אני במצב נפשי לא פשוט. מזה כחמש שנים, המצב של אמא שלי הנפשי נעשה קשה. היא אישה אלמנה וחולה. וגם עם אבא שלי היו רק מריבות. כמה שהיתה עצבנית היא הפכה להיות יותר. במשך הזמן חלק מהכעס שלה מופנה כלפי. אני עובדת בעיר שבה אמי גרה, וגרה במרחק של 40-50 דק’ נסיעה בתחבורה ציבורית. היא כל הזמן מוצאת תירוצים לכעוס עלי. גם שאני עובדת בעירה ולא קופצת לבקר לפני שאני הולכת הביתה כשאני בעצם ממהרת להוציא את בני מהגן. שאני מגיעה לבקר בשעה שהיא כבר עייפה מדי, כשאחותי שגרה באותה עיר מגיעה לפעמים אפילו יותר מאוחר ממני למרות שבבקרים היא בבית, לא עובדת, ולה היא לא מעירה. בסוכות הגעתי לחג והיא סילקה אותי ולא קיבלה אותי כי היא טענה שאחות אחרת שלחה אותי כמחליפה כי היא הלכה לחמותה, דבר שאינו נכון. כשאני כבר מגיעה, או שהיא לא מתייחסת אלי או שהיא צועקת עלי וכועסת עלי. יצא גם מס’ פעמים שהגעתי אליה והיא פשוט לא פתחה לי את הדלת. מזה תקופה ארוכה היא לא עונה לשיחות טלפון ממני, בטענה שאני צריכה לבוא ולא להתקשר. לשאר האחים שלי היא כן עונה. אינני יודעת כיצד עלי לנהוג. זה גורם לי להיות עצבנית, ולא פנויה לילדים שלי שגם כך אני נעדרת מהבית כל יום כ-9 שעות. זה מוציא ממני את כל האנרגיות. אליה אני הולכת באופן די קבוע פעם בשבוע. אחיות שלי נמצאות שם כמעט כל יום. גם עליהם היא מוציאה כעס אבל לעיתים הן גם חוות חוויות יותר נעימות איתה. חשוב לי לציין שבעבר הרחוק המצב היה טוב יותר ואני הייתי זו שהולכת איתה תמיד לבדיקות הרפואיות. עכשיו היא לא מספרת לי על בדיקות וגם הזהירה את אחיות שלי שלא יספרו לי כשיש לה בדיקות כי פעם הפתעתי אותה והגעתי. ומצד שני היא טוענת שאני לא דואגת לה כבר! כששיתפתי את אחותי הגדולה, היא טענה שגם השאר "לא מלקקים דבש" ושצריך להבין את אמא יותר ולפנק אותה. היא "כאילו" לא מבינה שבמציאות אמא שלי לא מאפשרת לי קשר בכלל! מה עלי לעשות? אני מרגישה שהניסיון הזה הוא מעבר לכוחותיי...

שלום רב, קשה לתת לך עצה מעשית. נראה שכל מה שלא תעשי לא תניחי את דעת אימך. העצה העיקרית היא לא להרגיש אשמה. את משתדלת ומנסה לנהוג כהוגן באימך. אני מניח שחלק מן הכעסים עלייך הם לא עליך אלא הם כעסים שצריכים לצאת על מישהו ואימך משום מה בוחרת בך להיות מקבל הכעסים. תנסי לדמיין לעצמך ברגעים שאימך כועסת עלייך שאת עוברת על ידי הקב"ה סמינריון לרכוש את מידת שפלות הרוח. בכל פעם שאת עוברת סמנריון זה את גם צריכה לאזן את הסמנריון הזה באמירה עצמית על הדברים הטובים שיש בך. אולי תכתבי לך מכתב אישי בו את פונה לעצמך ומסבירה לעצמך את הטוב שבך. בעצם כל אחד מאיתנו צריך להרגיש שהוא בינוני, כלומר, גם מאד טוב וגם מאד צריך להשתדל להיות עוד יותר טוב. אם בעלך יכול לתת לך שטף של מידות טוב ועידוד זה הכי טוב. בשורות טובת