487
הפשט הוא כולם, כמו "מדן ועד באר שבע" וכמו "המולך מהודו ועד כוש". והרי הודו וכוש היו סמוכות זו לזו? אלא שאם תעשה סיבוב מהודו ועד כוש מצד ימין או שמאל, אתה מקיף את כל העולם. ויש מבארים, "מחוטב עציך" - הוא רמז ליום ראש השנה שבו חטב אברהם אבינו עצים לעקדת יצחק. "עד שואב ממיך" – רמז לשאיבת מים לניסוך המים שהיתה במקדש ביום הושענא רבא. ובא ללמדנו שההתייצבות לא נגמרת בראש השנה וביום הכיפורים אלא צריכה להעלות את האדם הלאה עוד ועוד גם בסוכות והלאה.
חובת החינוך לדורות הבאים
"וְלֹא אִתְּכֶם לְבַדְּכֶם אָנֹכִי כֹּרֵת אֶת הַבְּרִית הַזֹּאת וְאֶת הָאָלָה הַזֹּאת. כִּי אֶת אֲשֶׁר יֶשְׁנוֹ פֹּה עִמָּנוּ עֹמֵד הַיּוֹם לִפְנֵי ה' אֱלֹקֵינוּ וְאֵת אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ פֹּה עִמָּנוּ הַיּוֹם" (כט, יג – יד) משה רבנו אומר לבני ישראל שאינו מפנה את התוכחה אליהם ישירות שכן הם עמדו לפני הר סיני וזכותם גדולה, אבל עליהם לדאוג להמשך חינוך הילדים והדורות שלא עמדו לפני הר סיני, ולמסור להם את הדברים שהם קיבלו ומה שהם ראו, כך שיתחנכו כאילו שגם הם עמדו לפני הר סיני. והחינוך האמיתי מתחיל באדם עצמו ובדוגמא האישית שהוא משרה על סביבתו. ואם למשל אבא מוכיח את בנו שלא ידבר בשעת קריאת התורה, אך הוא בעצמו אינו מקפיד בזה, הרי שלתוכחתו אין משמעות בעיני בנו. על כן צריך האדם להראות דוגמא אישית ואחרי כן יוכיח את האחרים, בבחינת "התקוששו וקושו" (צפניה ב, א).
עם כיפה או בלי?
סיפר הרב זצ"ל: היה פעם אדם אחד שהיה עובד באספקת בלוני חמצן לבית חולים "הדסה". באחת השבתות נגמר החמצן בבית החולים, עקב תקלה, כיוון שאדם מסוים דפק מסמר בקיר ועשה חור בצנרת החמצן של בית החולים, ומיד שלחו לקרוא לאותו ספק בלוני חמצן שיביא בדחיפות בלוני חמצן. והוא בא ושאל אותי כדת מה לעשות, ואמר לי שרב אחד אמר לו שהוא יכול לנסוע ברכבו אבל שיוריד את הכיפה. אבל אני אמרתי לו, להיפך, שייסע עם כיפה, ואם יש לו שלט "זכור את יום השבת לקדשו" וכדו' בביתו, שיתלה אותו על רכבו. וכך הרואים ילמדו שכעת שבת, ורק בגלל פיקוח-נפש הוא נוסע, וממילא לא יהיה חילול ה'.
טיבולו במשקה
סיפר הרב זצ"ל על מקרה שהיה לו: "פעם הייתי אצל האדמו"ר מבאבוב בחו"ל, שהוא עשיר גדול, והוא הגיש לנו ענבים וכל ענב היה כגודל אגוז. כיון שהענבים היו לחים, לא רציתי לאכול מהם. הפציר בי האדמו"ר ולא הסכמתי. לשאלתו, הסברתי לו שזה רטוב. הוא התפלא על כך, חשב שזה חידוש, והזמין את בית-הדין שלו, שהגיעו אליו מיד ועמדו בהכנעה מרובה לפניו. שאל האדמו"ר את הרבנים שלו, והם אמרו שזו חומרה. אמרתי להם: זו הלכה מפורשת! ועוד הוספתי לומר להם, שבליל פסח מטבילין את הכרפס במי מלח או בחומץ ולא מברכים על הנטילה, ואחר-כך הילד שואל 'מה נשתנה?'. ואומר הרב חיד"א, עליו השלום, בדרך בדיחותא, שהילד שואל: כל השנה אינכם נוטלים ידיים לדבר שטיבולו במשקה, וכעת אתם נוטלים ידיים?! הלכו הרבנים ומצאו את ההלכה ב'שולחן ערוך'. כששמע כך האדמו"ר, סימן בידיו, ומיד הגיעו שלושה מחסידיו, האחד עם טס גדול שכולו זהב, השני עם נטלה שכולה זהב, מלאה מים, והשלישי עם מגבת על כתפו".
והיה מדגיש הרב, כי כל הפאר וההדר שנהגו חסידי האדמו"ר בהבאת הכלים הנאים למצווה זו, לא הייתה בגין עושרו של האדמו"ר. "כל זה כדי לזכות במצווה. וכן לפרסם שמהיום והלאה ייזהרו בדבר שטיבולו במשקה או בפרי רטוב". ועל כל פנים נתן הרב פתרון הלכתי למי שחפץ לוותר על נטילת-ידיים זו: לנגב את הפירות או הירקות מראש, וכך ניתן לאכול אותם ללא כל חשש.
לבקש אמת וצדק
סיפר הרב זצ"ל: "מעשה בעשיר אחד שהיה קמצן גדול, שהתגרש מאשתו, אך לא היה משלם לה מזונות, ואשתו הגישה תביעה לתשלום מזונות בבית-דין".
זה לא שלעשיר זה לא היה כסף, שכן כינויו מעיד על מצבו הכספי, אלא שגם אחרי שהוא "נפטר" מאשתו, הוא רצה להמשיך ולהתעלל בה. "עשיר זה שכר עורך-דין מפורסם, שנוטל בשכר הופעה אחת לפחות מחיר של משכורת חודשית, כדי שייצג אותו בפני בית הדין.
והנה, עורך-הדין הנ"ל בא לדיון ורצה להתחיל ולשאת את דברו, אך אני אמרתי לו שימתין, כי מנהגנו, בעת דיון בין בעל לאשתו, שאם האישה תובעת, היא קודם אומרת את טענתה ואחר כך הבעל אומר את טענתו. ואם הבעל תובע, הוא אומר את תביעתו והיא תענה על כך, ורק אחר כך אני מבקש מעורך-הדין המייצג אותם שיטעים את דבריהם". עורך-הדין נדם, ונאלץ להמתין לתורו בחוסר סבלנות, אך בדומייה.
עם זאת, קודם שנתן הרב את רשות הדיבור לאישה התובעת, החליט הוא לפתוח בדברים, שיגרמו לבעל לחשוב שוב על צעדיו. "ביקשתי מהשמש שיביא לי חומש 'דברים', וקראתי כמה פסוקים מתוך פרשת השבוע: 'לא יבוא עמוני ומואבי בקהל ה' גם דור עשירי לא יבוא להם בקהל ה' עד עולם, על דבר אשר לא קדמו אתכם בלחם ובמים בדרך בצאתכם ממצרים, ואשר שכר עליך את בלעם בן בעור מפתור ארם נהריים לקללך'". עורך-הדין חשב שבזה הסתיים ה"עונש" שהוטל עליו להאזין לדברי התורה, אך לשווא הייתה מחשבתו, והרב ראה לנכון לדרוש ולהסביר בפניו את הדברים, שטפחו על פניו ועל פני העשיר ששכר את שירותיו:
"באו עמון ומואב ואמרו לעם ישראל: מה אתם רוצים מאתנו, הרי אין לנו לחם ומים לתת לכם. אבל אנו אומרים להם: 'ואשר שכר עליך את בלעם בן בעור' – לשכור את בלעם ולשלם לו הון עתק כדי שיקלל, לזה יש לכם כסף?!". נדמה היה לעורך-הדין כי הוא מבין למה כוונתו של הרב, אך עד שאמר הרב את הדברים גלויות, בפני העשיר, הוא לא הבין עד כמה כואבים הדברים.
המשיך הרב לספר: "אמרתי לאותו עשיר: 'לתת לאשתך מזונות, אין לך כסף, אבל לשכור עורך-דין שגובה מחיר מופקע שאין כדוגמתו, יש לך כסף?!".
ערב ראש השנה - מתוך הספר הלכות חגים
הכנות - א. ערב ראש השנה הוא היום האחרון בשנה, והזדמנות אחרונה לעשות תשובה לפני יום הדין. זהו יום של חשבון נפש על השנה שחלפה, ויום של הכנות לשנה החדשה. דיני יום זה שונים מכל ימי חודש אלול, ורבים נוהגים לצום בו וללכת להתפלל על קברי צדיקים אולי ירחם ה' בזכותם. \בא"ח ניצבים ב\.
ב. בערב ראש השנה יעסוק בתורה ובמצוות ובתשובה, ויקדים לבקש מחילה מחביריו על מה שעבר ופגע בהם, ולא ימתין עד ערב יוהכ"פ.
ג. מכבסין ומסתפרין בערב ראש השנה לכבוד יום־טוב. וטוב שיקצוץ האדם את ציפורניו ביום זה בהקפדה יתירה על כל יום שלא יהיו עודפות על הבשר. ויזהר להסתפר ולהתגלח קודם חצות היום. \שו"ע תקפא סע' ד, בא"ח ניצבים ג\.
ד. כל השנה כולה ובפרט בערב ראש השנה כשאדם מסתפר יכווין להעביר כוחות הדינים ולקיים מצוות הפאות. ויש אומרים שיכווין שלא להקיף פאות הראש ושלא להשחית פאות הזקן ומצוות "ביומו תתן שכרו" ומצוות "לא תלין פעולת שכיר איתך". מי שמתגלח בביתו יכווין רק לקיים המצווה שלא להשחית פאת הראש והזקן. \בא"ח שם\.
ה. לובשים בגדי שבת בראש השנה, להראות שאנו בטוחים בחסד ה' יתברך שמו שיוציא לאור משפטנו. ויש משתדלים ללבוש בגדי לבן. אך לא בגדי משי ורקמה. \כה"ח תקפא ס"ק עט. מ"ב שם ס"ק כה\.
ו. שליח הציבור שיתפלל בימים נוראים וכן התוקע צריכין לפרוש שלשה ימים לפני ראש השנה מכל דבר המביא לידי טומאה, וילמדו כפי יכולתם פירושי התפילות והפיוטים והלכות תקיעות, וגם ילמדו ספרי מוסר המעוררים את לב האדם. וטוב שיעשה כן כל אדם לפני ימים נוראים אלו. \כה"ח תקפא ס"ק טל בשם הזוהר הקדוש\.
תפילה - ז. אף על פי שבדרך כלל אין אומרים וידוי במנחה לפני יום שאין אומרים בו וידוי. א הזכיר הרב ז"ל שאנו מבקשים שלוש פעמים ביום את החזרת בית הדין הגדול בירושלים בברכת "השיבה שופטינו" שבתפילת שמונה-עשרה.
הרב היה אומר: "ידוע שיש בדקדוק שווא נח ויש שווא נע, וצריך להיזהר ולדייק בהם בשעה שהוא מתפלל. כשאומר 'השיבה שופטינוּ' בשווא נח זו טעות, אלא צריכים לומר 'שופטינו' בשווא נע [כאילו יש תחת האות פ' ניקוד של צירי], והכוונה בזה היא שמבקשים מהקב"ה שישיב את שלטון ומשפט התורה על כנו, דהיינו שימנה שופטים ודיינים שישפטו אותנו, ולא ישפוט אותנו בעצמו, כי מי יכול לעמוד מול משפט שעושה בורא עולם בעצמו?".נו אומרים וידוי בתפילת מנחה של יום שלפני ערב ראש השנה, כיוון שאומרים גם סליחות בלילה שאחר כך. ואם חל ראש השנה ביום שני, אומרים "צדקתך" בשבת שלפני כן. \בא"ח ניצבים ב\.
ח. בלילה של ערב ראש השנה אומרים "תיקון רחל", ואומרים וידוי בסליחות, ואם עלה השחר יש שלא אומרים נפילת אפיים, ואם אומרים סליחות אחרי הנץ החמה - לא אומרים וידוי. \בא"ח ניצבים ב\.
ט. מי שאמר סליחות במשך רוב חודש אלול אמר לפני עלות השחר, ובערב ראש השנה התעכב עד אחרי עלות השחר, יאמר נפילת אפים בסליחות אף על פי שכבר עלה השחר. \עיין מג"א תקפ"א ס"ק י"ג\.
י. אין תוקעים בתפילה ובסליחות בערב ראש השנה לא בלילה ולא ביום, לא בציבור ולא ביחיד, כדי להבדיל בין תקיעות חודש אלול שהן תקיעות של רשות לבין התקיעות של ראש השנה שהן חיוב מהתורה. \רמ"א תקפ"א סע' ג. בא"ח שם\.
יא. אם יש "תוקע" שרוצה להתאמן לקראת ראש השנה - יתקע בחדר סגור, שלא ישמע קולו בחוץ. \בא"ח שם כה"ח ס"ק עב ומשנ"ב ס"ק
יב. בשחרית ערב ראש השנה אין אומרים וידוי, ולא תחנון ונפילת אפיים. ואין אומרים "למנצח וכו' יענך ה'", ולא "תפילה לדוד". ואין אומרים צידוק הדין.
יג. בערב ראש השנה נוהגים לעשות "התרת נדרים" אחרי הסליחות לפני התפילה, שכל מי שאינו מקיים את נדריו הוא בנידוי, וכל מי שהוא בנידוי אין תפילתו מקובלת עד ארבעים יום. \עיין כה"ח תקפא ס"ק יב, יט\. ועיין בתחילת הלכות חודש אלול דיני התרת נדרים בארוכה.
יד. יזהר מאד במנחה, שהיא התפילה האחרונה של השנה ומי שמתענה כל היום יאמר "עננו", אך אין אומרים "עננו" בחזרה. \עיין בא"ח
תענית - טו. יש נוהגים להתענות בערב ראש השנה. \עיין שו"ע שם סע' ב\, ומי שקיבל עליו תענית במנחה שקודם לכן, יתענה עד ליל החג, ויאמר "עננו" במנחה בתפילת הלחש של ערב חג. ויש מתענים רק עד אחר תפילת מנחה, שאז טועמין איזה דבר כדי שלא ליכנס ליום־טוב כשהוא בתענית, ומי שנוהג כך לא יאמר "עננו" בתפילה. ומי שחושש שהתענית תזיק לו או שיהיה חלש בערב ראש השנה - לא יתענה.
טז. הרוצה לצום בערב ראש השנה ואינו ישן בלילה - יכול לאכול עד עמוד השחר. אם ישן וקם לפני עלות השחר - לא יאכל דבר אפילו לפני הסליחות, אמנם נהגו לשתות קפה או כל משקה אחר לפני עלות השחר. \כה"ח תקפא ס"ק סט, ע. בא"ח
יז. אם אחד המתענים צריך להשתתף בסעודת מצווה, יכול לאכול באותו יום ולהתענות ביום אחר במקומו. וכן אם יודע אחד המתענים שתהיה לו סעודת מצווה - יתענה מקודם יום אחד תמורתו. וצריך אדם לקבל תענית זו בתפילת מנחה שקודם התענית.
יח. גם אם יש עשרה שמתענים עד הלילה, לא יאמר שליח הציבור "עננו" בחזרת הש"ץ ולא יוציאו ספר תורה לקרוא פרשת "ויחל". \כה"ח
יט. מי שהיה רגיל להתענות כל שנה, ושנה אחת אינו יכול להתענות, יעשה התרת נדרים על מנהג זה. \עיין שו"ע יו"ד סימן ריד סע' א ופ"ת
טבילה - כ. טובלים בערב ראש השנה במקוה, כי הטהרה מועילה לשמיעת תפילתו של אדם. ויטבול אף על פי שלא ראה קרי מפני שטהרת הגוף מביאה לידי קדושת הנפש. \רמ"א סע' ד. כה"ח תקפ"א אות פ"ב\.
כא. טובלים חמש טבילות בערב ראש השנה; אחת, יכוין בשביל הטהרה. שנייה, לתיקון הכעס. שלישית, למתק הדין והגבורה בחסדים. רביעית, להעביר מעליו את לבושי החול, ויכווין גם כן "תכלה שנה וקללותיה". חמישית לקבל קדושת ראש השנה ויכווין גם כן "תחל שנה וברכותיה". ומי שאינו זוכר את כוונות הטבילה בפרטות, יטבול חמש פעמים ויכוין בטבילתו על פי מה שכתוב במחזורים ובספר זה. \בא"ח
כב. מי שהוא זקן וחולה ואינו יכול לטבול במקוה עיין לעיל הלכות שבועות מה יעשה.
תפילה על קברי צדיקים
כג. יש נוהגין לילך בערב ראש השנה להשתטח על קברי הצדיקים. \רמ"א תקפא סע יד\, ונותנים שם צדקה לעניים, ומרבים בתחנונים לעורר את הצדיקים הקדושים אשר בארץ המה שימליצו טוב בעדנו ביום הדין. ועוד כי מקום קבורת הצדיקים, הוא מקום קדוש וטהור והתפילה מקובלת שם ביותר בהיותה על אדמת קודש. ויבקש האדם שיעשה הקב"ה חסד בזכות הצדיקים. אבל לא יתפלל אל המתים עצמם שלא יהיה ח"ו בכלל "ודורש אל המתים". \בא"ח ניצבים ב. כה"ח תקפא ס"ק צה משנ"ב
כד. אין לילך על קבר אחד שתי פעמים ביום אחד. אמנם אם חשב כך בלבבו בפעם הראשונה - מותר. \כה"ח שם ס"ק צו משנ"ב ס"ק כז\.
כה. מותר לקרוא תהלים ליד קברי צדיקים אך אסור להתפלל שם תפילת חיוב משום "לועג לרש". כמו כן אין להכנס לבית הקברות עם ציציות מגולות. \שם סע' טז וסימן שסז סע' ג ד\.
לע"נ רחמים בן שרה.
לרפואת כל חולי ישראל וצה"ל ובתוכם רבקה בת טאוס.אילנה בת אסתר.עזיז בן גוהר. נעם אלעד דרור בן אביטה יוכבד רבקה. איתי אהרון בן אילנה. מרדכי חי בן ברכה יהודית . ידדיה בן טובה . יהודה יצחק בן איריס. יהונתן בן מלכה. רוני תחיה בת טובה. ינון דוד בן טובה גיטל . שלום בן טאוס .תמר בת עירית . לרפואת מלכה רג'ינה חיה בת שמחה, רות בת אורנית.
שבת שלום וברכת שנה טובה, כתיבה וחתימה טובה לנו ולכל בית ישראל .
לבדוק את החמץ שבלב
האם אדם שעובד את ה' הוא אדם חופשי?
איך מותר לנקות בגדים בשבת?
איך להגדיל או להקטין רצועות תפילין של ראש בצורת ד'?
מה עושים בעשרה בטבת שחל בשישי?
איך ללמוד גמרא?
האם מותר לפנות למקובלים?
הלכות תשעה באב שחל במוצאי שבת
לקום מהתחתית של התחתית
טעינה למחשבה
איך עושים קידוש?
