בית המדרש

קטגוריה משנית
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

יעקב בן בכורה

3 דק' קריאה
חסידים מספרים:
כי בשעה שרבי וולף קיציס נפרד מרבו קודם נסיעתו לארץ ישראל נגע הבעש"ט באצבעו על פיו ואמר: "תן דעתך על דבריך ותדע מה להשיב!", יותר מזה סרב לומר. על הספינה בה ירד תלמידו של הבעש"ט עמדה רוח סערה וטלטלה אותה הרחק הרחק עד שבאה לחוף בלתי ידוע שהיה כנראה אי שומם. כששככה הסערה, לא יכלה הספינה להפליג שעדיין לא תיקנו את הפרצים שפרצה בה הסערה. אחדים מן הנוסעים ובתוכם רבי וולף עלו על היבשה, כדי לראות את המקום הזר והמופלא. כעבור זמן קצר שבו כל האנשים אל הספינה, ואילו רבי וולף שהיה שקוע במחשבות הרחיק ללכת, עד שבא לבית גדול שנבנה בשכבר הימים ואף על פי כן נראה היה כאילו לא פגעה בו יד הזמן.

רק כאן עלה על דעתו שהספינה לא תמתין לו. קודם שהספיק להחליט דבר יצא מן הפתח איש שלפי מראה פניו וראשו הלבן היה זקן מופלג, אבל עדיין לא נכפפה קומתו הלבושה בגד של בד לבן, וקידם אותו בברכה ואמר: "התנחם רבי וולף ועשה את השבת עמנו. ממחרת השבת תוכל לצאת לדרכך". כמו בחלום הלך רבי וולף אחר הזקן אל המקווה, התפלל בתוך עשרה אנשים זקנים ואכל ביניהם, והשבת עברה כמו חלום. ממחרת השבת ליווה אותו הזקן המופלג אל החוף, שעגנה שם ספינה ובירך אותו בשעת פרידה. אבל אחר כך כשרצה רבי וולף לעלות בפסיעות מהירות על הגשר המוליך אל הספינה, שאלהו הזקן: "הגד נא, רבי וולף, מה שלום היהודים בארצך?", "ריבון העולמים לא יעזבם" השיב רבי וולף בחיפזון והלך לו. ואך כשהיה בלב הים נצטללה דעתו, וזכר את דברי רבו, ומיד תקפה עליו החרטה עד שהחליט לבלי להמשיך בדרכו לארץ ישראל אלא לחזור במהרה לביתו. שאל לאחד מאנשי הספינה, ומתשובתו נודע לו, שהוא נמצא בדרך לביתו. כשבא רבי וולף לפני הבעש"ט, הביט בו בפנים עצובים, אבל ברוח נדיבה ואמר: "תשובה גרועה השיבות לאברהם אבינו. מידי יום ביומו שואל הוא את השם יתברך, מה שלום בני? והשם יתברך משיב לו, אני לא אעזבם. למה לא סיפרת לו על ייסורי הגלות?"

הסיפור שלנו מעוגן היטב בעובדות ההיסטוריות של תקופת ראשית החסידות. כתנועה שהנושא המשיחי היה חלק משמעותי מהווייתה הרעיונית, ראתה החסידות ערך גדול בעלייה לארץ ישראל. עליה זו היתה אמורה להביא בסופו של דבר אל התיקון השלם. סיפור מסעו של רבי וולף הוא בעצם סיפור מסעם של היהודים בגלות הארוכה עד לארץ ישראל, סיפור שלצערנו לא נסתיים עד עצם היום הזה. מסתבר שלגאולה יש שתי פנים, האחת מעשית והשניה אידיאית. אין די בגאולה מעשית, אין די במעשה שר' וולף עושה כשהוא עולה לארץ ישראל. עליו לדעת גם את התשובה אותה יצטרך להשיב לכשישאל על מצבם של היהודים בכל פזוריהם בארצות הגולה. עליו לדעת להפוך את מסעו למסע של התעוררות רחמים על כלל ישראל המצוי בגלות במצב כה שפל. זוהי האזהרה שמזהיר הבעש"ט את ר' וולף שלכשישאל את השאלה, ידע לעורר רחמים על כלל ישראל ובכך להפוך את המעשה הגשמי שלו, למהלך רוחני כללי שיש בו גאולה לכלל ישראל.

הגאולה המעשית נתקלת בקשיים. סערות גדולות קמות בים, הספינה ניזוקת, קשה מאד להמשיך במסע. כאן ניתנת לר' וולף ההזדמנות לחזק את התהליך המעשי בפעולה רוחנית של בקשת רחמים על כלל ישראל השרוי בגלות. דווקא כשהספינה מתקשה להמשיך בדרכה, יש צורך לפנות לרובד הרוחני ולחפש שם את הכוחות ואת התמיכה שיסייעו בהמשך הדרך. יש צורך להכניס את זעקתם של ישראל אל האבות ולעוררם להתפלל על בניהם. ר' וולף מגיע אל האי המופלא. הוא מגיע לעולם הרוח. הוא מגיע לעולם שכולו שבת ומנוחה. הוא מגיע לעולם שבו ייסורי הגלות והכאב המתמשך אינם נראים. הכל עובר עליו כמו בתוך חלום. המתיקות של העולם ההוא משכיחה ממנו את ייסורי הגלות. רק בעת שהוא עושה את דרכו חזרה אל המציאות, חזרה אל הספינה, דווקא בעת שהוא עומד על הגשר, בין העולם ההוא לבין העולם הזה הוא נשאל למצבם של ישראל שבמדינתו. כאן ניתנת לו ההזדמנות להכניס את כאבם של ישראל אל מאחורי הפרגוד, לעורר רחמים על כלל ישראל אצל האבות הקדושים, אולם הוא משיב "ריבון העולמים לא יעזבם". זוהי תשובה המתאימה לעולמות העליונים. אמת נכון הדבר שריבון העולמים לא יעזבם, אולם מה עם הצער, הכאב והסבל שבינתיים?

ר' וולף חוזר אל הספינה. רק בדרך חזרה הוא מתחיל לחוש את השיבה אל העולם שלנו. אל העולם שבו הסבל וייסורי הגלות עדיין שולטים. הוא חש שלא ענה לאברהם אבינו את התשובה שהיה צריך לענות שלא הכניס את צרתם של ישראל לפניו. המסע לארץ ישראל נפסק. התהליך המעשי אולי יכול להמשיך אבל יש חסרון גדול בגיבוי הרוחני של התהליך. למה לא ספרת לו על ייסורי הגלות, שואל הבעש"ט כשהוא חוזר אליו. אילו היית מספר על ייסורי הגלות, היה הוא וכל האבות והאמהות מתגייסים לעורר רחמים ולפעול ישועות לטובת ספינת הגאולה המטלטלת בין גלי הגלות.

-----------------
מתוך המדור 'חסידים מספרים' שבעיתון 'בשבע'.

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il