים, ולא אכפת להם מהמצב הקשה של המדינה (מתאים בדיוק רב לנבואות לפני חורבן בית ראשון על חטאות ממלכת ישראל). אני לא מבין למה אין יותר מאמץ מצד החברה הדתית לשינוי במדינה. הגזרה הנוראה הזאת תיעצר רק בתחנונים גדולים. צריך להבין באיזה מצב אנחנו. פרק פג בתהילים מתגשם לנגד עינינו שנית - שוב כל כך הרבה מדינות מתכננות להכחיד אותנו כמו שקרה לפני שבעים שנה. אנחנו חייבים להתעורר שחס ושלום לא תקום צרה פעמיים.

אם לא היו לנו נבואות מהתורה מהנביאים ומדברי חז"ל באמת היינו מאבדים את התקווה וחוששים מהגרוע ביותר. אולם מכיון שיש לנו הרבה מקורות שהם מתארים את מה שקורה לנו בפרטי פרטים והם אומרים שכל המשבר הגדול שאנו נמצאים הוא חלק מתהליכי ההתנסות לפני הגאולה הגדולה אנו יוכלים קצת להירגע. באופן כללי צריך להבין שגם לכפירה יש תפקיד. בהתחלה עם ישראל כפר בקדושה ובקשר עם הקב"ה אך עדיין החזיק בערכים לאומיים וערכים מוסריים. לאחר מכן באה כפירה בערכים ונשארו רק עם ערכים מוסריים ואנושיים. עכשיו אנו רואים שיש כפירה אפילו בערכים המוסריים. כל זה מוביל לאמונה גדולה. הכפירה נועדה להביא את עם ישראל לנקודה שבה הוא יצטרך להכריע בין התאבדות אישית ולאומית לבין בחירה בחיים. אנו בטוחים שהוא יבחר בחיים. הבחירה בחיים תכלול בחירה חיים מתוך אמונה. בנתיים כל אחד מנסה לעשות את מה שהוא יכול. לא עוזר לאף אחד קיטורים והתעסקות במה שאנו לא יכולים לתקן. כל אחד מנסה לתקן את עצמו את קהילתו ואת סביבתו. תמיד אפשר לעשות יותר אולם זהו האדם שמשתדל ואחר מאמציו הוא אומר לעצמו לא עליך המלאכה לגמור ואין אתה בין חורין להיבטל הימנה. עיקר המנוע שלנו לעשייה הוא לא בגלל הפחד מאסון וגלות אלא המנוע הוא בעיקר בגלל הפוטנציאל שאנו עומדים בפניו. המנוע הוא מכוח מה שאנו מאמינים שהעתיד שלנו מזהיר. זה עושה לנו חשק גדול להביא את הטוב אל עם ישראל כמה שיותר מהר. כתבתי מאמר ארוך בו אני מבאר את הביטחון הבסיסי שיש לנו בגאולה. אם אתה רוצה שאשלח לך אותו באימל כתוב אלי את האימל שלך ואוכל לשלוח לך. האי-מייל שלי PSAGOT.RAV@GMAIL.COM