"ואת אלה תשקצו מן העוף, לא יֵאכלו"

הלכה מחשבה ומוסר
מצוה גדולה

קטגוריה משנית

לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

יוסף בן גרסיה

1738

2 דק' קריאה

מצות לא תעשה שלא לאכול עוף טמא, שנאמר: "ואת אלה תשקצו מן העוף, לא יֵאכלו" (ויקרא י"א).

בעצב רב שמע רבי אליהו חיים מייזל רבה של העיר לודז' את סיפורו של הגביר שישב מולו. היה זה אחד מהעשירים הנכבדים בעיר, אדם שעושרו היה לאגדה בפי יהודי העיר, וכעת ישב מול הרב הנערץ, וסיפר כיצד בבת אחת עומד הוא לאבד את כל עושרו בגלל עיסקה כושלת, שגררה בעקבותיה הסתבכות משפטית. ברור היה כי רק סכום כסף גדול שיגויס במהירות יוכל לסייע לו להיחלץ מהמיצר בצורה מכובדת. הצפייה מהרב הייתה ברורה - הרב נהג בכל מקרה של צורך, לכתת את רגליו בין כל יהודי העיר ולגייס תרומות עבור כל מצוה מזדמנת. רבי אליהו חיים ששמע בעיון את המקרה, השתכנע כי הפעם אכן יש צורך לצאת לסיבוב על מנת לעזור ליהודי, אולם רבי אליהו חיים נאנח אנחה כבדה קודם שהסכים לבקשה, שכן היה זה לא פחות מהפעם השלישית שערך מגבית כזו בתוך שבוע אחד, ובהתחשב בכך שרוב יהודי העיר היו אנשים עניים שבקושי יכלו לעזור, לא ניתן היה לצפות להצלחה רבה.
כמצופה, יהודי העיר שראו את רבם נוקש על דלת ביתם, לא נשארו אדישים, ונתנו ככל אשר ידם משגת. אולם לקראת סוף היום בבדיקה שעשה הרב, הסתבר כי לא נאסף אפילו שליש מהסכום המבוקש. רבי אליהו חיים נעמד ברחוב כשבליבו התלבטות גדולה - היה זה ליד ביתו של אחד מעשירי העיר, עשיר זה כגודל עשירותו כך גודל קמצנותו, עד כה נמנע תמיד מלהיות שותף בצדקות אותם אסף הרב, אולם כעת כשלא הייתה ברירה החליט הרב לנסות שוב ולפנות אל קמצן זה, שמא יואיל בטובו הפעם לסייע ולו במעט. העשיר הקמצן ששמע את סיפורו של העשיר שירד מנכסיו ואת בקשת הרב, לא חשב הרבה - מיד הבטיח שישלים מרכושו את כל הסכום שטרם נאסף. הרב המופתע קיבל בשמחה לידיו את הכסף, ושמח כי שליחותו בוצעה על הצד הטוב ביותר.
בשבת הסמוכה, ניגש לפני התפילה העשיר הקמצן אל רבי אליהו חיים, ואמר לו כי כידוע בגלל קמצנותו המרובה, נמנעים הגבאים מלהעלותו לתורה, אולם כעת לאחר שהוכיח כי רודף חסד הוא, ראוי שיקבל השבת עליה לתורה. רבי אליהו חיים חייך, וענה לו כי אם מגיעה לו עליה, הרי זה מפני שבזכותו זכה להבין גמרא שהייתה תמוהה לו שנים רבות: בין העופות הטמאים מנויה גם החסידה. הגמרא אומרת כי החסידה נקראת כך היות ו"עושה חסד עם חברותיה" בכך שנותנת להן ממאכלה. כאן נשאלת השאלה: אם היא עושה חסד ואפילו נקראת על שם כך, מדוע החסידה הינה עוף טמא, והרי היה ראוי כי בעלת חסד זו תהיה שייכת למשפחת העופות הטהורות? אלא שבזכותך הבנתי כעת גמרא זו, המשיך הרב - החסידה אכן עושה חסד, אולם חסד זה עושה היא "עם חברותיה", כלומר, כל החסד שלה הוא רק עם המקורבים לה, חסד כזה אינו חסד אמיתי לשם חסד, ולכן נמנית היא עם העופות הטמאים.