השיבה לגן עדן במעגלי הנפש, המקום והזמן | הרב יעקב כהן | בית המדרש

ספריה
דרך עץ חיים

קטגוריה משנית

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

שלמה בן יעקב

177

3 דק' קריאה

דרך ארוכה עבר עם ישראל החל מחג הפסח ועד יום שמיני עצרת.
גלות מצרים אפשרה את החירות והשחרור משעבוד הנחש בחג הפסח, וכעת ניצב עם ישראל מחדש בפני הצמתים שהובילו לחטא בגן עדן, אך הפעם בהקשר של תיקון ותשובה. בחג השבועות תוקן העיוות שיצר הנחש בהשכיחו את מקור הטוב, והאדם שב להכיר בכך שהשפע הגדול לו זכה ניתן לו מאת ה'. כמו כן, האדם שב לתודעה לפיה שפע זה אינו סתמי, והוא ניתן לו לצורך מימוש שליחות. בראש השנה מתגלה גם כי לא רק השפע החיצוני מקורו בטוב ה' אלא גם עצם החיים, והאמון בה' שב. שיבת האמון בה' היא המפתח המאפשר לאדם להתעלות ביום הכיפורים מעל חושיו הארציים, שהובילו לחטא בגן עדן, ולהכיר באחריותו לחטאי העבר – בניגוד לאדם ולאשתו שהתכחשו לאחריותם. כעת ה' לא רק מכסה את תוצאות החטא אלא מכפר ומטהר את האדם מחטאיו, ובכך נסללה הדרך לשוב בחג הסוכות לחיי גן עדן, חיים שהם הם 'ספר החיים' בו נכתב ונחתם האדם בראש השנה וביום הכיפורים. בחג הסוכות מסתופף האדם בצל השכינה, חג זה מתאפיין בשמחה גדולה המתקנת את העיצבון שיצר החטא, והאדם שמח במעשה ידיו ובפרי עמלו, בניגוד למצב הקללה שבו האדם עמל לריק, אוכל את עשב השדה, והאדמה מצמיחה לאדם קוץ ודרדר.
לאחר הדרך הארוכה שעבר האדם, הוא נפגש עם המדרגה העתידית שהיתה מיועדת לו אילו לא חטא, ובה החיות הא-להית לא רק נמצאת מחוץ למציאות אלא גם ממלאת אותה. בכך נעוץ סופו של התהליך בתחילתו: בתחילת התהליך, בחג הפסח, השתחרר האדם מהתלות בנחש כדי לפתח את עצמאותו, ובסוף התהליך מגלה האדם את האור הא-להי שבתוכו, ובכך הוא נפגש עם עץ החיים.
***
במבוא לחוברת זו, נכתב: "את סיפור גן עדן מסיימת התורה בתיאור גירוש האדם מהגן, והצבת להט החרב המתהפכת והכרובים כדי לשמור על דרך עץ החיים. האם התורה מתארת גם את הדרך בה יוכל האדם לשוב?" כמענה לשאלה זו, תואר בחוברת כיצד המועדים מהווים נקודות ציון בדרך השיבה לגן עדן. למעשה, השיבה לגן עדן מהווה בתורה ממד עומק לא רק ביחס למועדים אלא גם בעניינים נוספים, וניתן לומר שכל המשכה של התורה מהווה מענה לשאיפה העמוקה של השיבה לגן העדן 1 . עם ישראל נועד להחזיר את האנושות ואת הבריאה כולה לאיכות החיים של גן עדן 2 , וכפי שראינו בעיוננו ליום שמיני עצרת - בית המקדש הקרוי 'גנו' של הקב"ה, ומהווה את מקום המפגש בין האנושות לה', נועד להשפיע שפע של חיי עדן לכל מקום.
עם ישראל, בית המקדש והמועדים מבטאים את שלשת ממדי היסוד של הבריאה, נפש מקום וזמן. עם ישראל מבטא את ממד הנפש, בית המקדש מבטא את ממד המקום, ומקראי הקודש מבטאים את ממד הזמן. שלשת ממדים אלו הם גם הממדים המרכזיים בפרשת גן עדן: האדם, הגן ותנועת החיים.
מכנה משותף בולט לשלשת המעגלים הללו של השיבה לגן עדן הוא הקודש: ביחס לבית המקדש ובמקראי הקודש טבוע הקודש בשמם, ועם ישראל קרוי בתורה 'עַם קָדוֹשׁ' (לדוגמה, בסוף פרשת ואתחנן). נמצא שעניינו של ממד הקודש הוא להוות את החיבור בין החיים בעולם הזה לבין חיי גן עדן, ובכך להשפיע שפע של חיי עדן לעולם.

^ 1.במקומות רבים בדברי חז"ל מזוהה עץ החיים עם התורה, לדוגמה בתרגום ירושלמי על התורה ג כד "ארום (הרי) אילן דחייא הוא אורייתא, כל דנטר לה בעלמא הדין הוי חי וקיים באילנא דחיי". וכן בתנא דבי אליהו רבה א "אין עץ החיים אלא תורה שנאמר עץ חיים היא למחזיקים בה", וכן בויקרא רבה לה ו "תני בשם ר' אלעזר, הסייף והספר ניתנו מכורכין מן השמים. אמר להם הקב"ה, אם שמרתם מה שכתוב בספר זה הרי אתם ניצולים מן הסיף, ואם לאו סוף שהוא הורג אתכם. והיכן הוא משמען של דברים? שנאמר ויגרש את האדם לשמור את דרך עץ החיים, את דרך זו דרך ארץ, ואחר כך עץ החיים זו תורה".
^ 2.ראה לדוגמה במאמרו של שאול רגב "בחירת עם ישראל בהגותו של רבי יצחק אברבנאל", בתוך קובץ "אסופות", הוצאת הרב יד ניסים התשמ"ח, כרך ב'.