יש לי עדשות מיוחדות, שכדי לשטוף אותן, אני צריך לשים אותן בנוזל שכאשר אני שופך אותו לכלי מיוחד, שיש בו ברזל, מתבצעת ריאקציה כימית ותסיסה. האם מותר להשרות את העדשות בתוך הנוזל הזה בליל שבת כדי שאוכל ללובשן ביום השבת? ומה לגבי להוריד אותם ביום השבת ולשים אותם אז בנוזל לפעם הבא שאלבש אותן, שזה כבר לא בשבת?

לשואל, שלום! עדשות המטופלות היטב וראויות לשימוש, ושרייתן בנוזל לא נועדה לתקן אותן אלא רק לשמר את מצבן התקין, מותר לשרות אותן מיד עם הסרתן מהעיניים וגם לשפשף אותן בשבת, הן לצורך המשך השבת והן לצורך יום חול. אם עברו מספר דקות והן כבר לא טובות לעיניים ללא שרייה נוספת - הדבר אסור. הרחבה: 1. ריאקציה כימית כשלעצמה איננה אסורה, אלא אם כן היא יוצרת חום גבוה (בנוזל – זהו בישול) ואור (איסור 'מוליד') או צבע (מלאכת צובע) או מרככת חומר קשה והופכת אותו לראוי לשימוש (מלאכת 'מעבד'). מדיונים שונים בהלכות שבת על המלאכות הנ"ל משתמע שהריאקציה הכימית כשלעצמה איננה אסורה, וכך מקובל להתיר עשיית סודה בשבת. להרחבה בעניין זה עיין במאמרו של הרב ישראל רוזן שליט"א בתחומין כרך יג: ריאקציה כימית בשבת. 2. שאלה אחרת שעסקו בה הפוסקים לגבי עדשות רכות היא מלאכת מלבן. מלאכה זו אוסרת כיבוס בגדים, ולגביהם נאמר ש"שרייתו זהו כיבוסו", כלומר, השריית בגד במים היא ניקוי. בכלים קשיחים, כמו כוסות, שהלכלוך לא בלוע בתוכם אלא חיצוני להם, לא שייך כיבוס כלל ומותר להדיחם במים. מצב ביניים קיים בעור, עליו נאמר בגמרא (זבחים צד ע"ב) שמותר להשרות עור רך במים, ומאידך שאסור לשפשף אותו במים (וכן בשולחן ערוך או"ח סי' שב ס"ט). הפוסקים בימינו דנים לגבי ניילון ומדמים אותו לעור, שמותר לשרותו במים אך לא לשפשף אותו (שמירת שבת כהלכתה מהדו' תשל"ט פי"ב סמ"א). על רקע זה יש מן הפוסקים שאסרו שריית עדשות מגע רכות בחומר ניקוי, מפני שהן סופגות מים שנכנסים לחורים מיקרוסקופיים בין פרודות הפלסטיק (מדובר על בליעה בנפח עשרות אחוזים מחלל העדשה), ויש מקום להחשיבן כבגד או לפחות כעור (ארחות שבת ח"א עמ' תקנז-תקסד, ושם בשם הרב אלישיב זצ"ל ויבדל"א הרב ואזנר שליט"א). גם לדעה זו, מותר לשרות את העדשות בחומר שלא נועד לניקוי אלא רק לשמירת לחות העדשות (שם). ויש שהקלו בזה (שמירת שבת כהלכתה מהדו' תשל"ט פט"ו סעיף פב ונשמת אברהם ח"א סי' שכא סי"א בשם הגרש"ז אוירבך זצ"ל; הרב יונתן סיגלר, 'אור השבת' יז עמ' ה-יד והסכמת הרב שטרנבוך, שם; הרב קויפמן, 'יבקש תורה' שבת סימן יא, והתיר אף לשפשף): חלק מטעמי ההיתר: א. הלכלוך הנראה לעין אינו זה שנבלע בעדשה, אלא נמצא רק על שטחה החיצוני (ראו תיאור טכני מפורט במאמר הרב סיגלר הנ"ל). מכיוון שכך, הסרת לכלוך חיצוני איננה ליבון, אפילו אם אגב כך נפלט לכלוך שאינו ניכר לעין. כיוצא בזה כתב באבני נזר (או"ח סי' קנז) על הגעלת כלים, המותרת ביום טוב: "דאין בהגעלת כלים כשרים ביום טוב כדי לנקותן שום איסור, ולכאורה למה לא יחשב מלבן שמנקה הכלי? וצריך לומר דמלבן אינו אלא משום חזותא כמו צובע... והבלוע שבתוך הכלי אין מקלקל מראהו. והלכלוך שעל גביו כשמנקה - לא איכפת לן, כיון שאין בלוע בתוך הכלי". ב. בשעת השרייה העדשה כבר רוויה מלחות המופרשת מהעין, ואין איסור שרייה בבגד רטוב לגמרי (נימוק זה אינו מספיק להתרת השפשוף, אבל הטעמים האחרים עומדים בפני עצמם). ג. מסתבר שההבחנה בין בגדים לכלים איננה רק בשאלה הפיזית האם הם סופגים או לא, אלא בהגדרה מהותית שמלאכת מלבן שייכת בבגדים ולא בכלים. העור הוא דבר ממוצע, מאחר שהוא משמש גם ללבישה. ממילא, עדשות המגע שאינן נתפסות בדעת בני אדם כבגד אלא ככלי, בדומה למשקפיים, לא שייכת בהן מלאכת מלבן כלל (סברה זו בנדון דידן ראיתי בדברי הרב ישעיהו רוטנברג, 'צהר' ו עמ' שעז. לענ"ד יש להביא ראיה להבחנה יסודית זו מהראב"ד בהל' שבת פכ"ב הט"ו, שהסביר את המשנה על ספוג שיש לו בית אחיזה, שאין בו חשש מלבן, משום שהידית מחשיבה אותו ככלי ולא כבגד). לעניות דעתי סברת המתירים מובנת יותר וגם ניכר שנאמרה על בסיס בירור יסודי יותר במציאות, כמבואר למעיין במאמרים הללו. ביסודו של דבר נראה שהחשש הוא לאיסור דרבנן בלבד (ראו 'יבקש תורה' הנ"ל, שביסס את הסברה שבעור אין כיבוס מדאורייתא, לדעת רוב הראשונים). ומאחר שגם האוסרים אמרו זאת כחשש בלבד מפני חומרת איסור שבת, כמבואר בדבריהם, אין לחוש כל כך באיסור דרבנן כשיש טעמים מסתברים להקל. 3. שרייה בשבת לצורך יום חול - אין בה איסור הכנה משבת לחול, מפני שהדבר נועד רק לשמר את המצב הקיים (עיין שמירת שבת כהלכתה פי"ב סעיפים ב-ג, לגבי השריית כלים במים כדי שהאוכל שעליהם לא יתייבש וכדומה). 4. כל זאת בעדשות המטופלות כראוי וראויות לשימוש, ושרייתן נועדה רק לשמר את מצבן התקין. עדשות שאינן ראויות לשימוש ושרייתן מכשירה אותן לשימוש, שרייתן אסורה משום "מעבד" או משום תיקון כלי (שש"כ פט"ו סעיף פב; הרב סיגלר, שם). לדעת מומחה, כעבור חמש דקות מהסרת העדשות כבר לא ניתן להחזיר אותן לעין ולראות בהן היטב ללא שרייה, ולכן בשלב זה הדבר אסור (מובא במאמר מאת הרב אליהו פסח פאלק, 'תורת המלאכות' ז עמ' קסה).