התכוננתי כ"כ הרבה לראש השנה, פעם ראשונה שאנחנו בביתנו (אנו נשואים 11 שנה עם 5 ילדים) כ"כ התרגשתי שהיום הזה בא וכ"כ פחדתי מזה שהוא יום הדין שחלילה לא אכעס שחלילה לא אקפיד שאהיה בשמחה (ובד"כ אני אני לא כועסת מהר ולא מתעצבנת מהר ותמיד עם חיוך על הפנים) שנעשיתי לחוצה ועצבנית עד שבערב הראשון כמעט היה בא לי לבכות מרוב שהייתי בחרדה מהיום הנורא הזה, הרגשתי שפשוט היצר הרע שלי רוצה להכשיל אותי דווקא אחרי שכ"כ התעסקתי בהלכות ובמשמעות של היום הזה והוא לא נתן לי להיות שלווה. השאלה שלי היא איך אני מכפרת על ההרגשות הסוערות האלה שהרגשתי ולמה דווקא כשכ"כ רציתי את היום הנפלא והנורא הזה הושבתי ביד יצרי כשבדר"כ אני כ"כ לא טיפוס לחוץ ולא עצבנית הכל עובר מעלי ודווקא ביום הזה כ"כ התרגשתי ונלחצתי ממנו.

לפעמים ההכנה המרובה והמתח המלווה אליה והרצון החזק שהכל יהיה מושלם, גורמים לאדם שדווקא בשעה שמסתיימות ההכנות, משהו משתבש. אלא שאין זה חטא, אלא סימן למאמץ הגדול שהשקעת בהכנה לראש השנה, ובשעה שנסתיימו הכנות באה מעין נפילת מתח, הגורמת לנפילה. אולם הנפילה רק מעידה על גודל הרצון ועל כמה רצית שיהיה טוב. ולכן הרצון הזה הוא זכות גדולה. מכל מקום עיקר התיקון לתחושה כזו (אע"פ שודאי אינה חטא) היא להרגיל את עצמך לקבל דברים בנחת וברוגע, גם אם הם לא יוצאים בדיוק כפי שרצית. ועל ידי זה תזכי להרבה נחת ורוגע. גמר חתימה טובה,