שלום לכבוד הרב, רציתי לשאול לגבי דעת רשב"י במסכת ברכות לה:, שרשב"י אומר ש’ואספת את דגנך’ זה בשעה שאינם עושים רצונו של מקום. כיצד ייתכן להגיד כך?! הרי הפסוק הוא תוצאה של ’והיה אם שמוע’? תודה רבה

שלום רב, אכן שאלתך במקומה וכיוונת לשאלתו של ר' חיים מוולוז'ין בספרו "נפש החיים" (שער א', פרק ח'). בעל נפש החיים מבאר שם שהנהגתו של ר' ישמעאל היא הנהגה לרבים ואילו הנהגתו של רשב"י היא הנהגה ליחידים כמו שמסיימת שם הגמרא: "הרבה עשו כר' ישמאל ועלתה בידם, והרבה עשו כרשב"י ולא עלתה בידם". פרשת "והיה אם שמוע" נאמרה בלשון רבים והיא מתייחסת לרבים, מלבד הפסוק "ואספת דגנך". פסוק זה עוסק ביחיד שאינו צריך לעסוק בדברים אחרים מלבד התורה, ולכן כאשר אוסף משדהו נחשב שאינו עושה רצונו של מקום ודינו אינו שווה לדינו של הכלל שיכול גם לעסוק במלאכתו. חשוב לציין את המובא שם בהגה"ה שגם לפי רשב"י יש מדרגות מדרגות בהנהגה זו, וגם יחיד סגולה שיעסוק בתורה ועם כל זה יפנה עצמו קצת לעסוק בפרנסה אין בזה משום שאינו עושה רצונו של מקום ועליו להרהר בדברי תורה גם בעת עסקו בפרנסתו. בברכה הרב עזרא כהן