חינוך חלק ד' | רבנים שונים | בית המדרש

הלכה מחשבה ומוסר
חינוך

קטגוריה משנית

8724

2 דק' קריאה

ראינו שר' חיים מוואלאז'ין משייך את הדרגות נפש רוח ונשמה בהקבלה למחשבה דיבור ומעשה. וכמו שכתב:

"ואלו הג' בחינת, מעשה דבור מחשבה, הן כלל הבחינות פנימיות של האדם, שהם הג' בחי' נר''ן (נפש, רוח, נשמה), כי המעשה הוא מבחי' הנפש..."

לאחר שהרחבנו אתמול לגבי תהליך הגדילה כביטוי של מעבר מרמה של "נפש" ועד רמה של "נשמה", נראה היום אם ירצה השם אילו כוחות פועלים בעיקר בכל שלב של החיים, כאשר המדרג (מלמטה למעלה) הוא: דמיון, רגש, שכל, רצון.(בדרגה הגבוהה יותר, "תענוג", לא נעסוק) קודם נסביר בקצרה את הגדרתם ומהותם של מושגים אלו, ולאחר מכן נשייך אותם לגילאים השונים.
דרגת הנפש עליה הרחבנו אתמול קשורה לתחושות וחושים, וכפי שנגדיר זאת היום: " דמיון ". למעלה ממנה - יכולת ה דיבור, שהיא הפשטה ו"המשגה" (=להפוך ריבוי תופעות למושגים), השייכת לרוח , ולמעלה ממנה ידיעות פנימיות שאינן נשאבות כלל מן החושים אלא מן המחשבה הטהורה, וכפי שנרחיב ונבהיר להלן.
הרב קוק מסדר כוחות אלו:

"על הרצון הפנימי אפשר לומר, שהוא ההתגלות הראשונה של המהות הרוחנית, אבל ודאי גם הוא איננו עצמות המהות היסודית של הרוחניות הנשמתית. השכל והמדות הם התגלות שניה ושלישית. "
(אורות הקדש, הגיון הקדש, פג)

דמיון: ראשית נסיר את ההבנה הפשוטה במושג דמיון כ"דבר לא מציאותי". אין כוונתנו לדמיון מסוג זה. אנו מתכוונים לדמיון שנגזר משורש 'דמה' ומבטא דמיון בין דבר לדבר. לדוגמה: אם צייר חש רגש עז מסויים והוא מבטא אותו בלבוש של הרכב מסוים של צבעים עזים כגון אדום ושחור, הרי שהציור מדמה את תחושותיו של הצייר. הוא הדין במוזיקאי שמדמה את רגשותיו בקצב הצלילים בעוצמתם בטון וביחס ביניהם.
לסיכום הדמיון לפי כוונתנו כאן, הוא החוש המאפשר לנו לחוש דרך דרכי ביטוי ולבושים שונים תחושות או מסרים שונים. משום כך הנפש שהיא החלק הרוחני שבא במגע עם המציאות ועובדת בעיקר דרך החושים, קשורה עם הדמיון שגם הוא הקישור של רגשות ומחשבות עם העולם החיצוני הפיזי.
רגש: אין צורך להאריך בהגדרתם ומהותם של רגשות, שכן כל אדם מרגיש רגשות ומודע להם. אלא שיש להעיר את תשומת הלב לעובדה שהרגשות מושפעים מן המחשבות: כאשר אדם נוטה לחשוב באופן שלילי מן הסתם הדבר ישפיע על מצב הרוח שלו. עם זאת הרגשות לפעמים זורמות באופן עצמאי.
שכל: השכל הוא היכולת לנתח את כל מה שמגיע מן הדמיון ומן הרגשות, ולהכניס בהם כללים, סדר ושיטתיות. למשל מן החושים מגיע אלינו מידע על תנועתם של עצמים בכדור הארץ, והשכל מצליח לנסח מתוך כל הניסיון של האדם כללים, אם זה כללים יומיומיים כמו למשל שאם אני עוזב אבן היא תמיד תיפול, ואם זה כללים סבוכים יותר כגון המשוואות של חוקי הפיזיקה.
רצון: המקור לכך שאדם הוא יצור "בלתי מרוצה" באופן מהותי, וכפי שאמרו חז"ל אין אדם יוצא מן העולם וחצי תאוותו בידו. אף על פי שפעמים שזה מתגלה באופן שלילי של רדיפת תאוות. אבל בשורש השאיפה הבלתי נגמרת היא ההופעה הכי אינסופית באישיותו של האדם; העובדה שאדם לא מסתפק אף פעם בכלום נובעת מתוך הקישור הפנימי של כל אחד באינסוף. המטרה היא להגדיל את הרצון, הייינו להפשיט אותו מרצונות ספציפיים נמוכים לרצון לאינסוף, לתורה ולמצווות שמוטבע בהן משהו מהאינסוף האלוקי.
היום ניסינו להבין את ההקבלה בין חלקי הנפש, לבין הכוחות שמאפיינים את פעולתינו בעולם: רצון, שכל, רגש, דמיון.
מחר אם ירצה השם, נראה את המהלך של הופעת כוחות אלו בתהליך גדילתו של האדם והמשמעות לדרך החינוך המתאימה.