הכוזרי חלק א' | בשביל הנשמה | בית המדרש

ישיבהבשביל זה יש אינטרנט

בית המדרש

קטגוריה משנית

2 דק' קריאה

לסיום חודש ניסן וחג הפסח נעסוק בשאלה יסודית - מהי חירות? האדם החופשי לעשות את כל העולה על רוחו נחשב בן חורין? נלמד מספר מקורות בנושא.
בספר הכוזרי מלך כוזר תמה על החבר כאשר מביע את רצונו לעלות לארץ ישראל.

"אמר הכוזרי: לפנים היית בוחר בחירות, ואני רואה אותך עתה שאתה רוצה להוסיף עבדות וחובות שתהיה חייב בהם כשתדור בארץ ישראל, ממצות שאין אתה חייב בהם הנה.
(ספר הכוזרי מאמר ה, כד)

המלך לא מבין מדוע הוא רוצה לעלות לארץ ישראל. עצם העליה לארץ מחייב את האדם במצוות התלויות בארץ דבר שאינו מצווה האדם אשר גר בניכר. מדוע החבר רוצה לשעבד את עצמו יותר ולהוסיף על עצמו חובות, דבר המגביל את חירותו של האדם.
בחבר עונה לו:

"אבל אני מבקש החירות מעבדות הרבים, אשר אני מבקש רצונם ואיננו משיגו, ואפילו אם אשתדל בו כל ימי חיי, ואילו הייתי משיגו לא היה מועיל לי, רצוני לומר עבדות בניאדם ובקשת רצונם. ואבקש עבדות אחר, יושג רצונו בטורח מעט (= אין עשיית המצוות דורשת טורח רב מן האדם)והוא מועיל בעולם הזה ובבא (ובעולם הבא), והוא רצון האלהים, ועבודתו הוא החירות האמתי, וההשפלה לו הוא הכבוד על האמת"
(שם כה)

החבר מחדש שמה שרוב בני האדם קוראים חירות אינו אלא שיעבוד. אדם הרודף אחרי הנאות עצמו ומבקש את תאוות היצר, איננו בן חורין. להיפך - הוא משועבד ליצר הרע. החירות היא עשיית רצון ה'. גם אם נראה באופן חיצוני שהאדם מגביל את עצמו יותר ומתחייב ביותר מצוות ומעשים, דבר המשעבד את האדם, אין זה נכון כי עבודתו היא החירות האמיתית.
רבי יהודה הלוי מרחיב נקודה זו בשירו עבדי הזמן:

עַבְדֵי זְמָן עַבְדֵי עֲבָדִים הֵם –
עֶבֶד אֲדֹנָי הוּא לְבַד חָפְשִׁי:
עַל כֵּן בְבַקֵּשׁ כָּל-אֱנוֹשׁ חֶלְקוֹ
"חֶלְקִי אֲדֹנָי!" אָמְרָה נַפְשִׁי"

מחר נראה את דברי המהר"ל בנושא החירות.