ראיתי בספר ’טוב רא"י’ - דף ב או ג - ד"ה בענין עקירה והנחה – העקירה וההנחה לגבי הוצאה נחשבים לתנאים מכשירים וגוף המלאכה היא עצמות (עצם) ההוצאה מרשות לרשות, ונפקא מינה דמוציא כלאחר יד שפטור, הוא דוקא שגוף ההוצאה נעשית כלאחר ידו, אבל אם רק העקירה וההנחה נעשית כלאחר ידו אם ההוצאה נעשית כדרכה, חייב משום מלאכה גמורה. האם הכלל הזה תקף לעוד תנאים למלאכה, כגון, שניים שעושים או כוונה למלאכה? האם יש ’פירוק לפרטיו של מעשה המלאכה’ גם במלאכות אחרות?

לא נראה לי שתהיה נפקא מיניה לשניים שעשאוה, כי סוף סוף העקירה וההנחה לא נעשו על ידיו. אין להקיש ממלאכת הוצאה למלאכות אחרות. חקירה דומה לזו של הרב זצ"ל ידועה בשם ר' חיים מבריסק והוא מבחין בין הוצאה מרשות היחיד להעברה של ד' אמות ברשות הרבים, ומתרץ בכך קושיה על הרמב"ם מכתובות לא .