צליית כבד ואכילת לב | בית מדרש ג. אסף | בית המדרש

הלכה מחשבה ומוסר
הלכה יומית

קטגוריה משנית

1266

בסד
עיקרי ההלכות
א. צליית כבד- על אש בינונית או גחלים לוחשות, ברשת או שיפוד, ללא בשר או ירקות אלא לבד - או עם כבדים אחרים - עד שיהיה ראוי לאכילה.
ב. לאשכנזים יש לייחד מזלג או סכין מיוחד לצליית כבד, לספרים מותר בכלים הרגילים בהם אוכלים.

אופן צליית הכבד
את הכבד יש לצלות על להבה בינונית או גחלים לוחשות כאשר הוא נתון ברשת או תחוב בשיפוד, בכבד בקר יש להקפיד להניחו כשצד החיתוך כלפי מטה.
מותר לצלות כמה כבדים יחד, אך רצוי לא להניח את הכבדים בשכבות אחד על גבי השני.
את הכבד יש לצלות לבדו ולא עם בשר, ירקות, או מאכל אחר אלא אם כן הכבד נמלח היטב כשיעור מליחה לקדירה לפני הצלייה.
יש לצלות את הכבד עד שיהא ראוי לאכילה ושיהיה יבש מבחוץ. אין צורך לחרוך אותו לגמרי.
לאשכנזים אין להשתמש במזלג או בסכין שהשתמשו בו בשעת צליית הכבד לדברים אחרים, לספרדים מותר 1 .
כאמור בשבוע שעבר, ראוי ונכון להתנסות בצליית כבד בפעם הראשונה עם אדם שבקי בהלכה ובמעשה ויודע להכשיר כבד.
פרטים נוספים בענייני כלים הראויים לצליית כבד יתבארו בשבוע הבא.

אכילת לב
בגמרא מובא שאין לאכול לב של בהמה מאחר והוא משכח את הלימוד.
ונחלקו המנהגים בעניין לב עוף. רמ"א כתב שהמנהג הוא לאכול לב עוף, אך הש"ך כתב שהמנהג הוא שלא אוכלו.
גם האר"י הקדוש הזהיר "שלא לאכול שום לב בהמה וחיה ועוף" ונתן טעם בדבר שהלב הוא משכן הנפש ובאכילת הלב תדבק באדם נפש בהמית.
למעשה המנהג המקובל אצל האשכנזים היה לא לאכול שום לב 2 .