- הלכה מחשבה ומוסר
- חובת הלבבות
לימוד השיעור מוקדש להצלחת
עם ישראל
242
וְהַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ צִוָּה הַשּׁוֹעֲרִים וְהַנְּגִידִים וְהַפְּקִידִים וְהָעֲבָדִים וְהַיּוֹעֲצִים וְהַמְּשָׁרְתִים וְהַשַּׁמָּשִׁים לִשְׁמֹעַ לָךְ וְלַעֲמֹד לְמִצְוָתֵךְ עַד קֵץ יָדוּעַ*, אֶלָּא* בְּעִנְיָנִים מְיֻחָדִים*, בֵּאֲרָם לָהֶם בְּעֵת הִתְחַבְּרוּתָם אֵלַיִךְ, וְהֵם: עִנְיַן הַהֶכְרֵחַ וּמְקוֹם הַגְּזֵרָה.
השימוש המותר
וְהִתִּיר לָךְ לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּכֻלָּם בְּתַקָּנַת גּוּפֵךְ* וּבְכָל מַה שֶּׁהִשְׁלִיטֵךְ* לַעֲשׂוֹתוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה, עַל פָּנִים יְדוּעִים* וּבְעִנְיָנִים* מְיֻחָדִים, וְהֵם כָּל הַמִּצְוֹת הַשִּׂכְלִיּוֹת וְהַשִּׁמְעִיּוֹת וְהַמֻּתָּרוֹת. וְאָמַר לָךְ:

חובת הלבבות (109)
בשביל הנשמה
54 - עבודת ה' חלק כ"ט
55 - עבודת ה' חלק ל'
56 - עבודת ה' חלק ל"א
טען עוד
כָּל אֲשֶׁר שַׂמְתִּיו בְּיָדֵךְ וְהִשְׁלַטְתִּיךְ לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה, אַל יַשִּׁיאֵךְ*, כִּי לֹא יוֹסִיף לָךְ בְּעַצְמֵךְ* מְאוּמָה וְלֹא יִגְרָע, וְלֹא תַגִּיעַ אֵלַיִךְ מִמֶּנּוּ הֲנָאָה וְלֹא צַעַר, אַךְ הֵם דְּבָרִים מִתְחַדְּשִׁים עַל גּוּפֵךְ מִבַּיִת אוֹ מִחוּץ, אֵין דָּבָר מֵהֶם לְצָרְכֵּךְ, וְהֵם מִמֵּךְ כַּשִּׁלְיָא מִן הַוָּלָד וְכִקְלִפַּת הַבֵּיצָה מִן הָאֶפְרֹחַ.
השכר והעונש
וְאִם תָּבִינִי וְתַשְׂכִּילִי כַּוָּנָתִי בָּךְ וְטוֹבָתִי עָלַיִךְ, וְתִבְחֲרִי בַּעֲבוֹדָתִי, וְתִרְחֲקִי מֵהַמְרוֹתִי בְּהַנְהָגַת כָּל מַה שֶּׁהִשְׁלַטְתִּיךְ בּוֹ, אַעֲלֵךְ אֶל הַגְּדוֹלָה שֶׁבְּמַעֲלוֹת בְּחִירַי וּסְגֻלָּתִי, וַאֲקָרְבֵךְ אֶל רַחֲמַי* וְאַלְבִּישֵׁךְ זִיו כְּבוֹדִי. וְאִם תִּבְחֲרִי בְּהַמְרוֹתִי, אֶעֶנְשֵׁךְ עֹנֶשׁ גָּדוֹל וַאֲעַנֵּךְ עִנוּי אָרֹךְ.
היועץ החכם
וְאִם תִּסְכְּלִי* אָפְנֵי הַשִּׁמּוּשׁ בָּהֶם בְּאַחַד מִן הַדְּבָרִים אֲשֶׁר חִיַּבְתִּיךְ בָּהֶם בַּעֲבוֹדָתִי, מִפְּנֵי טִרְדָּתֵךְ בְּגוּפֵךְ וַעֲסָקָיו אֲשֶׁר נִסִּיתִיךְ בָּהֶם, הִנֵּה יִחַדְתִּי לָךְ יוֹעֵץ חָכָם נֶאֱמָן, כְּשֶׁתִּשְׁאֲלִי עֲצָתוֹ יוֹרֶה אוֹתָךְ, וְאִם תִּתְעַלְּמִי יְעִירֵךְ, וְהוּא הַשֵּׂכֶל. הִתְיָעֲצִי עִמּוֹ בְּכָל דְּבָרַיִךְ, כִּי הוּא יְצַוֵּךְ לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּכָל הָעוֹמְדִים לְפָנַיִךְ* בְּאָפְנֵי עֲבוֹדָתִי, וְתָשֹׁבְנָה* הַמִּדּוֹת הַמְגֻנּוֹת מְשֻׁבָּחוֹת, כַּאֲשֶׁר יַעֲשֶׂה הָרוֹפֵא הֶחָכָם שֶׁמִּשְׁתַּמֵּשׁ בְּסַמִּים שֶׁדַּרְכָּם לְהַזִּיק בְּתוֹעֶלֶת* הַגּוּפוֹת, כַּסַּמִּים הַמְּמִיתִים וְזוּלָתָם.
כתיבת הסופרים
וְאִם תִּהְיִי עַל הַדַּעַת הַזֹּאת, וְתַגְבִּירִי שִׂכְלֵךְ, וְתִשְׁמְעִי לַעֲצָתוֹ, יִכְתֹּב סוֹפֵר הַמַּעֲשִׂים הַטּוֹבִים כָּל תְּנוּעוֹתַיִךְ הַמֻּתָּרוֹת* בִּכְלָל הַמַּעֲשִׂים הַטּוֹבִים*, וְתִהְיֶינָה נוֹסָפוֹת עֲלֵיהֶם, וְיִהְיוּ כָּל שַׁמָּשַׁיִךְ עוֹזְרִים לָךְ בַּעֲבוֹדָתִי. וְאִם תַּמְרִי אֶת עֲצָתוֹ וְתַטִּי לְדַעַת הַיּוֹעֵץ הַשֵּׁנִי*, שֶׁהוּא כְּנֶגְדּוֹ* בְּכָל עִנְיָנָיו, וְתִשְׁתַּמְּשִׁי בָהֶם כַּאֲשֶׁר יִיעָצֵךְ, תָּשֹׁבְנָה מִדּוֹתַיִךְ הַמְשֻׁבָּחוֹת מְגֻנּוֹת, כָּרוֹפֵא הַכְּסִיל אֲשֶׁר יָמִית בַּסַּמִּים הַמּוֹעִילִים, מִפְּנֵי סִכְלוּתוֹ בְּאָפְנֵי שִׁמּוּשָׁם, וְיִכְתֹּב סוֹפֵר הָרָעוֹת כָּל תְּנוּעוֹתַיִךְ הַמֻּתָּרוֹת בִּכְלָל רָעוֹתַיִךְ, וְתִהְיֶינָה נוֹסָפוֹת עֲלֵיהֶן.
וְתִמְצְאִי עוֹזְרַיִךְ וְשַׁמָּשַׁיִךְ וּמְשָׁרְתַיִךְ וְכָל מִי שֶׁתִּפְגְעִי בוֹ מַסְכִּימִים עַל רְצוֹנֵךְ וּמְפִיקִים חֲפָצַיִךְ, וְתוֹסִיפִי בָּהֶם שִׂמְחָה וְשָׂשׂוֹן.
___________________________________
קֵץ יָדוּעַ – יום הפטירה. אֶלָּא – מלבד. בְּעִנְיָנִים מְיֻחָדִים – ישנם מצבים מיוחדים שה' גזר על מעשי האדם, ומעשיו אינם בשליטתו. גּוּפֵךְ – קיום בריאות הגוף. שֶּׁהִשְׁלִיטֵךְ – באפשרותך. פָּנִים יְדוּעִים – באופנים שעל פי ציווי התורה. וּבְעִנְיָנִים – בתנאים. יַשִּׁיאֵךְ – יסיתך. לָךְ בְּעַצְמֵךְ – לנשמה עצמה. רַחֲמַי – אהבתי. תִּסְכְּלִי – לא תדעי. הָעוֹמְדִים לְפָנַיִךְ – חושי ואברי האדם. וְתָשֹׁבְנָה – תתהפכנה. בְּתוֹעֶלֶת – לשם תועלת. הַמֻּתָּרוֹת – דברי הרשות לקיום גופו. בִּכְלָל הַמַּעֲשִׂים הַטּוֹבִים – מפני שחיזוק גופו אמצעי לקיום מצוות. הַיּוֹעֵץ הַשֵּׁנִי – התאווה החומרית. כְּנֶגְדּוֹ – כנגד היצר הטוב.
ביאורים
הקב"ה נתן לאדם כוחות ואפשרות להשתמש בהם כפי שיחפוץ. הוא אינו מתערב לאדם במעשיו, שאותם מנהל רצון האדם לבדו. רבי חיים מוולוז'ין כותב [נפש החיים א, א-ג] שכוונת התורה באומרה "ויברא אלוהים את האדם בצלמו" היא שלאדם יש צד הדומה לבוראו בכך שניתנה לו הבחירה. כביכול הפקיד הקב"ה את העולם בידי האדם והוא המחליט כיצד להשתמש במה שלפניו, ולמעשיו אף יש השפעה על כל הבריאה, פיזית אך גם רוחנית.
כמובן שהתכלית שלשמה נתן הקב"ה באדם את כוח הבחירה היא שיבחר בטוב, יקיים מצוות ויתקרב לה', ולכן ברא הקב"ה את כל הבריאה סביב האדם, כדי שיוכל להשתמש בה לשם ה'. גם לאכילה ושאר צרכי האדם יש תפקיד והוא לתת באדם כוח ויכולת לעבוד את בוראו. כשהאדם חי בהתאם לתכליתו, גם צרכיו החומריים נהפכים להיות חלק מהתכלית, כיוון שמטרה אחת לכל כוחותיו.
האדם עלול ליפול בטעות ולשכוח מהי התכלית ומה רק אמצעי. על כן מזכיר השכל, שהאדם במהותו לא שייך לעולם הזה, שהרי העיקר בו הוא הנשמה, והעולם הזה הוא רק מסגרת זמנית המאפשרת לו להוציא לפועל את תכליתו. גם לאחר שיעבור האדם מן העולם, לא יישאר בנשמתו כל רושם אמיתי ממנו, שהרי העולם הזה הוא זמני וחולף והנשמה היא נצחית.
בנקודה זו בא לידי ביטוי תפקיד השכל. השכל הוא הכוח הכי מופשט באדם. הוא המקשר בין האדם שבעולם הזה, לבין העולם העליון. השכל הוא בעל הבנה, והוא משיג את התכלית האמיתית של חיי האדם, על ידי לימוד והתבוננות. תפקידו לשכנע את הרצון לפעול על פי האמת אותה הוא השיג, ואז יבחר בטוב. תפקיד נוסף לשכל הינו להראות לאדם את הדרך הנכונה בעבודת ה', איזה מעשה יקרב לה' ואיזה ירחיק, ואיך להשתמש בכל דבר בצורה נכונה לצורך עבודת ה'. הבחירה החופשית היא האם להישמע לעצתו של השכל, היועץ החכם, או להמרות את עצתו ולשמוע בקול היועץ השני, כוח התאווה.
הרחבות
•השפעת מעשי האדם על העולמות העליונים
יִכְתֹּב סוֹפֵר הַמַּעֲשִׂים הַטּוֹבִים כָּל תְּנוּעוֹתַיִךְ הַמֻּתָּרוֹת בִּכְלָל הַמַּעֲשִׂים הַטּוֹבִים. רבנו בחיי מלמד אותנו שכל מעשי האדם נרשמים בין בסתר ובין בגלוי. משמעות דברים אלו היא, שלכל מעשה שהאדם עושה יש השפעה בעולמות העליונים.
בעל נפש החיים מסביר דבר זה: "כך, בדמיון זה כביכול, ברא הוא יתברך את האדם, והשליטו על רִבֵּי רִבְּוָן (רבי רבבות) כוחות ועולמות אין מספר, ומסרם בידו שיהא הוא הַמְדָבֵּר (מוביל) והמנהיג אותם, על פי כל פרטי תנועות מעשיו ודיבוריו, ומחשבותיו... כי במעשיו ומחשבותיו הטובים הוא מקיים ונותן כוח בכמה כוחות ועולמות עליונים הקדושים, ומוסיף בהם קדושה ואור" [נפש החיים א, ג]. כשאלוהים ברא את האדם בצלמו הוא נתן לו כוח "לברוא את העולם" ולהשפיע עליו על ידי מעשיו. כשהאדם מקיים מעשים טובים – הוא מוסיף אור למעלה. וכן ח"ו להיפך.
בדרשותיו הוא מוסיף וממשיל את הדבר לחבל: "וזה שכתב: "יעקב חבל נחלתו" [דברים לב, ט], כמו חבל שראשו קשור למעלה וסופו מגיע למטה, וכשמנענע סוף החבל למטה מתנענע גם הראש העליון הקבוע למעלה, לכך תפילתם נשמעת" [דרוש לסליחות תקע"ב]. בינינו לבין הקב"ה קשור "חבל", אדם העושה מעשה טוב, מנענע את ראש החבל למטה, וממילא הדבר משפיע גם על ה"למעלה".
לעילוי נשמת מרן הרב אברהם יצחק הכהן בן הרב שלמה זלמן קוק זצ"ל
הקדוש ברוך הוא חפץ לגואלנו
איך עושים קידוש?
איך מותר לנקות בגדים בשבת?
לאן המריבות בתוך עם ישראל מובילות אותנו?
המדריך המלא לבדיקת פירות ט"ו בשבט
הלכות קבלת שבת מוקדמת
האם מותר לטייל במקום בלי מניין?
הלכות שטיפת כלים בשבת
איך מותר להכין קפה בשבת?
סוד ההתחדשות של יצחק
מבוא לסדרת פתחי אמונה