"אל תשת ידך עם רשע להיות עד חמס" | הרב שמואל הולשטיין | בית המדרש

הלכה מחשבה ומוסר
מצוה גדולה

קטגוריה משנית

לימוד השיעור מוקדש להצלחת

עם ישראל

2 דק' קריאה

מצות לא תעשה על הבית דין שלא לקבל עדות בעל עברה, שנאמר: "אל תשת ידך עם רשע להיות עד חמס" (שמות כ"ג)

סיפורה של מצוה
מחזה מרשים היה לראות מידי יום כיצד הרחוב היה מתרוקן מאנשים, החנויות נסגרות והפעילות השוקקת בדרך כלל פוסקת כמעט לחלוטין למשך כחצי שעה. כחצי שעה לאחר חצות היום, בזמן מנחה גדולה, היו כל הסוחרים סוגרים את החנויות, ורצים להתפלל מנחה בבית הכנסת הסמוך לאולם בית הדין שהיה ברחוב הסמוך. בדרכם לבית הכנסת היו מושכים איתם את העוברים ושבים לבוא ולהתפלל, כשלטענה הידועה של "אני אתפלל במניין מאוחר יותר", ענו כי מאוחר יותר לא תהיה להם את הזכות להתפלל במחיצתו של הגאון, הרב הראשי לישראל, מרן הראי"ה קוק, וכי אם הסוחרים מוכנים להפסיד עבודה, כולל רבים שאינם שומרי תורה ומצוות, אזי יכול גם עובר אורח לבוא ולהתפלל.
אוירה מיוחדת שרתה בבית הכנסת - התפילה המתונה, ושיעורו הקצר של הרב לאחר התפילה נתנו לכל אותם יהודים, צעירים ומבוגרים, מטען רוחני עצום, וביחוד שלאחר התפילה הרב היה מתעכב ומברך את כל הזקוק לברכה.
אותו היום סתם יום של חול היה, ללא שום סימנים מיוחדים של אירוע חריג. הש"ץ סיים את תפילתו, וכנהוג המתין לרב שיסיים על מנת להתחיל בחזרת הש"ץ. אולם, הרב במקום לסיים את תפילתו בזמן הרגיל, סימן לש"ץ להתחיל בחזרה מבלי להמתין לו. כשעמדה התפילה להסתיים תמהו המתפללים על אורך תפילתו של הרב. הם המתינו עוד שעה קלה בתקוה כי הרב יסיים תיכף ויעביר את שיעורו היומי, אך משראו כי הרב שקוע בתפילה עמוקה ללא שום סימן כי עומד הוא לסיים, התפזרו איש לדרכו.
לעת ערב רבים מהמתפללים התקבצו ובאו לתפילת ערבית. הנכנסים שפשפו את עיניהם בתדהמה, הרב עדיין עמד בתפילה, ובחשבון שעשו נמצא כי הרב עומד בתפילת שמונה עשרה קרוב לשש שעות. הרב היה נראה כשקוע בעולם אחר, ובלב המתפללים הייתה תחושה מעורבת של התפעלות, וגם קצת חשש מהסיבה שבגינה הרב החליט להאריך כל כך בתפילתו. דקות ספורות לאחר שקיעת החמה הרב פסע שלוש פסיעות אחורנית וסיים את תפילתו, נהרה הייתה שפוכה על פניו, והרב היה נראה עייף אך מרוצה מאוד.
לימים סיפר זאת הצדיק הירושלמי, ר' אריה לוין זצ"ל, והוסיף את טעמו של הרב מדוע האריך כל כך בתפילה. מסתבר כי באותו היום בית הדין בראשותו של הרב היה אמור לסיים נתינת גט לאשה. משהגיע עת כתיבת הגט הבחין הרב כי אחד העדים רושם לעצמו רשימות אישיות על דף נייר שהוציא מכיסו. הרב התבונן ושם לב כי מדובר בדף רשמי של הבנק ה'אנגלו-פלשתינה'. בירור קצר העלה כי האיש עובד כפקיד בבנק, והרב הבין כי האיש לקח מהבנק דף נייר לצרכיו האישיים. הרב חשש כי בנייר יש שווי של פרוטה, וממילא נמצא כי האיש הינו גנב שמשמעותו היא שהוא פסול לעדות, וכי הגט עלול להיפסל. הרב רצה להחליף את העד, אולם לא מצא את הדרך לעשות זאת בלי שהעד יפגע ובלי חלילה להלבין את פניו. לכן הרב משך את הדיון עד לתפילת מנחה, אז עצר את המשך הדיון, היות עליו להתפלל במניין הקבוע, או אז האריך בתפילה כל כך עד לשקיעת החמה שאז כבר אי אפשר להמשיך לדון וממלא הדיון נדחה למחרת, אז כבר הופיע עד אחר, כשר, שחתם על הגט.