ספר הכוזרי לימוד יומי מאמר ראשון ה'- י' | בשביל הנשמה | בית המדרש

הלכה מחשבה ומוסר
ספר הכוזרי

קטגוריה משנית

1978

4 דק' קריאה

אַחַר כֵּן קָרָא לְחָכָם מֵחַכְמֵי הָאִסְלַאם וְשָׁאַל אוֹתוֹ עַל דַּעְתּוֹ וּמַעֲשֵׂהוּ. וְאָמַר: אֲנַחְנוּ מְקַיְּמִים הַיִּחוּד וְהַקַּדְמוּת לֵאלֹהִים, וְהַחִדּוּשׁ לָעוֹלָם, וְהַיִּחוּס אֶל אָדָם וְנֹחַ, וְשׁוֹלְלִים הַגַּשְׁמוּת לְגַמְרֵי, וְאִם יֵרָאֶה שׁוּם דָּבָר בַּדִּבּוּר, נְפָרֵשׁ אוֹתוֹ וְנֹאמַר כִּי הוּא דֶּרֶך הַשְׁאָלָה וְקֵרוּב. עִם קְבִיעָתֵנוּ כִּי סִפְרֵנוּ הוּא דִּבְרֵי אֱלֹהִים, וְהוּא בְּעַצְמוֹ מוֹפֵת, מְחֻיֶּבֶת עָלֵינוּ קַבָּלָתוֹ בִּגְלַל עַצְמוֹ, מִפְּנֵי שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְאָדָם לְחַבֵּר כָּמוֹהוּ, וְלֹא כְּמוֹ פָּסוּק מִפְּסוּקָיו. וּנְבִיאֵנוּ הוּא חוֹתֵם הַנְּבִיאִים, וּמְבַטֵּל כָּל תּוֹרָה שֶׁקָּדְמָה, וְקוֹרֵא הָאֻמּוֹת כֻּלָּן אֶל הָאִסְלַאם. וּגְמוּל הַנִּשְׁמָע, הֲשָׁבַת רוּחוֹ אֶל גּוּפוֹ בְּגַן וְעֵדֶן, וְתַעֲנוּגוֹת שֶׁאֵינָם נִפְסָקִים בְּמַאֲכָל וּמִשְׁתֶּה וְתַשְׁמִישׁ וְכֹל מַה שֶּׁיִּתְאַוֶּה, וּגְמוּל הַמַּמְרֶה הֲשָׁבָתוֹ אֶל אֵשׁ שֶׁלֹּא יִכְלוּ עִנּוּיֶיהָ לְעוֹלָם.
ו וְאָמַר לוֹ הַכּוּזָרִי: הִנֵּה מִי שֶׁרוֹצִים לְהַדְרִיכוֹ בִּדְבַר אֱלֹהִים, וְשֶׁיִּתְאַמֵּת אֶצְלוֹ כִּי אֱלֹהִים מְדַבֵּר עִם בָּשָׂר וָדָם, וְהוּא מַרְחִיק זֶה, צָרִיך שֶׁיְּקֻיְּמוּ אֶצְלוֹ דְּבָרִים מְפֻרְסָמִים שֶׁאֵין דְּחִיָּה לָהֶם, וּבְקשִׁי יְאֻמַּת אֶצְלוֹ שֶׁאֱלֹהִים כְּבָר דִּבֶּר עִם אָדָם. וְאִם סִפְרְכֶם מוֹפֵת, הֲרֵי הַסֵּפֶר עֲרָבִי, וְאֵין מַבְחִין בְּמוֹפְתוֹ וּפִלְאוֹ לוֹעֵז כָּמוֹנִי, וְכַאֲשֶׁר נִקְרָא בְּאָזְנַי לֹא הִבְדַּלְתִּי בֵּינוֹ וּבֵין זוּלָתוֹ מִן הַדִּבּוּר הָעֲרָבִי.
ז וְאָמַר לוֹ הֶחָכָם: כְּבָר נִרְאוּ עַל יָדוֹ מוֹפְתִים, אֲבָל הֵם לֹא הוּשְׂמוּ רְאָיָה לְקַבָּלַת תּוֹרָתוֹ.
ח אָמַר הַכּוּזָרִי: לֹא תָּנוּחַ הַדַּעַת לְהוֹדוֹת שֶׁהָאֱלוֹהַּ מִתְחַבֵּר אֶל בָּשָׂר וָדָם אִם לֹא בְּמוֹפֵת שֶׁיֵּהָפְכוּ בּוֹ הָעֲצָמִים, וְאָז נֵדַע שֶׁזֶּה לֹא יוּכַל לַעֲשׂוֹתוֹ אֶלָּא מִי שֶׁבָּרָא אֵת הַדְּבָרִים מִלֹּא דָּבָר, וְשֶׁיִּהְיֶה אוֹתוֹ הָעִנְיָן לִפְנֵי הֲמוֹנִים, יִרְאוּהוּ בְּעֵינֵיהֶם, וְלֹא יַגִּיעַ אֲלֵיהֶם בְּסִפּוּר וּמָסֹרֶת, וְשֶׁיֵּחָקֵר זֶה וְיִבָּחֵן בְּחִינָה אַחַר בְּחִינָה, עַד שֶׁלֹּא יַעֲלֶה עַל הַדַּעַת שֶׁיֵּשׁ שָׁם דִּמְיוֹן אוֹ כִּשּׁוּף, וּבְקשִׁי תְּקַבֵּלְנָה הַנְּפָשׁוֹת הַדָּבָר הַגָּדוֹל הַזֶּה, רְצוֹנִי לוֹמַר שֶׁבּוֹרֵא הָעוֹלָם הַזֶּה וְהָעוֹלָם הַבָּא וְהַמַּלְאָכִים וְהַשָּׁמַיִם וְהַמְּאוֹרוֹת יִתְחַבֵּר אֶל הָרֶפֶשׁ הַמְטֻנָּף הַזֶּה, רְצוֹנִי לוֹמַר: הָאָדָם, וִידַבֵּר עִמּוֹ וִימַלֵּא מִשְׁאֲלוֹתָיו וּבַקָּשׁוֹתָיו.
ט וְאָמַר הֶחָכָם: הֲלֹא סִפְרֵנוּ מָלֵא מִסִּפּוּרֵי משֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאֵין דְּחִיָּה לְמַה שֶׁעָשָׂה לְפַרְעֹה, וּבְקִיעַת הַיָּם, וְהַצָּלַת מִי שֶׁרָצָה אוֹתוֹ וְהַטְבָּעַת מִי שֶׁקָּצַף עָלָיו, וְאַחַר כָּך הַמָּן וְהַשְּׂלָו בְּמֶשֶׁך אַרְבָּעִים שָׁנָה, וְדִּבּוּרוֹ עִם משֶׁה בָּהָר, וְהַעֲמָדָתוֹ הַשֶּׁמֶשׁ לִיהוֹשֻׁעַ, וְהַנְחִילוֹ לוֹ נִצָּחוֹן עַל הָעֲנָקִים. וּמַה שֶׁהָיָה קֹדֶם לָכֵן מִן הַמַּבּוּל, וּמַהְפֵּכַת אַנְשֵׁי לוֹט. הֲלֹא זֶה מְפֻרְסָם, וְאֵין חֲשָׁד בּוֹ לְתַחְבּוּלָה וְדִמְיוֹן.
י אָמַר הַכּוּזָרִי: רוֹאֶה אֲנִי בְּוַדַּאי שֶׁאֲנִי מֻכְרָח לִשְׁאֹל אֵת הַיְּהוּדִים, לְפִי שֶׁהֵם שְׁאֵרִית בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, כִּי אֲנִי רוֹאֶה שֶׁהֵם הָרְאָיָה שֶׁיֵּשׁ לֵאלֹהִים תּוֹרָה בָּאָרֶץ.

___________________________
מקימים היחוד והקדמות – מאמינים באחדות ה' ושה' קדמון. היחוס – של האנושות. הגשמות – הגשמת הבורא. שום דבר – ביטוי שמשמעו הגשמת הא-ל. בדיבור – בתורת דת האסלאם. השאלה – משל. ספרנו – הקוראן. מופת – ראיה על אמיתותו. ונביאנו הוא חותם הנביאים – מוחמד הוא הנביא האחרון. וגמול הנשמע – שכר המציית לדת האסלאם. ושיתאמת – שיתברר לו כאמת. והוא מרחיק – מתקשה להאמין בכך. לועז – דובר שפה זרה (שאינה שפת הקוראן). על ידו – 'נביא' האסלאם. לא הושמו ראיה – המופתים אינם משמשים כראיה לאמיתת האסלאם.

ביאורים
תיאור הדת המוסלמית פותח בניסיון להסביר את ייחודה של דת זו. אך לבסוף, באופן מפתיע, הוא מצביע אל עבר היהדות. הדת המוסלמית חורתת על דגלה את אמונת הייחוד. שמה מעיד על מהותה – אסלאם פירושו כניעה, הכניעה אל הא-ל האחד. בכך היא מתוקנת מן הנצרות שהגשימה את הא-ל והפכה אותו לאדם. עם זאת, המוסלמי מנסה להציג את ייחוד הדת באמצעות ציון ייחוד ספר הקוראן העומד בבסיס דת האסלאם ועל ידי הנביא מוחמד מקים הדת. מלך כוזר טוען בפני המוסלמי טענה שתחזור גם בהמשך הספר – כיצד ניתן לחבר בין האלוהים הנבדל עם האנושי הפחות והחומרי? שאלה זו, עומדת בבסיס הקושי של הכוזרי לקבל את טענות המוסלמי, והיא הבעיה העומדת בבסיס הדתות כולן – הקושי להבין את אפשרות החיבור בין האלוהי לאנושי. המוסלמי אמנם בחר בא-ל מופשט ועליון אך עם זאת, השכר בעולם העליון הוא חומרי ומגושם לחלוטין. כיצד אפשר להסביר את הפער הזה? הניסיון הזה, לגשר על הפער שבין גשמי לרוחני יוצר מיני מצבי ביניים משונים. גם כאן, המוסלמי מתקשה לשמור על קו אחיד המסביר כיצד ניתן לחבר בין עליונים לתחתונים. הוא מנסה להסביר את עליונותו של הקוראן כדי לתת מקור אובייקטיבי לאמיתת הטיעון שלו, אך עבור הכוזרי המקור הזה לא מהווה מסמך משכנע בהיותו פונה לקהל היעד הערבי בלבד. לבסוף 'נכנע' המוסלמי ומשעין את אמונתו על מקור ההיסטוריה היהודי. אמנם, המוסלמי מנכס להיסטוריה המוסלמית את כל אשר נאמר על היהודים, אך בסופו של דבר ההוכחה הזאת מעודדת את הכוזרי ללכת לחפש את האמת בקרב העם היהודי, על אף מצב השפלות שהוא נמצא בהווה.

הרחבות
1. על הקוראן
קְבִיעָתֵנוּ כִּי סִפְרֵנוּ הוּא דִּבְרֵי אֱלֹהִים, וְהוּא בְּעַצְמוֹ מוֹפֵת. הרב הנזיר כותב על טענה זו שספר הקוראן הוא "ספר מבולבל, אין סדר, ואין מוקדם ומאוחר". הוא מצטט את המתרגם של הקוראן לעברית, הרמן (צבי חיים) רקנדורף , שאומר "לולי היה (הקוראן) כולל יסודי דת נפרצת (נפוצה), לא היה כדאי לראותו אף כי לקרוא בו"...

2. הרחקת הגשמות
וְאִם יֵרָאֶה שׁוּם דָּבָר בַּדִּבּוּר, נְפָרֵשׁ אוֹתוֹ וְנֹאמַר כִּי הוּא דֶּרֶך הַשְׁאָלָה וְקֵרוּב. המוסלמי אומר, שבניגוד לנוצרי אמונתם מרחיקה את הגשמות מהא-ל, ואם יראה איזה דבר מדבריהם שנראה כמגשים יש לפרש אותו שהוא נאמר כמשל וכדי לקרב את שכלנו לאמונה. דעה זו של המוסלמים התפתחה מאוד אצל הפילוסופים הערבים, כאבן רושד, וכן פירשו גדולי ישראל את פשטי מקראות התורה הנראים כהגשמה, [ראה בהרחבה במורה נבוכים חלק א]. דעה זו של המוסלמים הוציאה אותם מגדר עובדי עבודה זרה, וכמו שאומר הרמב"ם בתשובה: "אלו הישמעאלים אינם עובדי עבודה זרה כלל, וכבר נכרתה אמונת העבודה זרה מפיהם ומלבם, והם מייחדים לא-ל יתברך יחוד כראוי, יחוד שאין בו דופי" [הוצאת 'מקיצי נרדמים' סימן שסט].

שאלות לדיון

המוסלמי מתאר את הגמול על מעשי האדם בעולם הזה. האם גם עבודת ה' שלנו נובעת משכר ועונש, גן עדן וגיהינום?
מדוע ריה"ל הזכיר את שיטת הפילוסוף, הנוצרי והמוסלמי? מה למדת מכך?