אמונה חלק ו' | בשביל הנשמה | בית המדרש

הלכה מחשבה ומוסר
מבוא למשנת הראי"ה

קטגוריה משנית

לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

איידל בת שלמה ופנינה רחל שניידר ע"ה

218

4 דק' קריאה

קובץ ה-PDF המצורף לשיעור

בְּמַעֲמַקֵּי הַנְּשָׁמָה הָאֱנוֹשִׁית קוֹל ד' קוֹרֵא בְּלֹא הֶרֶף, מְהוּמַת הַחַיִּים יְכוֹלָה רַק לְהָמֵם אֶת הַנֶּפֶשׁ, עַד שֶׁלֹּא תִשְׁמַע בְּרֹב עִתּוֹת חַיֶּיהָ אֶת הַקּוֹל הַקּוֹרֵא הַזֶּה. אֲבָל בְּשׁוּם אֹפֶן לֹא תוּכַל לַעֲקֹר אֶת הַיְסוֹד, אֶת הַשֹּׁרֶשׁ וְהָעִקָּר, שֶׁל הַקּוֹל הַזֶּה, שֶׁהוּא בֶּאֱמֶת כָּל עֶצֶם הַחַיִּים הָאֱנוֹשִׁיִּים. וְעַל כֵּן אֲנַחְנוּ רוֹאִים בְּכָל הַתּוֹלָדָה הָאֱנוֹשִׁית*, שֶׁגַּלֶּיהָ מַכִּים תָּמִיד בְּתוֹךְ הַיָּם הַגָּדוֹל הַזֶּה שֶׁל קוֹל ד' הַקּוֹרֵא בְּלֹא הֶרֶף. קול ה' קורא בעומק הנשמה האנושית
וּבְצוּרוֹת שׁוֹנוֹת מִתְגַּלֵּם הַקּוֹל הַנּוֹרָא הַזֶּה. בְּתַכְסִיסִים שׁוֹנִים הוֹלֶכֶת נֶפֶשׁ הָאָדָם הַפְּרָטִי וְנֶפֶשׁ הַקִּבּוּץ הָאֱנוֹשִׁי, הַכְּלָלִי אוֹ הַחֶלְקִי*, וּמְבַקֶּשֶׁת דְּרָכִים, אֵיךְ לְהַקְשִׁיב אֶת הַקּוֹל הַזֶּה. וְגַם בְּאֵלֶּה שֶׁהֵם מִתְאַמְּצִים לִבְרֹחַ* מִפָּנָיו וּלְהַשְׁתִּיק אוֹתוֹ, אֵין הַבְּרִיחָה וְהַהַשְׁתָּקָה הַזֹּאת אֶלָּא מְגַלָּה בְּיוֹתֵר אֶת קִשּׁוּרָהּ הַפְּנִימִי שֶׁל הַנֶּפֶשׁ אֶל אוֹתוֹ הַקּוֹל הָאַדִּיר, שֶׁאֵינוֹ פּוֹסֵק מִנְּהוֹם גַּם בִּלְבָבָם וּמֵרְדוֹת* גַּם בָּהֶם עַצְמָם. אָכֵן לַשָּׁוְא גַּם כָּל מַאֲמַצֵּי הַבְּרִיחָה מִמֶּנּוּ וְכָל הַתַּחְבּוּלוֹת לְהַשְׁתָּקָתוֹ, קוֹל ד' לֹא יִפָּסֵק, זִכְרוֹ לֹא יָסוּף*, לְעוֹלָם יִרְעַם עֲלֵיהֶם בְּתוֹכָם וּבְנַפְשָׁם פְּנִימָה, קוֹל ד' בַּכֹּחַ, קוֹל ד' בֶּהָדָר. אי אפשר לברוח מקול ה'
הַסִּבָּה הַיְסוֹדִית שֶׁל הַתְּנוּעוֹת הַגְּדוֹלוֹת*, שֶׁאָנוּ מוֹצְאִים בְּמַהֲלַךְ רוּחַ הָאֱנוֹשִׁיּוֹת בְּנוֹגֵעַ לְאוֹתוֹ הַקֶּשֶׁר שֶׁלּוֹ עִם קוֹל ד', בְּצוּרוֹתָיו הַשּׁוֹנוֹת, בְּחִיּוּבָיו וּבִשְׁלִילוֹתָיו, הִיא הוֹפָעָתוֹ הַכְּלָלִית מִתּוֹךְ פְּעֻלַּת שְׁנֵי יְסוֹדוֹת שׁוֹנִים הֶפְכִּיִּים זֶה לָזֶה בְּטִבְעָם•, שֶׁשְּׁנֵיהֶם יַחַד אֵינָם פּוֹסְקִים מֵהַגְבִּיר אֶת לֵב הָאָדָם לְהִתְקַשֵּׁר עִמָּם וְלִחְיוֹת עַל פִּיהֶם אֶת חַיָּיו הָעַצְמִיִּים. שני יסודות הקשר עם קול ה'
הַיְסוֹד הָאֶחָד הוּא קוֹל הַתְּשׁוּקָה הַנַּפְשִׁית הַטִּבְעִית הָעַצְמִית לְקִרְבַת אֱלֹהִים, אֲשֶׁר כָּל הַהֲוָיָה כֻּלָּהּ, וְכָל זִרְמֵי הַנֶּפֶשׁ, הַחַיִּים בְּכָל מְלֹא הַיְקוּם וּבְכָל כֹּחַ הַתּוֹדָעָה הָאֱנוֹשִׁית, כֻּלָּם אוֹמְרִים בְּאֵין הֶרֶף, כִּי אַךְ זֶהוּ הַטּוֹב, זֶהוּ הָאֹשֶׁר, זֶהוּ יְסוֹד הַחַיִּים הַנִּצְחִיִּים, מְקוֹר הָאוֹר וְשֹׁרֶשׁ כָּל עֵדֶן.
וְהַיְסוֹד הַשֵּׁנִי הוּא הַקּוֹל הַמְזַקֵּק וּמְצָרֵף אֶת עֶצֶם תְּשׁוּקַת הַקִּרְבָה הַזֹּאת, הַמּוֹצִיא אוֹתָהּ מִנַּפְתּוּלֵי מַחְשַׁכֶּיהָ וּמַעֲלֶה אוֹתָהּ לִמְכוֹן הָאוֹרָה הַבְּהִירָה.
וּשְׁנֵי הַיְסוֹדוֹת הָאֵלֶּה בְּיַחַד עוֹשִׂים אֶת הַמָּכוֹן* שֶׁל הַקֹּדֶשׁ וְשֶׁל טָהֳרַת הַקֹּדֶשׁ.

מבוא למשנת הראי"ה (128)

בשביל הנשמה

20 - אמונה חלק ה'

21 - אמונה חלק ו'

22 - לימוד שבועי באמונה י-טו סיון תשע"ד

טען עוד

גַּם בִּתְקוּפוֹת אֲשֶׁר הֻשְׁפַּל מְאֹד רוּחַ הָאָדָם וְשׁוּם דִּבְרֵי עֲדִינוּת מוּסָרִית וְרִגְשֵׁי תִפְאֶרֶת טְהוֹרִים לֹא יָכְלוּ לַחֲדֹר לְתוֹךְ לִבּוֹ, גַּם אָז לֹא חָדַל קוֹל ד' לִקְרֹא בְּקִרְבּוֹ. נִתְלַבֵּשׁ אָז הַקּוֹל הַהוּא בְּמַעַטְפוֹת מִפְלֶצֶת אֲיֻמּוֹת, מְבִיאוֹת שִׁמָּמוֹן טֻמְאָה וְזֻהֲמָה רֶשַׁע וְכֶסֶל עַל כָּל כִּכַּר* הַחַיִּים הַכְּלָלִיִּים וְהַפְּרָטִיִּים. מִתּוֹךְ הַקּוֹל הַזֶּה בְּעִוּוּתוֹ יָצְאוּ כָּל הַמְּכוֹנוֹת הָאֱלִילִיּוֹת, כָּל דַּרְכֵי הָעֲבוֹדוֹת הַזָּרוֹת, לְכָל אָרְחוֹת הַמַּעֲקָשִׁים* שֶׁלָּהֶן. קול ה' בשפלות האדם
אֲבָל גַּם תַּחַת הַרְרֵי הַחֹשֶׁךְ הַלָּלוּ לֹא חָדַל כֹּחַ הָאֵיתָנִים אֲשֶׁר לְקוֹל ד' בִּיסוֹדוֹ, לִפְעֹל אֶת פְּעֻלָּתוֹ, לַמְרוֹת אֲשֶׁר רֻבֵּי הַמַּחְשַׁכִּים הָפְכוּ אֶת הִתְגַּלּוּתוֹ לְבַלָּהָה וָהֶרֶס. מַהֲלַךְ רוּחַ הָאָדָם אֵינוֹ פּוֹסֵק אֶת שִׁיטָתוֹ בַּיָּם הַגָּדוֹל הַזֶּה, הַחוֹבֵק בְּתוֹכוֹ אֶת אֵלֶּה שְׁנֵי הַזְּרָמִים הַמִּתְגּוֹשְׁשִׁים: עֶצֶם יְסוֹד קִרְבַת אֱלֹהִים וְטָהֳרָתָהּ שֶׁל קִרְבָה זוֹ.
(מאמרי הראיה א, המאור האחד, א)
___________________________________

הַתּוֹלָדָה הָאֱנוֹשִׁית – ההיסטוריה האנושית. הַכְּלָלִי אוֹ הַחֶלְקִי – כל האומות או אומה מסוימת. לִבְרֹחַ – לכפירה ואפיקורסות. מֵרְדוֹת – כובשות. לֹא יָסוּף – לא יפסק. הַתְּנוּעוֹת הַגְּדוֹלוֹת – תהליכים ומהפכות משמעותיים בהיסטוריה. הַמָּכוֹן – הבסיס. כִּכַּר – מרחב. מַּעֲקָשִׁים – מכשולים.

ביאורים
ניתן לחשוב שהאמונה בה' היא תוצאה של בחירת האדם. יש אנשים הבוחרים להאמין, ומנהלים את חייהם על פי מצוות אלוהיות. ויש כאלו שלא בוחרים להאמין, ולהם אין שום קשר עם הבורא. אך האמת היא, שהאמונה בה' טבועה בנפש האדם, ואיננה תוצאה של המודעות שלו. חיי האדם עצמם נובעים מהנשמה האלוהית ששרויה בו, והנשמה היא זו שמשדרת ומביעה את הנוכחות של ה' בחייו. האדם אמנם יכול "להעמיס" על עצמו עיסוקים ומחשבות, שיחצצו בין האישיות שלו לבין השורש האלוהי שלה. אבל הוא לא יוכל להשתיק את הקול הפנימי, שמזכיר לו ללא הרף, שהוא קשור אל ה' בכל נימי נפשו.
כל ההיסטוריה האנושית נעה סביב היחס לאמונה בה'. יש שמנסים להתעלם ולברוח ממנה, ויש שמנסים להגשים אותה בצורות שונות, אבל אף חברה אנושית לא יכלה להישאר אדישה ולהתעלם ממנה. גם הצורך של חלק מהתרבות האנושית להדגיש את תפיסתם בחוסר אמונה בה', מעיד על הנוכחות העמוקה של הבורא בנפש האדם.
התמורות השונות במהלך ההיסטוריה בניסיון לממש את האמונה בחיי האדם והחברה, נובעות מהתגוששות של שתי תשוקות המוטבעות בנפש האנושית: האחת היא התשוקה לקרבת ה', שמביאה להשפעה של האמונה על חיי האדם. השנייה רואה חשיבות רבה בחשיבה ובהשקפת עולם הגיונית, עדינה וישרה, שמאזנת את התשוקה הראשונה, בכך שהיא מכוונת את אופן ההשפעה של האמונה על החיים.
בימי קדם, כאשר האלילות והעבודה הזרה שלטו בחברה האנושית, התשוקה השנייה לתפיסה בריאה וישרה, הושתקה. הרצון העז לקרבת ה', תורגם לדמיונות על אלים ששולטים בעריצות בחיי האדם, ודורשים ממנו התנהגות בוטה וגסה כדי שימצא חן בעיניהם. התפיסה המעוותת הזו גרמה לפריצת כל גבולות המוסר, ולהשחתת החברה האנושית בשם הדת. החוויה הדתית בעת הפולחן, הכשירה כל תועבה והפקרות, במסגרת עבודת האל. האמונה נתנה דרור מוחלט לתאוות האדם ויצריו, כך שיוכל לבטא אותם כרצונו ללא גבול. אולם דווקא הקלקול הגדול הזה, מעיד עד כמה הכיסופים לקשר קרוב והדוק עם הבורא הם עצומים, ובעלי השפעה על האנושות.
הרחבות
•התבררות האמונה
פְּעֻלַּת שְׁנֵי יְסוֹדוֹת שׁוֹנִים הֶפְכִּיִּים זֶה לָזֶה בְּטִבְעָם. הרב קוק מתאר את פעולתם של שני היסודות-כוחות הפועלים באדם ביחס לאמונה גם ביחס לציבור: "לפעמים יבא זמן, שיגלה כח הכרחי לסלק איזה דבר מהאמונות המוכרחות (על פי הרמב"ם במורה הנבוכים, ח"ג כח: "אמונות מסוימות שהאמונה בהן הכרחית לשם תקינות המצבים המדיניים, כגון שאנו מאמינים שהוא יתעלה יחרה אפו על מי שהמרה את פיו ולכן חייבים לפחד, לירא ולהיזהר מן העבירה") מתוך חוג האמונה, מפני שכבר הגיע מצב הקיבוץ ההוא למדה זו, שאיננו צריך עוד להיות נסעד בצד ההכרחי ההוא של ציור אמונה זו." כלומר: במידה וציבור מסויים כבר מוכשר לזכך את ציורי האמונה ולקלוט אותם בצורה מרוממת ומופשטת יותר, "אז תוחל איזה מין תסיסה (כפרנית), מצד אחד נראה הדבר כפרצה ביסוד האמונה, ומצד השני כהארה והזרחת אור על האופק האמוני, והוספת כח ליסודה. ובאמת שני הצדדים הנם דברי אמת. לא כל האנשים ולא כל הסיעות יבוכרו בפעם אחד ובתקופה אחת" אנשים וציבורים שונים מתבגרים – כל אחד לפי הקצב המתאים לו, "ויזדמן הדבר, שחלק אחד כבר בא עד אותה המדה בפתוח הכרתו ותרבותו, עד שאיננו צריך עוד לאותו ההכרח של איזה צד מן האמונה המוכרחת, וכיון שכן, הרי הענין ההוא דבר יתר אצלו, שהוא מעכב על מהלך רוחו וקדושת נשמתו ותעופתה. אבל באותו החוג שלא בא עדיין למדה זו, וההכרח הוא עומד לו בעינו, סילוק ענין מוכרח זה היא קציצה בנטיעות והריסת האמונה." [אורות האמונה עמ' 74-75]
שאלות לדיון
אם קול ה' הוא עצם החיים האנושיים, מדוע האדם בורח ממנו?
כיצד קורה שדווקא קול ה' מתלבש בטומאה, בזוהמה וברשע?

לעילוי נשמת איידל בת שלמה ופנינה רחל שניידר ע"ה