^ 1.. סיכום הדעות בזמני חלות איסורי חמץ: השבתת החמץ צריכה להעשות עד חצות יום י"ד. (אולי לבעל המאור המצווה מתחילה מחצות, אבל לשאר הראשונים ההשבתה צריכה להסתיים מהתורה בחצות). לגבי שאר המצוות הקשורות בחמץ ישנה מחלוקת לגבי זמן חלותם. באיסור אכילת חמץ נחלקו התנאים, לדעת רבי יהודה האיסור מהתורה מתחיל מחצות יום י"ד, ולדעת רבי שמעון מעת כניסת חג הפסח. לדעת רוב הראשונים הלכה כר' יהודה, ויש סוברים כר' שמעון.
לגבי איסורי בל יראה ובל ימצא, דעת רוב הראשונים שהאיסורים מתחילים מעת כניסת חג הפסח, ומעטים סוברים שהאיסורים מתחילים מחצות יום י"ד (לעיל ב, ב, 2).
המשתתף בהקרבת קרבן פסח בעוד שיש ברשותו שיעור כזית חמץ עובר באיסור תורה, שנאמר (שמות כג, יח): "לֹא תִשְׁחַט עַל חָמֵץ דַּם זִבְחִי", ואם עשה זאת במזיד והתרו בו לפני כן - נענש במלקות (רמב"ם הל' קרבן פסח א, ה).
^ 2.. לרא"ש (פ"א סימן ט) כל חמץ שאפשר לראות אף שבפועל אין רואים אותו - עוברים עליו גם בבל יראה. נמצא שכל המשהה כזית חמץ ברשותו עובר תמיד בשני איסורים: בל יראה ובל ימצא. אולם לדעת הכסף משנה (חמץ ומצה א, ג) כל המשהה חמץ ברשותו עובר בבל ימצא, אבל על בל יראה יעבור רק אם יראה אותו בפועל.
^ 3.. לר"י רק כאשר קיבל על עצמו אחריות כשומר שכר, נעשה החמץ כשלו ועובר עליו. ולבה"ג אף אם נתחייב כשומר חינם נעשה כשלו ועובר עליו. וסתם השו"ע כר"י והזכיר את דעת בה"ג כיש אומרים. וכתב במ"ב ח, שלכתחילה יש לחוש לדעת בה"ג. ולרמב"ם גם אם לא קיבל אחריות, אם הגוי אלים ואם יאבדנו יתבע ממנו פיצוי בזרוע, נעשה כשלו ועובר עליו, ולראב"ד אינו עובר, והעיקר כרמב"ם. ובכל הדינים הללו, בדיעבד אם עבר הפסח החמץ מותר, מפני שחמץ שעבר עליו הפסח אסור מדרבנן, ובספק מקילים. דין חברת ביטוח מבואר בשערים מצוינים בהלכה קיד, כט.
^ 4.. לגבי יהודי שהפקיד את חמצו אצל אחר, פסק שו"ע תמ, ד, כרבנו יונה, שאף שהשומר קיבל על חמצו אחריות, כיוון שהחמץ של המפקיד - חובה על המפקיד להשביתו. וכך דעת עוד פוסקים. ולרמב"ן ור"ן, כיוון שהחמץ אינו ברשותו והשומר קיבל עליו אחריות, אין בעל החמץ עובר עליו. ולגבי השומר, מובא בשו"ע תמג, ב, שלכתחילה אם ראה שחבירו לא בא לקחת את חמצו, ימכרנו לגוי כדי להציל את שוויו. ואם לא עשה כן, חייב לבערו. ובאר במ"ב י"ד עפ"י ב"ח ומ"א, מפני שכל ישראל ערבים זה בזה. ודעת הגר"א, שאף שלא התחייב באחריותו, יש עליו חיוב מהתורה לבערו, מפני שהוא חמץ של ישראל שנמצא בביתו. וכ"כ צל"ח ובית מאיר.
^ 5.. כ"כ בשערים מצוינים בהלכה קיד, כח. ויש נוהגים להחמיר ולמכור חלקם במניות של חברות חמץ וחברות ביטוח שמבטחות חמץ, וכ"כ בספ"כ יא, ה. וברבים משטרות מכירת החמץ מצוי נוסח הכולל זאת (עי' פס"ת תמ, א).
^ 6.. לרוב הפוסקים מהתורה די להשבית את החמץ בדרך אחת, או בביטול או בבדיקה וביעור, וחכמים תיקנו בשתי דרכים כפי שכתבתי למעלה עפ"י הר"ן א, א, והובא בב"י תל"א. אמנם מדעת הטור משמע שהעיקר מהתורה בביטול וחכמים הוסיפו שגם יבדוק ויבער מהסיבות שלמעלה.
^ 7.. למ"א תלד, ה, עפ"י הטור, מי שבדק היטב את ביתו ואע"פ כן נשאר שם חמץ כזית, עובר עליו באיסור בל יראה ובל ימצא, (ולכן לדעתו העיקר מהתורה לבטל את החמץ). אולם לרמב"ם, רא"ש ושאר הפוסקים, כל מי שבדק את ביתו כדין, אף שלא הצליח למצוא את כל החמץ, כיוון שבדק כדין אינו עובר עליו באיסור. ורק אם בתוך הפסח יראה את החמץ וישהה מעט מפני שיחוס עליו לרגע - יעבור. ולדעת הט"ז אף הטור סובר כן, וכך כתבתי למעלה.
^ 8.. במנחת חינוך ט' מאריך בצדדי הספק ומסיק שלרש"י, רמב"ם וחינוך, המצווה בשב ואל תעשה, (וכך דעת רמב"ן בתחילת מס' פסחים, ומהרי"ק שורש קעד). ואילו לתוס' ור"ן המצווה בקום עשה, ולפי דעתם מי שאין לו חמץ טוב שיקנה חמץ כדי לקיים מצוות תשביתו. (ור' חיים מבריסק חידש שמחלוקת זו תלויה במחלוקת ר' יהודה וחכמים, שלר' יהודה מצווה להשבית דוקא בשריפה, ולחכמים בכל דבר, והפוסקים כר' יהודה יסברו שיש כאן מצווה חיובית. וצ"ע ועי' להלן ה, 3). ובאחרונים, למהר"ש ענגיל, חלקת יואב ומקו"ח יש מצווה שיהיה לאדם חמץ כדי שיבערנו, ולעומתם לשועה"ר תלו, כא, דברי חיים א, ט, ח"י ד, ואבני נזר או"ח שיח, אין מצווה להשיג חמץ ולבערו. וכאמור המנהג להדר ולבער בפועל חמץ כדי לצאת ידי כל הדעות. ואף במ"ב תמה, י, כתב שטוב להשאיר כזית חמץ כדי לקיים בו את מצוות ההשבתה.
מה שכתבתי שכדי לקיים את המצווה צריך כזית, הוא מפני שלדעת הרבה פוסקים רק שיעור כזית חייב בביעור (עי' מ"ב תמב, לג), וגם למחמירים לחייב ביעור בפחות משיעור כזית, יתכן שזה כדי שלא יאכלנו ויעבור באיסור אכילה שקיים גם בחצי שיעור, אבל באיסור בל יראה ובל ימצא, לדעת רובם הגדול של הפוסקים אין איסור דאורייתא בחצי שיעור, וכ"כ בדגול מרבבה סי' תמב, וחכם צבי פו, ושאגת אריה פא. ומצוות השבתת חמץ לדעת רבים קשורה לאיסור 'בל יראה' ו'בל ימצא'. (ועי' להלן ה, ד, 3, שיש מהדרים שלא לשפוך נפט על החמץ, ויש סוברים שאין בזה הידור).
^ 9.. התעוררה שאלה לגבי אדם שנמצא באמריקה וחמצו בארץ ישראל, עד מתי יוכל לבטל ולמכור את חמצו, האם עד סוף שעה חמישית של מקום החמץ, או עד סוף שעה חמישית של מקום האדם, שזה כשבע שעות אחר סוף זמן ביטול חמץ בארץ ישראל. לדעת רוב הפוסקים הולכים אחר המקום שהאדם נמצא, ויש סוברים שהולכים אחר המקום שהחמץ נמצא. לכתחילה חוששים לזמן המוקדם יותר, ובדיעבד הולכים אחר המקום שהאדם נמצא, וכ"כ אג"מ ד, צד-צה. ועי' בפס"ת תמג, א.
השיטה הראשונה נקראת על שם מ"א אף שהוא עצמו הסתפק בזה. ועי' ברמ"א תמג, א, ומ"ב ט, שלדעת תה"ד מדובר בשעות קבועות, ובהפסד מרובה אפשר לסמוך עליו.