- הלכה מחשבה ומוסר
- הקדמת הרמב"ם לפרק חלק
1105
וְהַיְסוֹד הָעֲשִׂירִי – כִּי הוּא יִתְעַלֶּה יוֹדֵעַ מַעֲשֵׂיהֶם שֶל בְּנֵי אָדָם וְאֵינוֹ מַעְלִים עֵינוֹ מֵהֶם. לֹא כְדַעַת מִי שֶׁאָמַר: "עָזַב יְיָ אֶת הָאָרֶץ" (יחזקאל ח יב), אֶלָּא כְמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: "גְּדֹל הָעֵצָה וְרַב הָעֲלִילִיָּה אֲשֶׁר עֵינֶיךָ פְקֻחוֹת עַל כָּל דַּרְכֵי בְּנֵי אָדָם" (ירמיה לב יט); וְאָמַר: "וַיַּרְא יְיָ כִּי רַבָּה רָעַת הָאָדָם בָּאָרֶץ" (בראשית ו ה); וְנֶאֱמַר: "זַעֲקַת סְדֹם וַעֲמֹרָה כִּי רָבָּה" (שם יח ח) – זֶהוּ מוֹרֶה עַל הַיְּסוֹד הָעֲשִׂירִי הַזֶּה.
שכר ועונש
וְהַיְסוֹד הָאַחַד עָשָׂר – כִּי הוּא יִתְעַלֶּה נוֹתֵן שָׂכָר לְמִי שֶׁעוֹשֶׂה מִצְווֹת הַתּוֹרָה, וְיַעֲנִישׁ לְמִי שֶׁעוֹבֵר עַל אַזְהָרוֹתֶיהָ; וְכִי הַשָּׂכָר הַיּוֹתֵר גָּדוֹל – הָעוֹלָם הַבָּא, וְהָעֹנֶשׁ הַיּוֹתֵר חָזָק – הַכָּרֵת. וּכְבָר אָמַרְנוּ בְּזֶה הָעִנְיָן מַה שֶּׁיַּסְפִּיק. וְהַמִּקְרָא הַמּוֹרֶה עַל הַיְּסוֹד הַזֶּה – מַה שֶּׁנֶּאֱמַר: "וְעַתָּה אִם תִּשָּׂא חַטָּאתָם; וְאִם אַיִן – מְחֵנִי נָא מִסִּפְרְךָ" (שמות לב לב). וְהֵשִׁיב לוֹ הַשֵּׁם יִתְבָּרֵךְ: "מִי אֲשֶׁר חָטָא לִי אֶמְחֶנּוּ מִסִּפְרִי" (שם) – רְאָיָה: שֶׁיּוֹדֵעַ הָעוֹבֵר וְהַחוֹטֵא, לָתֵת שָׂכָר – לָזֶה, וְעֹנֶשׁ – לָזֶה.
אמונה בימות המשיח
וְהַיְסוֹד הַשְּׁנֵים עָשָׂר – יְמוֹת הַמָּשִׁיחַ – וְהוּא: לְהַאֲמִין וּלְאַמֵּת• שֶׁיָּבֹא, וְלֹא יַחְשֹׁב שֶׁיִּתְאֶחָר. "אִם יִתְמַהְמֵהּ – חַכֵּה לוֹ" (חבקוק ב ג). וְלֹא יָשִׂים לוֹ זְמָן, וְלֹא יַעֲשֶׂה לּוֹ סְבָרוֹת בַּמִּקְרָאוֹת לְהוֹצִיא• זְמַן בִּיאָתוֹ. וְהַחֲכָמִים אוֹמְרִים: "תִּפַּח רוּחָן שֶׁל מְחַשְּׁבֵי קִצִּין" (סנהדרין צז ב). וְשֶׁיַאֲמִין בּוֹ, שֶׁיִּהְיֶה לוֹ• יִתְרוֹן, וּמַעֲלָה, וְכָבוֹד עַל כָּל הַמְּלָכִים שֶׁהָיוּ מֵעוֹלָם; וּלְגַדְּלוֹ וּלְאָהֳבוֹ וּלְהִתְפַּלֵּל בִּשְׁבִילוֹ, כְּפִי מַה שֶּׁנִּבְּאוּ עָלָיו כָּל הַנְּבִיאִים מִמֹּשֶׁה רַבֵּנוּ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, עַד מַלְאָכִי•, עָלָיו הַשָּׁלוֹם. וּמִי שֶׁהִסְתַּפֵּק בּוֹ•, אוֹ נִתְמַעֵט אֶצְלוֹ מַעֲלָתוֹ – כָּפַר בַּתּוֹרָה שֶׁיָּעֲדָה בוֹ בְּפֵרוּשׁ בְּפָרָשַׁת "בִּלְעָם" וּפָרָשַׁת "אַתֶּם נִצָּבִים". וּמִכְּלַל יְסוֹד זֶה• – שֶׁאֵין מֶלֶךְ לְיִשְׂרָאֵל אֶלָּא מִבֵּית דָּוִד וּמִזֶּרַע שְׁלֹמֹה בִּלְבָד. וְכָל הַחוֹלֵק עַל הַמִּשְׁפָּחָה הַזֹּאת – כָּפַר בַּשֵּׁם יִתְבָּרֵךְ וּבְדִבְרֵי נְבִיאָיו.
אמונה בתחיית המתים
וְהַיְסוֹד הַשְּׁלֹשָׁה עָשָׂר – תְּחִיַּת הַמֵּתִים – וּכְבָר בֵּאַרְנוּהָ.
___________________________________
וּלְאַמֵּת – ולהוכיח. לְהוֹצִיא – ללמוד מתוך המקראות. שֶׁיִּהְיֶה לוֹ – למשיח. מַלְאָכִי – שהיה אחרון הנביאים. הִסְתַּפֵּק בּוֹ – היה לו ספק אם יהא. וּמִכְּלַל יְסוֹד זֶה – כלול ביסוד הזה.
ביאורים
כאן עובר הרמב"ם לעסוק ביסוד העשירי , ה' ידיעה '. למי שמתבונן על העולם, לעיתים נראה כאילו הוא 'מתגלגל' מעצמו, ומתנהל לבד. דבר זה לא רק שגרם לאנשים מסוימים לכפור במציאות הבורא, אלא גם לגרום לכאלה שהאמינו במציאותו, לחשוב כאילו הקב"ה איננו יודע מה קורה בעולמו. הבנה שכזאת מראה על חיסרון בהבנת הקשר של הקב"ה לעולמו, או בהבנת גדלותו של הקב"ה, והיא עלולה למוטט את קיום המצוות של האדם, ואת ההנהגה המוסרית הנכונה.
כחלק מההכרה בכך שהקב"ה מנהל את עולמו, צריך האדם גם להאמין ביסוד האחד עשר – ' שכר ועונש '. ניתן לומר שהשכר והעונש הם חלק מהאמונה שהעולם מתנהל על פי אמת אלוהית, ולכן כהמשך לכך שיש להאמין שכל דבר נעשה בידיעת ה' וברצונו, עלינו גם להאמין כי האמת האלוהית תשפוט כל אדם על המקום שבו הוא נמצא ביחס לנדרש ממנו, ותגרום שיקרה לו מה שמתאים למקום אליו הוא הגיע. ולכן כל אדם יקבל שכר, שפסגתו העולם הבא, על מעשיו הטובים, וגמול שלילי, שפסגתו להיכרת מעולם זה, על מעשיו הרעים.
מכיוון שלמדנו שיש לעולם מנהיג היודע מה שקורה בו ומעמיד לפני העולם מטרות אליהן הוא רוצה שהעולם יגיע, עלינו להאמין ביסוד השנים עשר שאותו עולם יבוא בסופו של דבר ליַעד שאותו הציב לו ריבונו של עולם, למציאות השלימה והאידיאלית שלו, ל'ימות המשיח ', בהם עם ישראל יהיה בשיא תפארתו וישפיע ברכה ומידות טובות על העולם כולו. כל זה יהיה כשבראשו של עם ישראל יהיה אדם שהוא מובחר שבמובחרים, גדול וצדיק, משושלת המלוכה המיועדת לכך, שושלתו של דוד המלך - המשיח. ובנוסף לזה יזכו ישראל ליסוד השלשה עשר , הוא היסוד שעסק בו הרמב"ם לעיל, שהצדיקים יקומו לתחיה.
הרחבות
השגחה על בעלי חיים
כִּי הוּא יִתְעַלֶּה יוֹדֵעַ מַעֲשֵׂיהֶם שֶל בְּנֵי אָדָם וְאֵינוֹ מַעְלִים עֵינוֹ מֵהֶם. העיקר העשירי הוא האמונה שהקב"ה משגיח על בני האדם. במורה נבוכים מוסיף הרמב"ם ואומר שההשגחה הפרטית היא על בני האדם בלבד ולא על בעלי חיים או על דומם: "כי ההשגחה האלוהית אינה בעולם הזה השפל כלומר מתחת גלגל הירח אלא באישי מין האדם בלבד... אבל שאר בעלי החיים וכל שכן הצומח וזולתו... איני סבור כלל כי העלה הזה נשר בהשגחה בו, ולא שהעכביש הזה טרף הזבוב בגזרת ה' וחפצו עתה על פרט זה... אלא כל זה לדעתי על פי המקרה המוחלט... לפי שלא מצאתי כלל לשון ספר נביא שמזכיר שיש לה' השגחה באיש מאישי בעלי החיים זולתי באישי האדם בלבד" [מורה נבוכים ג, ז]. לדעת הרמב"ם השגחה פרטית קיימת רק אצל בני האדם. אצל בעלי החיים קיימת השגחה על המין בכללו, אבל לא על כל פרט ופרט.
הבעש"ט , לעומת זאת, חידש שישנה השגחת ה' על כל דבר ודבר, מביצי כינים ועד קרני ראמים, בין אם מדובר בחי, בצומח או בדומם. בספר 'אמרי פנחס' המרכז את תורתו של ר' פנחס מקוריץ, מתלמידיו הקרובים של הבעש"ט, כתוב: "שאדם צריך להאמין שאפילו קש המונח על הארץ הוא בגזירת השי"ת שגזר להיות מונח שם ואני שמעתי (תלמידו של ר' פנחס שכתב את הספר) כמדומה בזה הלשון שיש השגחה פרטית איך תהא מונחת עם הקצוות לכאן או לכאן" [בהוצאת 'מישור' תשמ"ח ע' קעט].
(להרחבה נוספת ראה בספר דרך ה' ב, ד)
שאלות לדיון
עד כמה העיסוק בסוגיית 'שכר ועונש' צריך להעסיק אותנו? מהן התועלות הבאות מאותו עיסוק?
"תיפח רוחן של מחשבי קיצין". מדוע? רק משום שאם יעבור זמן החישוב יבואו להתייאש מן הגאולה?

אות ב' חלק ג
כ' חשוון תשע"ד
בשביל הנשמה | כ' חשוון תשע"ד

אות א' חלק ב
י"ז חשוון תשע"ד
בשביל הנשמה | י"ז חשוון תשע"ד

אות א'
י"ד חשוון תשע"ג
בשביל הנשמה | י"ד חשוון תשע"ג

אות א'
ט"ז חשוון תשע"ד
בשביל הנשמה | ט"ז חשוון תשע"ד
מה עניינו של ט"ו בשבט?
איך מותר להכין קפה בשבת?
למה משווים את העצים לצדיקים?
מי יושב במקום שלי?
חכמת התורה וחכמות החול
האם אדם שעובד את ה' הוא אדם חופשי?
הלכות תשעה באב שחל במוצאי שבת
איך אפשר להשתמש באותו מיקרוגל לחלבי ובשרי?
האם הניסים שקרו במצרים יכולים לקרות גם היום?
מה עושים בעשרה בטבת שחל בשישי?
איך להגדיל או להקטין רצועות תפילין של ראש בקשר מרובע?