בס"ד שתי שאלות: א. הרב כתב כי אין לשמוח שמחה גדולה על מות שונאינו אולם אין מניעה מלחוש שמחה כלשהי כשמת אוייב. האם יש הבדל, מבחינת איסור על שמחה כשמת אויב בין מות עמלק, שמצווה להכריתו, לבין מות אוייב שאיננו עמלק ואין מצוה להכריתו (הערבים כיום, לדוגמא). והרי כשהורגים עמלקי אחד או מוכרת כל עם עמלק, הרינו מקיימים מצווה. האם אין מצוות שמחה בקיום מצווה? ב. בקשר לכך, איך יודעים מיהו עמלק כיום? האם הדיון בהשלכות המעשיות של צו מחה את זכר עמלק הוא רלוונטי לימינו או שזוהי רק התפלפלות על דילמה מוסרית של ימי אבותינו?

א. עמלק זה משהו אחר. מבחינת האמת אנחנו לא שמחים על מות הרשעים, עדיף שיחזרו בתשובה, אבל אם הם מתים אנחנו שמחים על הצלתנו. אבל בעמלק אנחנו רוצים את אובדנם מן העולם. ב. זה קשה לדעת. יש שרצו לומר שזה ארמנים ויש שרצו לומר גרמניה. הרב חיים מבריסק כתב שכל רודן או אומה שמכריזים להשמיד את עם ישראל יש לו גדר של עמלק. ברור שעדיף שהם יתקנו את עצמם אבל לפעמים אין ברירה.