אש התורה ואור הנר | עודד מזרחי | בית המדרש

מדורים
מאמרים נוספים

קטגוריה משנית

לימוד השיעור מוקדש להצלחת

עם ישראל

134

3 דק' קריאה

ר' נחום קפלן, שנודע בכינויו ר' נחומקה, קנה בשקידתו העצומה ידיעה עמוקה בנגלה ובנסתר.

בגיל עשרים ואחת התיישב בהורדנא כבעל משפחה וידוע כגדול בתורה ובקבלה, אולם סירב לקבל עליו רבנות.
אשתו וילדיו התפרנסו בדוחק על שולחן חותנו, והוא ישב בבית המדרש של 'חברת ש"ס' ולמד יומם וליל.
כדי למצוא לו מקור פרנסה, החליטו גדולי התורה בעיר להציע לו משרת שמש ב'חברת ש"ס'. הוא קיבל את הצעתם ברצון ושמח לשמש את הרבנים.
כל ימיו עסק ר' נחומקה בצדקה ובגמילות חסדים, חיזר על הפתחים ואסף צדקה לעניים. הוא לא נהנה במאומה מכספי הצדקה שאסף, העמיד עליו מנהל חשבונות ודקדק בכל פרוטה שקיבץ. מן הבוקר ועד הלילה כיתת רגליו מבית לבית ולא מנע עזרה גם משאינם בני ברית.
ר' נחומקה היה חולה וחלש בגופו, חי תמיד חיי צער ורוב ילדיו מתו בחייו, אולם רוחו לא נשברה. תמיד היה מלא מרץ ודרוך לפעולה. בלילות היה מגיד שיעורים לפני למדנים וגם לפני בעלי מלאכה.
יום אחד הבחין בחור ישיבה בן 15 בשם ר' ישראל מאיר הכהן בר' נחומקה שבכל לילה בחצות הוא נעלם, הולך למקום כלשהו וחוזר כעבור שעה. יום אחד החליט להתחקות בחשאי אחר מעשיו באותה שעה. הוא עקב אחרי ר' נחומקה ממרחק, והצליח לראות שהוא הולך לבית הכנסת המרכזי, מוציא מפתח מכיסו ונכנס פנימה.
למחרת בלילה התפלל ר' ישראל מאיר ערבית בבית הכנסת המרכזי, ואחרי כן פנה בזהירות לעזרת נשים, שם טמן עצמו מתחת לאחד הספסלים. כשיצאו כולם, חיפש ר' נחומקה מי נותר בבית הכנסת ובעזרת נשים, ומשלא ראה איש יצא וסגר את הדלת, והותיר את ר' ישראל מאיר במקום.
בחצות לילה שמע ר' ישראל מאיר את המפתח מסתובב בחור המנעול. ר' נחומקה נעמד בפתח ההיכל וסגר את הדלת אחריו. הביט ר' ישראל מאיר בחרדה על ר' נחומקה מהורדנא. ר' נחומקה פסע לעבר בימת העץ העומדת באמצע ההיכל, עלה בגרם המדרגות ונעמד בטבורו של בית הכנסת. על הבימה הישנה נחו שני ארגזים עם דברי גניזה. תחב ר' נחומקה את ידו לאחד מהם והוציא ספר שנראה כספר קבלה.
ר' נחומקה פתח את הספר והחל ללמוד בעמידה לאור נרות קטנים שריצדו בהיכל. הוא התנועע קלות והביט עמוקות בספר, מרוכז בדביקות בלימודו. לפתע נחרד הנער המתחבא. אש ליחכה ליד ר' נחומקה שהמשיך ללמוד. ר' ישראל מאיר רצה לזעוק "אש! הצילו!", אלא שמיד הבחין בכך שלא מדובר באש גשמית רגילה ושתק. הוא הביט באימה בר' נחומקה ההוגה בתורה כנתינתה בהר סיני.
לאחר שעת לימוד בעמידה סגר ר' נחומקה את הספר ונשקו והאש כבתה. ר' ישראל מאיר לא יכול היה להירדם עד הבוקר מרוב התרגשות.
מאז התחבר ר' ישראל מאיר לרבי נחומקה. הוא נהג לבחון את מעשיו והנהגותיו של הצדיק הצנוע, כי ידע היטב מה צפון בהם.
באחד מלילות חנוכה התארח ר' ישראל מאיר בביתו של רבי נחומקה והמתין לראות כיצד רבו מברך ומדליק נרות חנוכה. אולם להפתעתו, כאשר הגיע זמן ההדלקה הרב ישב במקומו והמשיך לעסוק בלימודו ובענייניו.
ר' ישראל מאיר ידע שרבי נחומקה מדקדק להדליק נרות חנוכה מיד בהגיע הזמן הראוי, אבל לא העז לומר מאומה. רבי נחומקה המשיך לעסוק בשלו מבלי לומר מילה. חלפו שעות והנרות בחנוכייה עדיין לא דלקו, ותמיהתו של ר' ישראל מאיר הלכה וגברה.
אז נשמעה נקישה על דלת הבית. ר' ישראל מאיר מיהר לפתוח את הדלת ואשתו של רבי נחומקה נכנסה בזריזות, ואז בלי שהיות מיותרות החל רבי נחומקה לברך ולהדליק נרות חנוכה.
בתום "מעוז צור", בעוד הנרות מאירים, פנה ר' ישראל מאיר אל רבו ביראת כבוד וביקש שיסביר לו מדוע כה איחר במצוות ההדלקה.
רבי נחומקה החל להסביר: "במסכת שבת נשאלת שאלה: אם יש לאדם כסף לקנות נר אחד בלבד לליל שבת של חנוכה, האם עליו לקנות נר של שבת או שעדיף שיקנה נר חנוכה. הגמרא קובעת כי האדם מחויב להוציא את כספו על נר שבת, מפני שהנרות גורמים לכך שישרור שלום בבית, ולכן נר שמחזיק שלום בית עדיף על נר חנוכה שיש בו פרסומי ניסא".
"ממילא", המשיך רבי נחומקה, "הואיל וסוף מעשה במחשבה תחילה, אין ספק בלבי שאילו הגיעה הרבנית הביתה והייתה רואה שלא המתנתי לה להדלקת נרות חנוכה, הייתה נפגעת מאוד, ולכן דחיתי את מועד ההדלקה עד לבואה".
"רואה אתה, תלמידי חביבי", הוסיף רבי נחומקה, "שהגמרא עצמה מקילה בנרות חנוכה כדי להדגיש את גודל העניין של שלום בית. אם כן, האם בגלל הדלקת נרות חנוכה אגרום לפגיעה בשלום בית?! לא נותרה לי ברירה אלא לדחות את הדלקת הנרות מעבר לזמן הראוי ולהמתין לבואה, ואז להדליק בזמן שעדיין ראוי לפי ההלכה".
זה היה מורו ורבו של ר' ישראל מאיר הכהן, שנודע בהמשך חייו כחפץ חיים.

ליצירת קשר לסיפור בעל מסר יהודי שחוויתם: odedm@neto.net.il
מתוך העיתון בשבע.