ראיתי בספר עין אי"ה [ברכות דף ה] שמרן הראי"ה קוק זצ"ל כותב לגבי מה ששאל רבי יוחנן את רבי חייא בר אבא שלא הרגיש טוב - חביבין עליך יסורין? ואמר ליה - לא הן ולא שכרן, והרב מסביר שיסורין של אהבה נועדו לזכך את האדם ולתת לו להגיע למעלות מעל טבעו, וע"י היסורין נפשו מזדככת והוא יכול להגיע לזה, ורבי חייא בר אבא, שהיה צדיק, אמר שהוא רוצה להגיע למעלות הגבוהות ע"י עבודתו, ולא ע"י יסורין שהם מעשה שמים, והרב מזכיר מה שהעידו על קדוש ד’ הגר"א זצ"ל שלא רצה לקבל השגות בתורה מהשמים אלא ע"י יגיעתו, ואני לא מבין איך זה מסתדר עם מה שאנו מתפללים בכל יום ב"אלוקי נצור" - "פתח לבי בתורתך"?

הבקשה פתח לבי בתורתך היא בקשה לסיעתא דשמיא, דהיינו: לזכות שהעמל שלנו בתורה ישא פרי. אין זו בקשה לקבל תורה ללא עמל אלא בהשגה של מתנה מהשמים. אמנם יש להוסיף, שיש גדולים שרצו לקבל השגות מהשמים בנוסף לעמל התורה שעמלו.