בית המדרש

קטגוריה משנית
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לרפואת

שרה בת רבקה שינדל

3 דק' קריאה
טוֹעִים הֵם הַמְבַקְשִׁים לְהַגְדִּיר אֶת הַיַּהֲדוּת בְּהַגְדָּרוֹת יְדוּעוֹת, מִצַּד נִשְׁמָתָהּ וְתָכְנָהּ הָרוּחָנִי, אַף-עַל-פִּי שֶׁאֶפְשָׁר לְהַגְדִּירָהּ מִצַּד תֹּכֶן הַגָּלוּי וְהַמּוּחָשׁ הַהִיסְטוֹרִי שֶׁלָּהּ. היהדות כוללת כל בנשמתה
הִיא כּוֹלֶלֶת כֹּל* בְּנִשְׁמָתָהּ, וְכָל הַנְּטִיּוֹת הָרוּחָנִיּוֹת, הַגְּלוּיוֹת וְהַנִּסְתָּרוֹת, צְפוּנוֹת הֵן בָּהּ בְּהַכְלָלָה עֶלְיוֹנָה, כְּמוֹ שֶׁכָּלוּל הַכּל בָּאֱלֹהוּת הַמֻּחְלֶטֶת. כָּל הַגְדָּרָה כָּזוֹ* לְגַבָּהּ הִיא קִצּוּץ בִּנְטִיעוֹתֶיהָ* וְדֻגְמָא לַהֲקָמַת פֶּסֶל וּמַסֵּכָה* לְשֵׁם הַצִּבְיוֹן הָאֱלֹהִי.
דּוֹמֶה הוּא בָּזֶה עֵרֶךְ* יִשְׂרָאֵל, הַנּוֹשֵׂא הַיַּהֲדוּת, בֵּין הָעַמִּים, לְעֵרֶךְ הָאָדָם בֵּין כָּל הַבְּרִיּוֹת*. לִבְרִיּוֹת רַבּוֹת יֵשׁ יִתְרוֹנוֹת* שֶׁאֵינָם בָּאָדָם, אֲבָל הַצֵּרוּף הַכְּלָלִי* שֶׁל הַסְּגֻלּוֹת* וַעֲלִיַּת הָרוּחָנִיּוּת עַל-יָדָם*, לְהַשְׂכִּיל בְּשֵׂכֶל אֶת הַשִּׁמּוּשׁ* שֶׁל הַכֹּחוֹת הַכְּלוּלִים בּוֹ בְּכֹחַ וּבְפֹעַל, – זֶה עוֹשֶׂה אֶת הָאָדָם לַחֲטִיבָה עֶלְיוֹנָה* בָּעוֹלָם.
כֵּן יֶשְׁנָם עַמִּים רַבִּים שֶׁלָּהֶם כִּשְׁרוֹן מְיֻחָד יוֹתֵר גָּדוֹל מִמַּה שֶּׁנִּמְצָא הַכִּשְׁרוֹן הַהוּא בְּיִשְׂרָאֵל, אֲבָל יִשְׂרָאֵל, בְּתוֹר הַתַּמְצִית* שֶׁל הָאֱנוֹשִׁיּוּת כֻּלָּהּ, מְקַבְּצִים בְּקִרְבָּם אֶת סְגֻלּוֹת כָּל הָעַמִּים כֻּלָּם• וְהֵן מִתְאַחֲדוֹת בְּתוֹכָם בְּצוּרָה אִידֵאָלִית קְדוֹשָׁה, בְּאַחְדוּת נִשָּׂאָה.
(אורות, זרעונים, 'למלחמת הדעות והאמונות')
___________________________________

כּוֹלֶלֶת כֹּל – המציאות כולה נבראה בשביל ישראל. הַגְדָּרָה כָּזוֹ – שמצד נשמתה. קִצּוּץ בִּנְטִיעוֹתֶיהָ – כל הגדרה מקטינה ומגשימה את התוכן העליון שבנשמת ישראל. פֶּסֶל וּמַסֵּכָה וכו' – הרוצה לעבוד את ה' אך בעזרת פסל ומסכה. עֵרֶךְ וכו' – החילוק בין ישראל לעמים הוא גדול מאוד כמו הפער שבין מין האדם לשאר הברואים. הַבְּרִיּוֹת – הברואים, בעלי חיים, הצומח והדומם. יִתְרוֹנוֹת – למשל: ריצת הנמר. הַצֵּרוּף הַכְּלָלִי – הסך הכולל של הכוחות והתכונות שבאדם. הַסְּגֻלּוֹת – התכונות. עַל-יָדָם – התכונות השונות שבאדם, בעזרתם מתרומם מבחינה רוחנית. לְהַשְׂכִּיל בְּשֵׂכֶל אֶת הַשִּׁמּוּשׁ – היכולת להשתמש בכוחות הנמצאים בו. חֲטִיבָה עֶלְיוֹנָה – פסגת הברואים. הַתַּמְצִית – העיקר והמרכז.

ביאורים
מה מייחד את היהדות, דת ישראל, על פני שאר הדתות? איך נוכל להגדיר אותה? הרב מציין שהניסיון להגדיר את היהדות הוא טעות יסודית. לכאורה ניתן להתבונן על היהדות ההיסטורית ולתת קווי מתאר ושרטוט של מאפייני היהדות. אך תיאור זה הוא תיאור חיצוני ואינו מתאר את התוכן הרוחני הפנימי של היהדות, ולכן הוא טעות. הגדרת היהדות היא טעות מסוכנת מכיוון שהיא שמה את היהדות על המדף בין שאר הדתות. היהדות איננה עוד דת. היהדות במהותה כוללת את כל הנטיות הרוחניות האנושיות. היהדות מגיעה מלמעלה, מריבונו של עולם, ולכן טומנת ברוחה את כל הצדדים והנטיות של שאיפה לקודש ומוסר שהיו ושיהיו.
הגדרת היהדות מאפשרת לנו להתייחס אליה ביחס לשאר הדתות, אך הגדרה זו היא מעין הקמת פסל לעבודת ה'. פסל הוא יצירה אנושית שבאה לעזור לאדם להיפגש עם האלוהות האינסופית, אך הקמת הפסל מקטינה את האלוהות ומצמצמת אותה למעשה ידי אדם. היהדות איננה נמצאת עם גלריית שאר הדתות מכיוון שהיא אלוהית ואיננה מעשה אנושי, ולכן כוללת בתוכה את כל הנטיות שבשאר הדתות.
גם עם ישראל, נושא דת היהדות, הוא שונה במהותו משאר העמים. מבחינה חיצונית הוא נראה כמותם ובעל כלי שלטון והנהגה דומים. על פניו נראה שההבדל בין ישראל לאומות מסתכם בתכונות שונות, אך אין הדבר כן. בישראל טמונים כל הכישרונות שקיימים ופזורים ברחבי האנושות. כמו שבבני האדם יש תמצית הכישרונות הקיימים בבעלי החיים וזה יוצר בקרבו מדרגה חדשה בבריאה, כך ישראל הכוללים את כל הנטיות האנושיות הם מדרגה חדשה בעולם, למרות שבמבט שטחי יהיה קשה להבחין בכך.

הרחבות
ישראל סגולת העמים
אֲבָל יִשְׂרָאֵל, בְּתוֹר הַתַּמְצִית שֶׁל הָאֱנוֹשִׁיּוּת כֻּלָּהּ, מְקַבְּצִים בְּקִרְבָּם אֶת סְגֻלּוֹת כָּל הָעַמִּים כֻּלָּם. הרב קוק מבאר שישראל הם התמצית של כל העמים ולכן יש בהם בצורה מרוכזת את כישרונות העמים כולם. אולם, לא זו בלבד שישראל כוללים את כישרונות העמים, הם גם מהווים תמצית של המציאות כולה: "כנסת ישראל היא תמצית ההויה כולה, ובעולם הזה נשפע תמצית זו באומה הישראלית ממש" [אורות ישראל א, ד] עם ישראל כולל הכל.
הרב קוק מבאר שכללות זו של ישראל באה להם מתוך דבקותם המוחלטת באלוהים: "והכל מיוסד על כלות נפשה לאלוהים, על הרגשתה את המתק ואת הנועם העליון בכל עומק נשמתה בכל יפעת תענוגיו" [אורות ישראל א, ג]. מכיון שאלוהים כולל את כל המציאות, ישראל, שדבקים בו, מתדמים אליו במובן זה.
תכונה זו של ישראל מבדילה אותם מן האומות עד כדי שאין הם מוגדרים כאומה בין האומות: "כנסת ישראל איננה אומה כפי המובן הרגיל אלא התמצית האידיאלית של האדם, המוּפעה בתור קיבוץ חברתי ממולא בכל תכסיסיו, שנקרא 'לאום' בדרך השאלה מפני שכל הקיבוצים המיוחדים שבבני אדם נקראים כן" [אגרות הראיה ב עמ' סה].
שאלות לדיון
מדוע מדמים את היהדות לאלוהות? האין זו הגשמה?
האם קיומו של עם ישראל הוא רק כאמצעי וכמשפיע עבור אומות העולם, או שיש לו ערך מצד עצמו?

בשבח והודאה לה' יתברך על הנס שעשה עם בננו אלחנן בן זהבה הי"ו
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il