בית המדרש

  • הלכה מחשבה ומוסר
  • תפארת ישראל למהר"ל
קטגוריה משנית
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש להצלחת

עם ישראל

undefined
6 דק' קריאה
נושא הפרק: מצד האדם המצוות הן גזירות
תמיהות החוקרים: א. כיצד פעולות גשמיות מקנות לנשמה חיי נצח?
יֵשׁ מִבְּנֵי אָדָם, וְהֵם אַנְשֵׁי חִקְרֵי לֵב, הַהוֹלְכִים בְּדַרְכֵי הַפִּילוֹסוֹפִים, חוֹקְרִים מִדַּעְתָּם וְשִׂכְלָם עַל כָּל הַדְּבָרִים*. תָּמוּהַּ בְּעֵינֵיהֶם מְאֹד, בְּעִנְיַן הַמִּצְווֹת הַמַּעֲשִׂיּוֹת, שֶׁיִּזְכֶּה הָאָדָם הַצְלָחָה• נִצְחִית בָּעוֹלָם הַנִּבְדָּל1 , עַל יְדֵי הַמִּצְוָה שֶׁהִיא גַּשְׁמִית. וְאָמְרוּ, כִּי מַה יּוֹעִיל מַעֲשֶׂה הַגַּשְׁמִי אֶל הַנֶּפֶשׁ, לִקְנוֹת עַל יְדֵי זֶה שֶׁתִּחְיֶה נֶצַח בָּעוֹלָם הַנִּבְדָּל, בְּמָקוֹם שֶׁאֵין שָׁם מַעֲשֶׂה גַּשְׁמִי.
ב. כיצד מצוות שאינן מקנות תכונות חיוביות לנפש האדם, מקנות נצחיות לנשמה, מה גם שיש מצוות הסותרות האחת את חברתה?
וְיוֹתֵר מִזֶּה הֵם מַתְמִיהִים. כִּי אִלּוּ הָיוּ הַמִּצְווֹת כֻּלָּם תְּכוּנוֹת טוֹבוֹת בְּנֶפֶשׁ הָאָדָם, כְּמוֹ מִצְוַת צְדָקָה, וּמִצְוַת לֹא תִשְׂנָא אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ(ויקרא יט, יז) , וְלֹא תַעֲמֹד עַל דַּם רֵעֶךָ(שם טז) , וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן מִן הַמִּדּוֹת הַטּוֹבוֹת, שֶׁהֵם תְּכוּנוֹת טוֹבוֹת בְּנֶפֶשׁ הָעוֹשֶׂה, אֶפְשָׁר לוֹמַר, דְּמִכָּל מָקוֹם יִקְנֶה הָאָדָם עַל יְדֵיהֶן תְּכוּנוֹת טוֹבוֹת, וּמִתְרַחֵק מִן הָרַע. וְנֹאמַר, כִּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ נוֹתֵן שָׂכָר טוֹב לְמִי שֶׁנִּמְצָא בּוֹ הַטּוֹב, וּמְשַׁלֵּם רַע לְעוֹשֵׂה הָרַע. אֲבָל מִצְוַת שַׁעַטְנֵז (ויקרא יט, יט) וְכִלְאֵי זְרָעִים(שם) , וּמִצְוַת שְׁחִיטָה מִן הַצַּוָּאר וְלֹא מִן הָעֹרֶף, וּבַמִּקְדָּשׁ מְלִיקָה מִן הָעֹרֶף וְלֹא מִן הַצַּוָּאר(שם ה, ח) , אִם מִן הָעֹרֶף הוּא מַעֲשֶׂה רַע2 , לָמָּה נֶאֱסַר הַשְּׁחִיטָה מִן הַצַּוָּאר בַּמִּקְדָּשׁ? וְאִם מִן הַצַּוָּאר הוּא טוֹב, אִם כֵּן לָמָּה בַּמִּקְדָּשׁ נִמְצָא הֶפְכּוֹ?
מצד האמת אין צורך להתייחס לשאלתם
וְהִנֵּה, הֵם חָתְרוּ3 דְּרָכִים הַרְבֵּה לָתֵת סִבָּה וְטַעַם כְּפִי דַּעְתָּם, אֲשֶׁר הוּא רָחוֹק מִדַּרְכֵי הַתּוֹרָה וּמִדַּרְכֵי הַחֲכָמִים, וְיוֹדְעֵי הַתּוֹרָה, אֲלֵיהֶם בִּלְבַד נִגְלוּ מַצְפּוּנֵי הַחָכְמָה וְהָאֱמֶת. וְאַף כִּי מִן הָרָאוּי שֶׁלֹּא לְהָשִׁיב עַל שְׁאֵלָתָם כְּלָל, כִּי דָּבָר זֶה, מַה שֶּׁרוֹצִים לָתֵת סִבָּה מְחַיֶּבֶת בְּכָל הַדְּבָרִים, אִלּוּ הָיִינוּ רוֹאִים שֶׁנָּתְנוּ לָנוּ סִבָּה בְּכָל הַדְּבָרִים הַטִּבְעִיִּים הַפְּחוּתִים מְאֹד4 , הָיָה מֻטָּל עָלֵינוּ לָתֵת לֵב עַל שְׁאֵלָתָם. וְעִם כִּי הֶבְדֵּל יֵשׁ כִּגְבוֹהַּ שָׁמַיִם מֵעַל הָאָרֶץ, כִּי הַדְּבָרִים הַטִּבְעִיִּים הֵם בָּאָרֶץ וְהַתּוֹרָה לֹא תִּמָּצֵא אַף בַּשָּׁמַיִם, כִּי אִם מֵעוֹלָם הָעֶלְיוֹן, מִכָּל מָקוֹם, הָיָה מֻטָּל עָלֵינוּ לָתֵת לֵב עַל הַשְּׁאֵלָה. אַךְ אֵין הַדְּבָרִים כָּךְ. כִּי הַדְּבָרִים הַטִּבְעִיִּים, כְּמוֹ הַבַּעֲלֵי חַיִּים וְאַף הַצְּמָחִים, אֵין נוֹתְנִים לָנוּ סִבָּה וְטַעַם. כִּי אֵיךְ יַעֲלֶה עַל הַדַּעַת שֶׁיִּתְּנוּ סִבָּה מַסְפֶּקֶת לְכָל בַּעַל חַי, מִסְפַּר גִּידָיו וְאֵבָרָיו לְכָל אֶחָד סִבָּה וְתָאֳרוֹ הַמְיֻחָד, וְכֵן לַצְּמָחִים. וְאַל תַּשְׁגִּיחַ בָּרוֹפְאִים וּבְחַכְמֵי הַטֶּבַע, שֶׁאִם נָתְנוּ סִבָּה, הוּא לְאֶחָד מִנִּי אֶלֶף. וְאַף אֲשֶׁר נָתְנוּ, אֵין כֵּן הָאֱמֶת הַבָּרוּר, כְּמוֹ שֶׁיָּדוּעַ לְמִי שֶׁיְּעַיֵּן בְּדִבְרֵיהֶם. וְאִם הַדָּבָר הַזֶּה הוּא בַּדְּבָרִים הַטִּבְעִיִּים, כָּל שֶׁכֵּן בִּדְבָרִים אֱלֹהִיִּים, וְהֵם הַמִּצְווֹת הָאֱלֹהִיּוֹת, אֲשֶׁר חַיָּב הָאָדָם לִפְעֹל, לָמָּה יַעֲשֶׂה פְּעֻלָּה זֹאת וְלֹא יַעֲשֶׂה פְּעֻלָּה אַחֶרֶת. כְּשֵׁם שֶׁלֹּא נֵדַע גּוּפוֹ וְתָאֳרוֹ5 , אֲשֶׁר הוּא קִיּוּמוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה, לֹא נֵדַע עַל הַשְּׁלֵמוּת. וְאִם לֹא הָיָה נִבְרָא עַל זֶה הַתֹּאַר, לֹא הָיָה לוֹ חַיּוּתוֹ וּשְׁלֵמוּתוֹ הַגּוּפָנִי שֶׁיִּהְיֶה מְקֻיָּם. וְכָל שֶׁכֵּן פְּעֻלּוֹת הָאֱלֹהִיּוֹת6 , הַמְבִיאִים אֶת הָאָדָם אֶל הַחַיִּים הַנִּצְחִיִּים, אַף אִם לֹא נֵדַע בְּאֵיזֶה עִנְיָן וְלָמָה הֵם בָּעִנְיָן הַזֶּה, אֵין זֶה פֶּלֶא. וְהִנֵּה לֹא הָיְתָה זֹאת שְׁאֵלַת הַחֲכָמִים שֶׁמְּחֻיָּבִים אֲנַחְנוּ בִּתְשׁוּבָתָהּ, אִם לֹא שֶׁהָיוּ נוֹתְנִים לָנוּ סִבּוֹת בְּכָל הַדְּבָרִים הַטִּבְעִיִּים בָּאָדָם וּבַצְּמָחִים, וְדָבָר זֶה אֵינוֹ נִמְצָא. אֲבָל דַּרְכֵי הַחֲכָמִים יוֹדְעֵי הַתּוֹרָה וּמַצְפּוּנֶיהָ לֹא נַעֲלִים, וּבָזֶה תַּעֲמֹד עַל דַּרְכֵי הַתּוֹרָה.

___________________________________

ישנם הוגים ההולכים בדרכי הפילוסופים, אשר חוקרים על פי סברות שכליות בכל דבר. תמהים הם על המצוות המעשיות, איך יתכן שיזכה אדם 1 לחיי העולם הבא על ידי קיום מצוה גשמית. טענתם היא כיצד יכול מעשה גשמי להקנות חיי נצח בעולם הרוחני?
עוד הם תמהים. אילו היו כל המצוות מקנות מידות טובות שמזככות את נפש האדם, כמו מצות צדקה, מצות לא תשנא את אחיך בלבבך ומצות לא תעמוד על דם רעך וכיוצא באלה מצוות המקנות תכונות טובות בנפש האדם המקיימן, אפשר היה לומר, שמכיוון שהוא קונה לעצמו תכונות טובות ומתרחק מן הרע, משלם לו הקב"ה על כך, אבל מצוות רבות אינן מצוות מסוג הזה כמו שעטנז וכלאי זרעים. יותר מכך יש מצוות הסותרות זו את זו כמו: מצות שחיטה מהצוואר ולא מהעורף, ולעומתה במקדש מליקת העוף מן העורף ולא מהצוואר, דבר שלכאורה מהווה סתירה, 2 כי אם השחיטה מן העורף היא דבר המקנה תכונה שלילית בנפש, למה במקדש המליקה היא מהעורף? ואם השחיטה מהצוואר היא המקנה תכונה חיובית, מדוע אין הדבר כך במקדש?
אותם הוגים 3 התאמצו לתת הסברים וטעמים מדעתם, הסברים אשר הם רחוקים מדרכי התורה ומדרכי החכמים, כי רק ליודעי התורה נתגלו נסתרות החכמה ודרכי האמת. למעשה, מן הראוי היה שלא להשיב כלל על שאלותיהם, כי הם דורשים הסברים אמיתיים לכל המצוות, אך הם אינם נותנים 4 הסבר לכל התופעות הטבעיות, שהן פחותות מהענינים הרוחניים. אילו הם היו נותנים הסבר לכל התופעות הטבעיות, אז היה מוטל עלינו להשיב על שאלותיהם, על אף שיש הבדל עצום בין הענינים הטבעיים לרוחניים, כי הענינים הטבעים קרובים אל האדם, ואילו התורה אפילו בשמים אינה, אלא מקורה עליון יותר, מכל מקום היה מוטל עלינו להקדיש תשומת לב לשאלותיהם. אולם הדברים אינם כן, כי אפילו לדברים הטבעיים השייכים לבעלי החיים ולצמחים אין להם הסבר, כי איך יוכלו לתת הסבר לכל בעל חיים ולכל צמח מבחינת מבנהו, מספר אבריו וגידיו, ומבחינת צורתו מדוע היא מיוחדת באופן זה לכל אחד מהיצורים. ואל תשית לבך להסברי הרופאים וחכמי הטבע, שאם נתנו סיבה הרי זה הסבר לדבר אחד מיני אלף, ואף הסבר זה אין לנו ודאות שהוא ההסבר האמיתי, כמו שידוע למי שמתמצא בדבריהם. אם בדברים הטבעיים אין הסבר, על אחת כמה וכמה שבדברים האלוקיים, היינו מצוות התורה, אין ביכולתנו לתת להם הסברים. 5 כשם שאין אנו יודעים בבירור גמור מדוע כך היא צורתו של האדם, למרות שברור לנו שקיומו הוא מפני שכך היא צורתו, ואם לא היתה לו צורה זו לא היה חי. בודאי שבעניינן של 6 המצוות המביאות את האדם לחיי העולם הבא, אם אין אנו יודעים לתת הסבר אין בזה מן התמיהה. אם כן אין זו שאלה שאנו מחוייבים לה תשובה, כשם שאין הם משיבים לנו על סיבת הדברים בעולם הטבעי, אבל לא נעלים דרכי החכמים יודעי התורה וסודותיה, ומזה יוכל האדם ללמוד דרכה של תורה.

[הַצְלָחָה - שכר.]


ביאורים
פרק ו' עוסק בהבנה הנכונה של מהות המצוות. בפתיחת הפרק, מנטרל המהר"ל השקפת עולם שיש לה תוצאות הרסניות ביחס למצוות – הפילוסופיה. הפילוסוף מגדיר את העולם על פי שכלו האנושי בלבד. אדם ההולך בדרכי הפילוסופים ומנסה לתפוס את החיים בשכלו אינו יכול להבין את סוד המצוות. במבט אנושי, אי אפשר להבין כיצד למשהו גשמי יש ערך רוחני. הרמ"א [שולחן ערוך אורח חיים ו, א] מסביר את ברכת 'מפליא לעשות': "שמפליא לעשות במה ששומר רוח האדם בקרבו, וקושר דבר רוחני בדבר גשמי". מציאות רוחנית בתוך גופו הגשמי של האדם היא פלא שאין לנו יכולת לתפוס. כמו כן, מפליא אותנו שעל ידי מעשה גשמי כמו מצווה האדם קונה מציאות רוחנית.
אמנם, יש מצוות שטעמן מובן על פי מוסר אנושי, כגון צדקה והאיסור לשנוא. מצוות אלה משפרות את המידות, וניתן להבין מדוע האדם יקבל עליהן שכר; גם בתפיסה שכלית ניתן להבין שאדם מוסרי וטוב יהיה קרוב לבורא עולם שהוא הטוב המוחלט. אך ישנן מצוות שאינן מובנות למוסר האנושי, כגון שעטנז ושחיטה, ולא ניתן לראות בהם ערך מוסרי.
המהר"ל דוחה את שיטת הפילוסופים. השיטה הזו רחוקה מדרכי התורה וחז"ל, כיוון שהיא תפיסה אנושית והיא אינה יכולה להבין את סוד החיים – אפילו את החיים הגשמיים. אנו לא מבינים מדוע ה' ברא כל פרט ופרט בעולם ולְמָה הוא נצרך. למה חיה מסוימת נבראה דווקא במספר מסוים של אברים ומדוע לאדם יש שתי ידיים ולא שלוש. קל וחומר שאיננו יכולים להבין את סוד החיים הקיים בתורה האלוהית, המגיעה מהעולם העליון. לכן, אין אפילו צורך לענות על שאלה שנובעת מתפיסה כזאת, כי זו תפיסה לא נכונה. עלינו להבין שאנחנו לא מבינים ואיננו יכולים להבין. הסיבה שהמהר"ל בכל זאת עונה על שאלה זאת איננה בגלל השאלה אלא בשביל התשובה: התשובה תחשוף בפנינו את דרכי התורה האמיתיות ותפתח בפנינו את הצוהר להבין מה הן המצוות.

הרחבות
* היחס הנכון למחקר השכלי בתורה
חוֹקְרִים מִדַּעְתָּם וְשִׂכְלָם עַל כָּל הַדְּבָרִים. מדברי הרב קוק נראה כי אין להתייחס לחקירה השכלית של המצוות באופן שלילי. אדרבה, חקירה כזו היא חיובית כיוון שהיא יכולה להביא ברכה בעבודת ה': "כשלומדים עניני המצוות... וכשמשכילים בשכל טוב עד כמה המצוות נחמדות הן, והלב מתעורר לאהבתן עד שהידים וכלי המעשה מתעוררות לעשותן" [שמונה קבצים א, תלא]. אמנם, נקודת המוצא של הלימוד השכלי צריכה להיות מתוך הבנה "כי אין מבוא לשכל האנושי לעמוד על עמקי עניינה" של התורה. לכן גם אם איננו מצליחים להבין את ציווי התורה, עלינו לייחס זאת לקוצר הבנתנו ולסמוך "על אבינו שבשמים אשר הורה לנו את הטוב והרחיקנו מן הרע, גם כשלא יושג (יובן) הדבר אצלנו" [ אלשיך בראשית פרק ב, בית יוסף יו"ד, קפא].

שאלות לדיון
הפילוסופים לא יכולים להבין את הערך הנצחי של פעולה גשמית. עד כמה באמת יש ערך לכל פעולה שאנו עושים?
המהר"ל אומר שמן האמת לא ראוי להשיב לקושיית הפילוסופים. לאילו שאלות אנו כן צריכים להתייחס, ועל אילו צריך להבליג?
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il