אני בת 21, כרגע עובדת בארכאולוגיה בירושלים. אני מתלבטת כבר הרבה זמן בקשר ללימודים, השגתי ציונים טובים בתיכון ויש לי אפשרות להתקבל לאוניברסיטה. השנה למדתי ציור וקדרות ונהנתי מזה מאוד ואני מרגישה שהאומנות, הכתיבה, הנגינה והציור בוערים בי מאוד. מצד שני, אני מרגישה שאני מתחברת לתחום הנפשי, לשיחות עם אנשים. אבל זה עוד דרך ארוכה כי אני עוד לא מרגישה מלאה מבפנים. הרצון שלי לא ברור לי לגמרי ואני מנסה לגלות אותו. אני מצליחה לבנות את התקשורת עם אנשים דרך חוויות והתחזקות עצמית אבל האומנות היא הרבה עיסוק עצמי. האם לעזוב את האומנות? מה המקום שלה? שאלה שניה: יצאתי עם בחור מקסים שיזם את הקשר ביננו אחרי היכרות ידידותית בעבודה. בחור מאוד סוער ומוכשר שהיה קטן ממני בשנה וחצי, לפני גיוס. הוא לומד בישיבה ויצאנו. מבחינתי הייתי בספקות אבל הרגשתי שזה מתאים מבחינת האופי שלנו. הוא התלהב מאוד מאוד ואצלי זה נבנה לאט ואחרי שלושה שבועות חזר לישיבה ונפרד ממני. הוא אמר שמשהו אצלו השתנה בעקבות הישיבה (ואולי לא). בכל מקרה, אני יודעת שאני צריכה לכבד את המקום שלו אבל אני מרגישה כואבת ושלדעתי יש לזה עוד מקום. האם לדבר איתו או להרפות מהעניין, שאם זה מתאים זה יקרה מעצמו? תודה רבה על העזרה

א. לגבי בחירת עיסוק לחיים, כפי שכתבת באמת העיסוק באומנות נוגע הרבה בעיסוק העצמי של האדם. אדם צריך להיות מאד עשיר רוחנית בכדי שהאומנות תגלה צדדים פנימיים. נראה לי שהדרך היותר טובה עבורך היא לפתח עיסוק שנוגע עם בני אדם, למשל, יועצת או עובדת סוצאלית או עיסוק בחינוך. בעזרת ה', מכוח התמלאות זו תוכלי גם לבטא את העושר שלך בהמשך על יד אומנות. ב. אני מניח שהוא יודע שאת רצית את הקשר לכן אין טעם לומר לו זאת שוב. אם את חושבת שלא ברור לו שאת חפצה בקשר את יכולה לשוחח איתו שוב על כך. בכל מקרה אני ממליץ שהשיחה תהיה לאחר יום הכיפורים, כשיצא לחופשת בין הזמנים.