לכבוד הרב! במסכת עבודה זרה נח: וכן במסכת חולין קלז: יש את הסוגייה של לשון חכמים ולשון התורה. ר’ יוחנן אומר שלשון התורה ולשון חכמים הם שתי לשונות שונות ואין להגיד דברי חכמים בלשון התורה שהרי אין הם אותו דבר (מזג-מסך, רחלים-רחלות). אך אינני מבין את דבריו שהרי הרבה פעמים בגמרא מובא פירוש פסוק לפי לשון המשנה או פירוש משנה לפי פירוש פסוק ומה עוד שבמקרים הללו כגון רחלים-רחלות מופיע במשנה רחלים ולאו דווקא רחלות כמו שמופיע בשבת נג: וב-נד. וב-יבמות קכא: ועוד מקומות, אם כך למה ר’ יוחנן כל כך התנגד לשימוש במילים אלו ולא בשימוש של חכמים, שהרי גם אם נקבל את דעתו של ר’ יוחנן שמשתמשים במילים רק לפי משמעותם כיום ולא כפי משמעותם בזמן התורה שהרי על הפעמים היחידות שהוא מאיר המשנה והגמרא עצמה משתמשת בדרך היותר קדומה של הלשון? תודה רבה לכבוד הרב!

דומני שכוונת רבי יוחנן בתשובתו לרבי אסי היא, שכשאדם בא לשאול שאלה הלכתית, עליו להשתמש בלשון הנהוגה בין החכמים, ולא בלשון התורה, שכן, לא פעם, השימוש בלשון תורה, כששואלים שאלה הלכתית, עשוי לשנות את המשמעות ולהביא חלילה לידי טעות. בברכה נאמנה,