בית המדרש

  • הלכה מחשבה ומוסר
  • דרשות הר"ן
קטגוריה משנית
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

אורנה בת בלה ע"ה

5 דק' קריאה
הפועל הטבעי
וְהַתְּשׁוּבָה בָּזֶה: כִּי הַדְּבָרִים כֻּלָּם פּוֹעֲלִים בִּשְׁנֵי דְרָכִים – אִם פֹּעַל טִבְעִי וְאִם פֹּעַל סְגֻלִּי •, וְהַפֹּעַל בִּסְגֻלָּה גַּם הוּא פֹּעַל בַּטֶּבַע*, אֶלָּא שֶהַפֹּעַל הַטִּבְעִי יִגְזֹר הַשֵּׂכֶל חִיּוּבוֹ*, וְהַפֹּעַל הַסְּגֻלִּי יְקַבֵּל הַשֵּׂכֶל אֶפְשָׁרוּתוֹ, לֹא שֶׁיִּגְזֹר חִיּוּבוֹ. וְהַפֹּעַל הַטִּבְעִי הוּא בִּדְבָרִים הַקָּרִים שֶׁיְּקָרְרוּ בְּאֵיכוּתָם אוֹ הַחַמִּים שֶׁיְּחַמְּמוּ, הֵן שֶׁיִּהְיֶה זֶה אַחַר שֶׁיִתְפַּעֲלוּ מִן הַגּוּף* אוֹ שֶׁלֹּא יִתְפַּעֲלוּ מִמֶּנּוּ, וְזֶה הַפֹּעַל יִגְזֹר הַשֵּׂכֶל חִיּוּבוֹ.

הפועל הסגולי
וְאָמְנָם, הַפֹּעַל הַסְּגֻלִּי אֲשֶׁר יְקַבֵּל הַשֵּׂכֶל אֶפְשָׁרוּתוֹ וְלֹא יִגְזֹר חִיּוּבוֹ הוּא עַל זֶה הַדֶּרֶךְ: יָדוּעַ הוּא, כִּי הַכֹּחוֹת וְהַשְּׁלֵמֻיּוֹת* נִמְצָאִים בְּגוּפִים רְחוֹקֵי הַהֶפֶךְ, וְהַחֶסְרוֹנוֹת כֻּלָּם נִמְצָאִים בְּגוּפִים רַבֵּי הַהֶפֶךְ, עַד שֶׁנִּמְצָא – הַגְּרָמִים הַשְּׁמֵימִיִּים – לְהַעֲלוֹת הַהֶפֶךְ מֵהֶם* – רַבֵּי הַשְּׁלֵמֻיּוֹת, וְהַיְסוֹדוֹת – לִהְיוֹתָם הַיּוֹתֵר גְּדוֹלֵי הַהֶפֶךְ – שֶׁיִּהְיוּ הֵם רַבֵּי הַחֶסְרוֹנוֹת. וְיִתְחַיֵּב מִזֶּה, שֶׁיִּהְיֶה הַנִּמְזָג* מוֹסִיף שְׁלֵמוּת עַל הַפָּשׁוּט כְּפִי הַעֲלוֹת הֶפְכּוֹ וְהִסְתַּלְּקוֹ, וְלָזֶה יִהְיֶה הַיּוֹתֵר שָׁלֵם בַּמֶּזֶג יוֹתֵר רַב שְׁלֵמוּת, וְהוּא הָרוּחַ הַלִּבִּי*, וְלָכֵן יֵשׁ בַּנִּמְזָגִים קוֹנִים שְׁלֵמֻיּוֹת* בְּעַצְמָם חִלּוּקִים, וִיקַבְּלוּ קְצָתָם סְגֻלּוֹת* נִמְשָׁכוֹת אַחַר עֵרוּב הַמֶּזֶג לְבַד, וּקְצָתָם יִקְנוּ מִן הַהִמָּזֵג נֶפֶשׁ צוֹמַחַת*, וּקְצָתָם נֶפֶשׁ חִיּוּנִית*, וּקְצָתָם יִהְיוּ מוּכָנִים עוֹד לְקַבֵּל נֶפֶשׁ אֱנוֹשִׁית כָּאָדָם, וְלָכֵן, כְּפִי עֵרוּבָם וְהִמָּזְגָם יְקַבְּלוּ סְגֻלּוֹת וּשְׁלֵמֻיּוֹת.

ידיעת סיבות הדברים
וּתְשׁוּבַת טַעַם הַסְּגֻלָּה וּתְשׁוּבַת הַשְּׁאֵלָה בְּמַהוּת הַטֶּבַע הִיא אַחַת. כִּי כְּשֶׁיְּבֻקַּשׁ וְיִשְׁאַל שׁוֹאֵל הַסִּבָּה שֶׁהָאֵשׁ שׂוֹרֶפֶת, לֹא יִפֹּל בִּתְשׁוּבַת הַמַּעֲנֶה עִנְיָן אַחֵר, אֶלָּא שֶׁהוּא בַּעֲבוּר חֹם, וְאֵין הָרָצוֹן בָּזֶה – אֶלָּא מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ לוֹ בַּטֶּבַע כֹּחַ שׂוֹרֵף, וְכֵן יֵאָמֵר לְשׁוֹאֵל בְּמַהוּת מְשִׁיכַת הָאֶבֶן הַמּוֹשֶׁכֶת הַבַּרְזֶל*, לֹא תִפֹּל הַתְּשׁוּבָה בְּשׁוּם צַד, אֶלָּא לְפִי שֶׁבְּטִבְעָהּ כֹּחַ הַמְּשִׁיכָה. וְהַתְּשׁוּבָה הַזֹּאת לֹא תַסְפִּיק לַהֲמוֹנִיִּים, וְזֶה בַּעֲבוּר שֶׁלֹּא יְדַמּוּ שֶׁתִּהְיֶה פְּעֻלָּה מִן הַפְּעֻלּוֹת לֹא תִהְיֶה סִבָּתָהּ חֹם אוֹ קֹר אוֹ לַחוּת אוֹ יֹבֶשׁ אוֹ קַלּוּת אוֹ כְּבֵדוּת. אֲבָל עַל הָאֱמֶת, הֶעְלֵם יְדִיעַת סִבַּת כֹּחַ הַסְּגֻלָּה אֵינֶנּוּ גָּדוֹל מֵהֶעְלֵם יְדִיעַת הַסִּבָּה בְּכֹחוֹת שְׁאָר הָעִנְיָנִים, כִּי הֶעְלֵם הַסִּבָּה הַזֹּאת הִיא עוֹמֶדֶת עַל שְׁנֵי עִנְיָנִים – הָאֶחָד הוּא: הֶעְלֵם הַהַתְחָלוֹת* הַפּוֹעֲלוֹת, רְצוֹנִי לוֹמַר: הַהַתְחָלוֹת הַמְּבִיאוֹת הַכֹּחַ הַזֶּה לַמְּצִיאוּת, וְזֶה הַהֶעְלֵם אֵינֶנּוּ גָּדוֹל בִּידִיעַת הַסְּגֻלָּה מִבִּידִיעַת הַטֶּבַע. וְהַשֵּׁנִי: הֶעְלֵם יְדִיעַת הַמְקַבֵּל*, רְצוֹנִי לוֹמַר: הַסָּפֵק בָּעִנְיָן אֲשֶׁר מִמֶּנּוּ מוּכָן לְקִבּוּל הַפְּעֻלָּה הַזֶּה יוֹתֵר מִגּוּף הָאַחֵר, וְדִמְיוֹן הֶעְלֵם יְדִיעַת זֶה אֵינוֹ מְיֻחָד לַכֹּחַ הַזֶּה יוֹתֵר מִשְּׁאָר הַדְּבָרִים הַטִּבְעִיִּים, כִּי הַהֶעְלֵם הַזֶּה הוּא בָּנוּ מֵהַצְּבָעִים וְהָרֵיחוֹת וְהַדּוֹמֶה לָזֶה, כִּי כַּיּוֹצֵא בְּאֵלֶּה הָעִנְיָנִים יָדַעְנוּ שֶׁהֵם בָּאִים וְחָלִים בַּמְּצִיאוּת מֵהַתְחָלוֹת פּוֹעֲלוֹת, שֶׁהַסִּבָּה לָהֶן: ה' יִתְבָּרַךְ, וְנוֹדַע גַּם כֵּן שֶׁהַסִּבָּה אֶל יְשׁוּתָם* – הִתְקָרְבוּת הַטֶּבַע בְּסִבַּת הַהֲכָנָה, נִמְשֶׁכֶת מֵהַמֶּזֶג, וְהִנַּחְנוּ גַּם כֵּן הֲכָנָתוֹ שֶׁהִיא הַשְׁוָאַת יַחַס בְּעֵרֶךְ הַפְּשׁוּטִים סִבָּה לַמֶּזֶג הַהוּא, אַךְ הַהֲכָנָה הַזֹּאת מֵהַפְּשׁוּטִים לְאוֹתוֹ הָעֵרוּב לֹא נֵדַע כָּל יְמֵי חַיֵּינוּ.
___________________________________
פֹּעַל בַּטֶּבַע – על פי חוק טבעי אך איננו מבינים אותו. יִגְזֹר הַשֵּׂכֶל חִיּוּבוֹ – מוחלט בשכל תוצאות הפעולה. יִתְפַּעֲלוּ מִן הַגּוּף – יהא דבר שיגרום פעולתם. הַכֹּחוֹת וְהַשְּׁלֵמֻיּוֹת – השלמות נמצאת בגופים הרחוקים משינויים ותהפוכות. לְהַעֲלוֹת הַהֶפֶךְ מֵהֶם – להתרחקותם מן השינויים והתהפוכות. הַנִּמְזָג וכו' – הדבר המורכב תתווסף בו שלמות לפי התרחקות השינויים ממנו יותר מן היסוד הפשוט שבדרך כלל רבים בו השינויים. הָרוּחַ הַלִּבִּי – רוח החיים. קוֹנִים שְׁלֵמֻיּוֹת – ישנם חילוקים במדרגת השלמות בין סוגי הנמזגים. סְגֻלּוֹת – תכונות. נֶפֶשׁ צוֹמַחַת – צמחים. נֶפֶשׁ חִיּוּנִית – בעלי חיים. מְשִׁיכַת הָאֶבֶן – כח המשיכה. הָאֶבֶן הַמּוֹשֶׁכֶת הַבַּרְזֶל – המגנט. הַהַתְחָלוֹת – המקורות והסיבות. הַמְקַבֵּל – הנפעל כדוגמת הברזל שרק הוא נמשך למגנט. יְשׁוּתָם – מציאותם.


ביאורים
אתמול ראינו את הסבר הרמב"ם לדברי הגמרא: 'כל דבר שיש בו משום רפואה אין בו משום דרכי האמורי' [שבת סז.], ואת הקושי בדבריו. בטרם יסביר הר"ן את דברי הגמרא על פי דרכו, הוא מלמד אותנו תחילה על סוגי הכוחות בעולם ועל פעולותיהם.
ישנם כוחות בעולם שאנו מצליחים להבין כיצד הם פועלים. כוחה של האש, לדוגמה, לחמם ולשרוף, הוא ברור ונגלה. איש לא מסתפק בעניין זה והוא מובן בשכל. עם זאת ישנם כוחות שאין אנו יכולים להבין כיצד הם פועלים. אנו מוכנים להניח, שישנו קשר בין פעולת אותו הכח, לבין התוצאה, אך איננו מצליחים לראות זאת. כוח המשיכה של המגנט, לדוגמה, לא היה מובן בעבר. בעוד הקשר בין הפעולה לתוצאה היה ניכר לעין, סיבת הפעולה של כוח זה לא הובררה לאדם. פעולת הכוחות המובנים מכונה: 'פועל טבעי'. ופעולת הכוחות שאינם מובנים מכונה: 'פועל סגולי', הכוללת, בין השאר, את הפעולות הנראות ככישוף.
כיצד ניתן להבין את ה'פועל הסגולי'? על מנת להבין כיצד פועל ה'פועל הסגולי', נכיר תחילה את סוגי הנבראים הקיימים בעולם, על אילו נבראים לא תיתכן השפעה של פועל זה ועל אילו כן, וכיצד השפעה זו מתרחשת. בעבר רווחה התפיסה בעולם, ולפיה הנבראים הנמצאים בעולם מורכבים מארבעת היסודות, אש, רוח, מים ועפר. השוני בין היסודות קיים בשלושה מישורים: חום – קור, יובש – לחות, קלות – כבדות. האש לדוגמה, חמה ויבשה, בעוד המים, קרים ולחים. הרוח היא חמה וקלה, והארץ היא קרה, והיא הכבדה מבין היסודות. יש אמנם נבראים הנעלים מעל תכונות אלו כגון גורמי השמים. תכונותיהן השונות של היסודות, מעמידות אותם במצב של חסרון, מאחר שהגורם לחסרונות הוא ההתחככות עם דברים אחרים עם תכונות מנוגדות. לפיכך היסודות, הינם 'רבי החסרונות', והגרמים השמימיים ודומיהם, הינם 'רבי השלמויות'. על אף שהתכונות ההפוכות של היסודות, גורמות לחיסרון, הרי שבנבראים ה'מורכבים', תכונות אלו נמזגות יחד ומשלימות אחת את חברתה. השוני בין הנבראים המורכבים נובע, בין השאר, מהמינון השונה של היסודות, וככל שהמינון יהיה מאוזן יותר, כך מזגו של הנברא יהיה יותר שלם. כיום אנו יודעים שבעולמנו קיימים עוד יסודות רבים. ההבדלים, אמנם, בין אינסוף הפרטים בעולם, הינם עדיין תוצר של השוני בהרכבה של היסודות הקיימת בכל יצור. אם ישתנה ההרכב ישתנה גם טבעו של היצור, הכל לפי מידת ההרכבה. זוהי פעולתו של ה'פועל הסגולי'.
פעולות המתרחשות בשלושת המישורים הנ"ל (חום – קור וכד'), אנו נוטים לקבל כמובנות. תכונות כמו לחות, או חמימות, הינם ניכרות ומוחשיות, ולפיכך אנו נוטים לחשוב שהבנו את אופן פעולתן. את ה'פועל הסגולי' לעומת זאת, קשה לנו לקבל כאמיתי, מחמת הקושי ביכולתנו להבין כיצד הוא פועל. אמנם אם נתבונן, נראה שגם במסגרת הכוחות הנחשבים 'ידועים', עדיין רב הנסתר על הנגלה. אנו יודעים כאמור שהאש פועלת חום. אך מדוע זה כך? למה היא לא מקררת או מקפיאה? כמו כן, כיצד זה שחומרים מסוימים היא מקשיחה ומחזקת, ואילו חומרים אחרים היא מפרקת וממיסה? הדבר היחיד הידוע לנו הוא היחס בין האש לבין התוצר שלה - החום. ולכן, באותה מידה שברור לנו שהאש משנה חומרים, על אף שאנו לא מצליחים להסביר מדוע, הוא הדין בפעולות אחרות. אנו נפעל פעולות מסוימות על חומר, ועל אף שלא נבין מדוע הוא ישתנה, ולא נצליח לקשר בין הפעולה לתוצאה, לא יהיה הדבר חריג בעיננו.

הרחבות
ה' מתגלה בטבע
אִם פֹּעַל טִבְעִי וְאִם פֹּעַל סְגֻלִּי. הר"ן מלמד שבטבע קיימת חוקיות גלויה ונסתרת, על מנת להסביר כיצד יתכנו בעולם עניינים לא רציונליים כמו קסמים, כישוף וכדומה. חוק טבעי גלוי הוא למשל כשזורקים חפץ, ברור לכל שהוא לא ייפול מיד אלא בהתאם לכוח הדחיפה. לעומת זאת כוח המשיכה הינו כוח נסתר ולכן בעבר חשבו שחפץ נופל רק בגלל משקלו. כיום אנו יודעים שיש מקומות בהם אין כוח כבידה, וכמו כן שכוח המשיכה פועל גם על כוכבי הלכת עצמם. המדע והרפואה בימינו מגלים חוקי טבע רבים שבעבר היו נסתרים, אולם גם כיום רבים החוקים והתהליכים שעדיין סמויים מעיננו.
בדומה לתהליך שנעשה במדעי הטבע, כך התקדם העולם גם במדעי הנפש. הפסיכולוגיה מכירה בכך שהתנהגותו החיצונית של האדם נגזרת באופן ישיר מהשפעות נסתרות בהלכי הנפש שבתת מודע.
הרב קוק מסביר שכשם שקיימת חוקיות נסתרת בטבע הן בפן הגשמי והן בפן הנפשי, כך נכון הדבר גם בפן האלוהי [אורות, ישראל ותחיתו ב]. ה' מתגלה בעולם הטבעי בכל מקום ובכל פרט, ולכל תהליך טבעי יש סיבה אלוהית נסתרת. ההבדל בין הסיבה הטבעית לסיבה האלוהית שבכל תהליך, הוא משמעותי. הסיבה הטבעית מסבירה רק כיצד פועל הטבע, ואילו הסיבה האלוהית מסבירה לשם מה הוא נצרך ו למה הוא פועל דווקא כך.

שאלות לדיון
האם בעקבות התפתחות המדע ניתן לומר שהכל הוא "פועל טבעי" שניתן להסביר על ידי השכל?
האם ניתן להגדיר חלק מהתיאוריות המדעיות כיום כהסבר "סגולי"?
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il