חינוך חלק ו' | רבנים שונים | בית המדרש

הלכה מחשבה ומוסר
חינוך

קטגוריה משנית

2 דק' קריאה

אתמול למדנו שבאדם יש כוחות פנימיים בכמה רמות ובחינות. היום נברר את המושגים 'נפש', 'רוח' ו'נשמה' על פי דברי ר' חיים מוואלאז'ין.
הנפש הוא כינוי למה שמשותף לאדם ולבהמה (ולכך מכונה גם "הנפש הבהמית"), וכדברי רבי חיים מוואלאז'ין:

"כי המעשה הוא מבחינת הנפש כמו שכתוב "והנפש אשר תעשה"
"הנפשות העושות" והרבה כיוצא. כי הדם הוא הנפש שהנפש שורה ומתלבש בדם האדם"

אמנם גם בנפשות יש איכויות שונות, אולם באופן כללי ניתן לומר שהנפש היא מקום משכן היצרים הבסיסיים של הקיום, הן היצרים הנדרשים לקיום פיזי כגון תאוות האכילה, והן היצרים הנדרשים לשכלול החיים ולמלחמת קיומם כגון יצר הכבוד. הצד השווה בכל ענייני הנפש הוא שיש בהם נטיה כוללת להגדלת, שמירת והעצמת ה"אני" הפרטי האגואיסטי. עם זאת תפקיד חשוב ישנו לנטיה זו שבלעדיה היה העולם נחרב לחלוטין שכן לא היתה שום מוטיבציה לחיים נורמליים.
למעלה מן הנפש ישנה הרוח . שאת מהותה הסביר רבי חיים מוואלאז'ין:

"והדבור הוא מבחינת הרוח כמו שכתוב (שמואל ב כ''ג) "רוח ה' דבר בי" "וברוח שפתיו" (ישעיה י''א) וכמו שתרגם אונקלוס על פסוק (בראשית ב') ויהי האדם לנפש חיה. לרוח ממללא"

יכולת הדיבור היא הרוח. הדיבור הוא המסוגלות להגדיר דברים ולסדר אותם, לחשבו בצורה מושגית. האדם נקרא "מדבר" מאחר והדיבור הוא הנותן לאדם את היכולת לחשוב על דברים לא בצורה החוויתית הישירה אלא בצורה מופשטת. משום כך הרוח מתבטאת בחשיבה הביקורתית והאובייקטיבית, בניגוד לנפש שעניינה הסובייקט, וממילא היא אגואיסטית, הרוח עניינה החשיבה והשכל וממילא היא נוהגת לפי קנה מידה של אמת. הרוח היא משותפת לכל בני האדם, יהודים וגויים כאחד. גם מגוי אנו דורשים לשפוט את עצמו ואת מעשיו ביושר, ולנהוג על פי האמת .
למעלה מן הנפש שהיא משותפת כאמור לכל בעלי החיים ולאדם, ולמעלה מן הרוח המשותפת לכל בני האדם - ישנה הנשמה . ובדברי רבי חיים מווואלאז'ין:

"ומה שכתבו בזוהר והמקובלים ז''ל שבחינת הנשמה משכנה במוח האדם. כוונתם ז''ל על הנצוצי זיו אורה המשכלת מוחו ושכלו. לא עצמותה ממש"

הסיבה לכך היא כיוון שעצם הנשמה היא דביקות באינסוף ממש ואינה נתפסת, כן היא "חתיכת אינסוף" הנשמה היא ייחודית לעם ישראל. הנשמה היא חלק אלוה ממעל היא כביכול(!) השוכנת בתוך כל יהודי. הדרך שבה היא מופיעה באדם היא בהשתוקקות גדולה המצויה עמוק בתוך נפשו של יהודי ולפעמים אף פורצת, לחזור ולהדבק באינסוף.
עד כאן תיארנו בקיצור נמרץ את טיבם של שלושת החלקים התחתונים של החלק הרוחני שישנו בכל יהודי (בעניינם של שני החלקים הנוספים "חיה" ו"יחידה", לא נרחיב כאן גם משום שתיאורם מורכב ועמוק יותר, וגם משום שאין זה נוגע כל כך לעניין החינוך), אולם הזיקה של תיאור זה לעניין החינוך, נובעת מכך שחז"ל, וכן בעלי החסידות והקבלה, שייכו את הדרגות הנ"ל ללוח זמנים כרונולוגי וכפי שנראה מחר.