שמירת הפה כהלכה | רבנים שונים | בית המדרש

מדורים
לאורו

קטגוריה משנית

5 דק' קריאה

וְעָשׂוּ אֶת הָאֵפֹד זָהָב תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן תּוֹלַעַת שָׁנִי וְשֵׁשׁ מָשְׁזָר מַעֲשֵׂה חֹשֵׁב. שְׁתֵּי כְתֵפוֹת חֹבְרֹת וְגוֹ' וְחֵשֶׁב אֲפֻדָּתוֹ אֲשֶׁר עָלָיו וְגוֹ' (שמות כח ו-ח).
אֶפְשָׁר לִרְמֹז הַפְּסוּקִים הָאֵלֶּה עַל הַפֶּה, דְּצָרִיךְ הָאָדָם לְשָׁמְרוֹ שְׁמִירָה גְּדוֹלָה, כְּמוֹ שֶׁאָמַר דָּוִד הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם (תהלים לד יג-יד) 'מִי הָאִישׁ הֶחָפֵץ חַיִּים אֹהֵב יָמִים לִרְאוֹת טוֹב, נְצֹר לְשׁוֹנְךָ מֵרָע' וְגוֹ', הֲרֵי רְאָיָה דְּחַיֵּי הָאָדָם תְּלוּיִים בְּפִיו (ע"ז יט: ויק"ר טז ב). וְכֵן אָמַר שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם (קהלת ו ז) 'כָּל עֲמַל הָאָדָם לְפִיהוּ'. וְכָל הַחֲכָמִים, רִאשׁוֹנִים וְאַחֲרוֹנִים, מַזְהִירִים וּמוֹכִיחִים עַל הַפֶּה, וְהַתַּנָּא אָמַר (אבות פ"א מי"ז) לֹא מָצָאתִי לַגּוּף טוֹב אֶלָּא שְׁתִיקָה, וְעוֹד אָמַר (שם פ"ג מי"ג) סְיָג לַחָכְמָה שְׁתִיקָה. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (כד הקמח ערך רשות ז) אִם דִּבּוּר כֶּסֶף, שְׁתִיקָה זָהָב. כִּי לֹא נִבְרָא הָאָדָם כִּי אִם לַעֲסֹק בַּתּוֹרָה (סנהדרין צט:), וְעַל זֶה אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (יומא יט:) הַשָּׂח שִׂיחַת חֻלִּין עוֹבֵר בַּעֲשֵׂה, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ו ז) 'וְדִבַּרְתָּ בָּם' וְלֹא בִּדְבָרִים בְּטֵלִים. וּכְמוֹ שֶׁדָּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (חולין פט.) עַל פָּסוּק (תהלים נח ב) 'הַאֻמְנָם אֵלֶם צֶדֶק תְּדַבֵּרוּן', לֹא נִבְרָא הָאָדָם אֶלָּא לִהְיוֹת אִלֵּם, יָכוֹל אֲפִלּוּ בְּדִבְרֵי תּוֹרָה כֵּן, תַּלְמוּד לוֹמַר 'צֶדֶק תְּדַבֵּרוּן':

חמשה מיני דיבור
נִמְצֵינוּ לְמֵדִין, דִּדְבָרִים בְּטֵלִים אִית בְּהוּ אִסּוּרָא. וְלָשׁוֹן הָרָע וְנִבְלוּת הַפֶּה אִכָּא כָּרֵת, כְּמוֹ שֶׁאָמַר דָּוִד הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם (תהלים יב ד) 'יַכְרֵת ה' כָּל שִׂפְתֵי חֲלָקוֹת לָשׁוֹן מְדַבֶּרֶת גְּדֹלוֹת' (ערכין טו:). בֶּאֱמֶת, לִשָּׂא וְלִתֵּן הָרְשׁוּת בְּיָדוֹ. וּלְהוֹכִיחַ אֶת הָעָם וּלְדַבֵּר לָהֶם דִּבְרֵי מוּסָר מִצְוָה בְּיָדוֹ. וְלִלְמֹד וּלְהִתְפַּלֵּל זֶהוּ עִקַּר בִּיאַת הָאָדָם לָעוֹלָם:

שתיקה שווה זהב
זֶהוּ כַּוָּנַת הַפָּסוּק, וְעָשׂוּ אֶת הָאֵפֹד, אֵפֹד גִּימַטְרִיָּא 'פֶּה', וּבָא לְהַזְהִיר שֶׁיִּשְׁמְרוּ אֶת הַפֶּה שְׁמִירָה כָּרָאוּי. וְהַשְּׁמִירָה הִיא שֶׁיַּרְבֶּה בִּשְׁתִיקָה, וְזֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר זָהָב, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, אִם דִּבּוּר כֶּסֶף, שְׁתִיקָה זָהָב:

רמז לחמשה מיני דיבור
תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן, לִרְמֹז מַה שֶּׁכָּתַבְנוּ דְּבָרִים שֶׁיִּשְׁתֹּק בָּהֶם וּדְבָרִים שֶׁיְּדַבֵּר בָּהֶם, וְהֵם רְמוּזִים בְּרָאשֵׁי תֵּבוֹת אַרְגָּמָן, אָסוּר רְשׁוּת גְּמֹר מִצְוָה נִכְרָת. וְזֶה פֵּרוּשָׁם: אָסוּר, הֵם דְּבָרִים בְּטֵלִים שֶׁאָסוּר לְהִתְעַסֵּק בָּהֶם, שֶׁהֲרֵי כָּתוּב 'וְדִבַּרְתָּ בָּם' וְלֹא בִּדְבָרִים בְּטֵלִים, וְאִכָּא אִסּוּרָא. רְשׁוּת, הֵם דִּבְרֵי מַשָּׂא וּמַתָּן, שֶׁהָרְשׁוּת בְּיָדוֹ לְדַבֵּר בְּעִסְקֵי מַשָּׂא וּמַתָּן כְּדֵי לְהַחֲיוֹת אֶת נַפְשׁוֹ. גְּמֹר, הוּא לִלְמֹד תּוֹרָה. מִצְוָה, הוּא לְהוֹכִיחַ לָעָם וּלְדַבֵּר דִּבְרֵי מוּסָר וְכַיּוֹצֵא. נִכְרָת, אִם מְדַבֵּר לָשׁוֹן הָרָע וְנִבְלוּת הַפֶּה, וְנִכְרַת הָאִישׁ הַהוּא. וְזֶהוּ שֶׁאָמַר תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן, דְּהַיְנוּ, תַּכְלִית הַפֶּה וְעִקָּרוֹ הוּא לִשְׁמֹר מַה שֶּׁרָמוּז בְּאַרְגָּמָן, יִזָּהֵר מִן הָאָסוּר וְיִשְׁמֹר לְקַיֵּם הַמֻּתָּר:

גם דברים המותרים צריך לדבר בענוה
תּוֹלַעַת שָׁנִי, בָּא לִרְמֹז, דְּאַף עַל פִּי שֶׁהִתַּרְנוּ לַפֶּה שְׁנֵי עִנְיָנִים, הָאֶחָד לִשָּׂא וְלִתֵּן, וְהַשֵּׁנִי לַעֲסֹק בְּדִבְרֵי תּוֹרָה, מִכָּל מָקוֹם בָּעִינַן שֶׁיִּהְיוּ דְּבָרָיו בַּעֲנָוָה וּבְשִׁפְלוּת, וְזֶהוּ תּוֹלַעַת שָׁנִי, שֶׁיִּהְיֶה נָמוּךְ וְעָנָו כְּתוֹלַעַת. וְשָׁנִי, אַל תִּקְרֵי 'שָׁנִי' אֶלָּא 'שְׁנֵי', לִרְמֹז שֶׁיִּהְיֶה עָנָו בִּשְׁנֵי עִנְיָנִים אֵלֶּה, בְּמַשָּׂא וּבְמַתָּן וּבְדִבְרֵי תּוֹרָה, שֶׁאַף בְּדִבְרֵי תּוֹרָה צָרִיךְ עֲנָוָה וְשִׁפְלוּת, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (קהלת ט יז) 'דִּבְרֵי חֲכָמִים בְּנַחַת נִשְׁמָעִים' (רמב"ם דעות פ"ב ה"ה, עירובין יג:):

יזהר מלפגום בשמות הקודש הרמוזים בפה
וְשֵׁשׁ מָשְׁזָר, בָּא לִרְמֹז, דְּמָצִינוּ הַפֶּה נִקְרָא שְׁלֹשָׁה שֵׁמוֹת: פֶּה, לָשׁוֹן, שָׂפָה. וְכָל אֶחָד מֵהֶם רָמוּז שְׁתֵּי פְּעָמִים בִּשְׁמוֹת הַקֹּדֶשׁ, 'פֶּה' גִּימַטְרִיָּא ס"ג וְכ"ב אוֹתִיּוֹת. עוֹד, גִּימַטְרִיָּא 'פֶּה' עִם הַכּוֹלֵל 'אֱלֹהִים'. 'לָשׁוֹן' גִּימַטְרִיָּא 'שְׁכִינָה' עִם הַכּוֹלֵל, וְעוֹד, גִּימַטְרִיָּא 'אֱלֹהִים' דְּיוּדִי"ן וֵ'אלֹהִים' פָּשׁוּט. וְכֵן 'שָׂפָה' גִּימַטְרִיָּא 'שְׁכִינָה', וְעוֹד, גִּימַטְרִיָּא 'אֱלֹהִים' דְּיוּדִי"ן וֵ'אלֹהִים' פָּשׁוּט. וּכְשֶׁיַּחְשֹׁב הָאָדָם שִׁשָּׁה הַשְּׁמוֹת הַקֹּדֶשׁ הָרְמוּזִים, רְעָדָה תֹּאחַז אוֹתוֹ וְיִזָּהֵר מִלִּפְגֹּם בְּשֵׁמוֹת אֵלּוּ. וְזֶהוּ שֶׁאָמַר וְשֵׁשׁ מָשְׁזָר, דְּהַיְנוּ, שִׁשָּׁה שֵׁמוֹת הַנִּזְכָּרִים יִהְיוּ מֻשְׁזָרִים וּקְשׁוּרִים בְּלִבְּךָ כְּדֵי שֶׁתִּשְׁמֹר אֶת פִּיךָ שֶׁלֹּא תִּפְגֹּם בָּהֶם. וְזֶהוּ שֶׁאָמַר מַעֲשֵׂה חֹשֵׁב, דְּהַיְנוּ, הַדָּבָר הַזֶּה תָּלוּי בְּמַחֲשַׁבְתְּךָ, שֶׁתַּחְשֹׁב בַּשֵּׁמוֹת הָאֵלֶּה שֶׁלֹּא תִּפְגֹּם. וְהִנֵּה מָשְׁזָר אוֹתִיּוֹת 'שָׁם רָז' וְ'שָׁם זָר', דְּהַיְנוּ, אִם שָׁמַרְתָּ פִּיךָ כָּרָאוּי אַשְׁרֶיךָ וְטוֹב לָךְ, לְפִי שֶׁ'שָּׁם רָז', הוּא סוֹד הַשִּׁשָּׁה שֵׁמוֹת הָרְמוּזִים. וְאִם לֹא שָׁמַרְתָּ פִּיךָ, דַּע שֶׁ'שָּׁם זָר', הוּא סַמָּאֵ"ל הוּא יֵצֶר הָרָע, וְקָנָה שָׁם מְקוֹמוֹ, דְּ'לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ' (בראשית ד ז):

ירבה בשתיקה
שְׁתֵּי כְתֵפֹת חֹבְרֹת יִהְיֶה לּוֹ אֶל שְׁנֵי קְצוֹתָיו וְחֻבָּר, בָּא לִרְמֹז דְּצָרִיךְ לְהַרְבּוֹת בִּשְׁתִיקָה יוֹתֵר וְיוֹתֵר, וְיַחְשֹׁב כְּאִלּוּ שְׂפָתָיו תְּפוּרִים וּמְחֻבָּרִים זֶה בָּזֶה. וְזֶהוּ שֶׁאָמַר שְׁתֵּי כְּתֵפוֹת, אוֹתִיּוֹת 'תְּכִפוֹת', מִלְּשׁוֹן תְּכִיפָה שֶׁנִּקְרֵאת בִּלְשׁוֹן מִשְׁנָה תְּפִירָה. דְּהַיְנוּ, יַחְשֹׁב שְׁנֵי קְצוֹת שְׂפָתָיו כְּאִלּוּ תְּפוּרִים וּמְחֻבָּרִים זֶה בָּזֶה:

ישמור את פיו לשם שמים
וְחֵשֶׁב אֲפֻדָּתוֹ אֲשֶׁר עָלָיו כְּמַעֲשֵׂהוּ מִמֶּנּוּ יִהְיֶה זָהָב תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי וְשֵׁשׁ מָשְׁזָר. בָּא לִרְמֹז דְּכָל הַקְּדֻשָּׁה וְהָאַזְהָרָה שֶׁכָּתַבְנוּ שֶׁיִּתְנַהֵג בְּפִיו, לֹא יִהְיֶה מִשָּׂפָה וְלַחוּץ לְשֵׁם יֻהֲרָא כְּדֵי לְרַמּוֹת בְּנֵי אָדָם, רַק הַכֹּל יִהְיֶה תָּקוּעַ בְּלִבּוֹ וְיַעֲשֶׂה הַכֹּל לְשֵׁם שָׁמַיִם. וְזֶהוּ שֶׁאָמַר וְחֵשֶׁב אֲפֻדָּתוֹ אֲשֶׁר עָלָיו, דְּהַיְנוּ, הַמַּחֲשָׁבָה אֲשֶׁר עָלֶיהָ תָּלוּי הַפֶּה, צָרִיךְ שֶׁתִּהְיֶה טְהוֹרָה וְזַכָּה, וְהִיא שֶׁתְּכַוֵּן הַכַּוָּנוֹת שֶׁאָמַרְנוּ בַּפֶּה. וְזֶהוּ כְּמַעֲשֵׂהוּ, דְּהַיְנוּ, כְּמַעֲשֵׂה הַפֶּה מִבַּחוּץ כָּךְ תִּהְיֶה הַכַּוָּנָה מִבִּפְנִים, וְכָל עִקַּר תִּקּוּן הַפֶּה שֶׁזָּכַרְנוּ בַּמַּחֲשָׁבָה תָּלוּי, וְזֶהוּ שֶׁאָמַר מִמֶּנּוּ יִהְיֶה. וְחָזַר וְהִזְכִּירָם זָהָב תְּכֵלֶת וְגוֹ', דְּהַיְנוּ, כָּל הַכַּוָּנוֹת שֶׁזָּכַרְנוּ בַּלֵּב הֵם תְּלוּיִים, וּמִמֶּנּוּ נִתְקָן הַפֶּה:

טעם שנרמז הפה באפוד
וּבָא הָרֶמֶז זֶה בָּאֵפוֹד, אֶפְשָׁר לוֹמַר, דְּסִבַּת זְכִיַּת אַהֲרֹן בָּאֵפוֹד בִּשְׁבִיל שֶׁהָיָה פִּיו, שֶׁהוּא גִּימַטְרִיָּא 'אֵפֹד', קָדוֹשׁ, וְהָיָה רוֹדֵף בּוֹ שָׁלוֹם וְאוֹהֵב שָׁלוֹם (אבות דרבי נתן פי"ב מ"ג), וּכְמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (מלאכי ב ז) 'כִּי שִׂפְתֵי כֹהֵן יִשְׁמְרוּ דַעַת' וְגוֹ':
(פיתוחי חותם פרשת תצוה)

זהירות בדיבור ושיחה בטלה
מָה אָהַבְתִּי תוֹרָתֶךָ כָּל הַיּוֹם הִיא שִׂיחָתִי (תהלים קיט צז). הִנֵּה דָּוִד הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם מֵרֹב אַהֲבָתוֹ אֶת הַתּוֹרָה הָיָה שׁוֹמֵר עַצְמוֹ שְׁמִירָה כָּרָאוּי מִשּׁוּם שִׂיחָה שֶׁנִּרְאֵית שֶׁהִיא שִׂיחָה יְתֵרָה, דְּשִׂיחָה יְתֵרָה עוֹשָׂה פְּגָם בָּאָדָם, כְּמוֹ שֶׁאָמַר הַתַּנָּא עָלָיו הַשָּׁלוֹם (אבות פ"ד מי"ז) וְכָל הַמַּרְבֶּה דְּבָרִים מֵבִיא חֵטְא. וְכֵן אָמַר נַמִי שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם (משלי כא כג) 'שֹׁמֵר פִּיו וּלְשׁוֹנוֹ שֹׁמֵר מִצָּרוֹת נַפְשׁוֹ'. וְכֵן כָּתוּב בַּתּוֹרָה (דברים ל יד) 'כִּי קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשֹׂתוֹ', דְּהַיְנוּ אֵימָתַי 'קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד' וְתוּכַל 'לַעֲשֹׂתוֹ', בִּזְמַן שֶׁ'פִּיךָ וּלְבָבְךָ' מְכֻוָּנִים וּמְזֻמָּנִים כִּי אִם לַתּוֹרָה וְלַמִּצְוֹת, וְאֵין אַתָּה מְחַשֵּׁב דְּבָרִים בְּטֵלִים בְּלִבְּךָ וְתוֹצִיאֵם בְּפִיךָ. וּבַדָּבָר הַזֶּה הָיָה נִזְהָר דָּוִד הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם שֶׁלֹּא יוֹצִיא שִׂיחָה יְתֵרָה מִפִּיו. וְזֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר מָה אָהַבְתִּי תוֹרָתֶךָ, דְּהַיְנוּ בְּמָה אָהַבְתִּי תּוֹרָתְךָ, וּמֵרֹב אַהֲבָתָהּ אַף דְּבָרִים הַצְּרִיכִים לִי לְגוּפִי וְלַהֲנָאָתִי אֲנִי מְמַעֵט בָּהֶם וְאוֹמֵר אוֹתָם כִּי אִם בְּקִצּוּר נִמְרָץ, כִּי אֵין לִי חֵפֶץ וְרָצוֹן בְּשׁוּם שִׂיחָה אַחֶרֶת זוּלַת בְּשִׂיחַת תּוֹרָתְךָ, וְאִם אַאֲרִיךְ בִּדְבָרִים אֲחֵרִים אֲפִלּוּ הֵם לְצֹרֶךְ עַצְמִי, חוֹשֵׁשׁ אֲנִי שֶׁמָּא אֶמָּשֵׁךְ בְּשִׂיחַת חֻלִּין וְאֶשְׁכַּח שִׂיחָה הַקְּדוֹשָׁה, מִשּׁוּם הָכִי אֲנִי מְמַעֵט בְּשִׂיחַת הַדְּבָרִים אֲפִלּוּ הֵם לְצֹרֶךְ עַצְמִי. וְהָעִקָּר הִיא שִׂיחָתִי תּוֹרָתְךָ דַּוְקָא, כָּל הַיּוֹם אֲנִי בָּהּ מֵשִׂיחַ:

שבח דוד היה שמיעט בשיחה אף שהיה מלך
וְהִנֵּה דָּבָר זֶה מְבֹאָר בַּתּוֹרָה בָּאֵר הֵיטֵב, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ו ז) 'וְדִבַּרְתָּ בָּם בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ', 'וְדִבַּרְתָּ בָּם' הִיא מִצְוַת עֲשֵׂה, דְּהַיְנוּ דִּבַּרְתָּ בָּם וְלֹא בִּדְבָרִים בְּטֵלִים כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (יומא יט:). וְכֵיוָן דְּהָכִי הוּא מַה שֶּׁבַח זֶה מִשְׁתַּבֵּחַ דָּוִד הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם בְּעַצְמוֹ וְאוֹמֵר מָה אָהַבְתִּי תוֹרָתֶךָ כָּל הַיּוֹם הִיא שִׂיחָתִי, כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כָּךְ נִצְטַוּוּ וְנִזְהֲרוּ כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר 'וְדִבַּרְתָּ בָּם' וְכוּ'. וְאֶפְשָׁר, דְּשִׁבְחוֹ שֶׁל דָּוִד הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם הוּא שֶׁהָיָה מֶלֶךְ, וְהָיָה מֻטָּל עָלָיו עֹל הַקָּהָל, וּבְהֶכְרֵחַ צָרִיךְ לְהָשִׁיב עַל כָּל דָּבָר וְדָבָר שֶׁיָּבוֹא לְפָנָיו, וְהָיָה נִזְהָר וְנִשְׁמָר וּמְקַצֵּר בִּדְבָרָיו כְּדֵי לַחֲזֹר מִיָּד לַשִּׂיחָה הַקְּדוֹשָׁה שֶׁהִיא שִׂיחַת הַתּוֹרָה. וְהִנֵּה תוֹרָתֶ'ךָ כָּ'ל הַיּוֹ'ם סוֹפֵי תֵּבוֹת 'מֶלֶךְ', לִרְמֹז דְּהַשֶּׁבַח שֶׁמִּשְׁתַּבֵּחַ, הוּא מִשּׁוּם שֶׁהָיָה מֶלֶךְ, כְּמוֹ שֶׁכָּתַבְנוּ:

ע"י תורה לשמה רוה"ק מגלה לו סתרי תורה
אִי נַמִי, אֶפְשָׁר לִרְמֹז דְּמִלַּת 'שִׂיחַ' לְשׁוֹן הוֹפָעָה וְהַשְׁפָּעָה דְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ, כְּמוֹ שֶׁאָנוּ אוֹמְרִים בִּקְדֻשָּׁה 'כְּנֹעַם שִׂיחַ סוֹד שַׂרְפֵי קֹדֶשׁ'. וּבַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ (ח"א כה:) אָמַר 'שִׂיחַ' ש' חַ"י. וְאוֹמֵר דָּוִד הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם, שֶׁמֵּאַחַר שֶׁהוּא אוֹהֵב הַתּוֹרָה הַרְבֵּה וְעוֹסֵק בָּהּ לִשְׁמָהּ, בָּזֶה מִתְגַּלִּים לוֹ רָזֵי תּוֹרָה וּמְחַדֵּשׁ בָּהּ נִפְלָאוֹת, כְּמוֹ שֶׁאָמַר הַתַּנָּא עָלָיו הַשָּׁלוֹם (אבות פ"ו מ"א) זוֹכֶה לִדְבָרִים הַרְבֵּה וְכוּ', וּמְסַיֵּם וּמְגַלִּין לוֹ רָזֵי תּוֹרָה וְנַעֲשֶׂה כְּמַעְיָן הַמִּתְגַּבֵּר. וְזֶהוּ מָה אָהַבְתִּי תוֹרָתֶךָ. וּמֵרֹב אַהֲבָתִי אוֹתָהּ כָּל הַיּוֹם הִיא שִׂיחָתִי, דְּהַיְנוּ הִיא מוֹפִיעָה בִּי רוּחַ הַקֹּדֶשׁ וְעַל יְדֵי זֶה מִתְגַּלִּין לִי רָזֵי תּוֹרָה, אֲנִי נַעֲשֶׂה כְּמַעְיָן הַמִּתְגַּבֵּר. נִמְצָא הִיא שִׂיחָתִי פֵּרוּשׁ הִיא מוֹפִיעָה בִּי בְּשִׂיחַ סוֹד שַׂרְפֵי קֹדֶשׁ, וּבָזֶה מִתְגַּלִּין לִי רָזֵי תּוֹרָתְךָ:
(מעגלי צדק אות מ"ם)
(נלקט ונערך ע"י ישיבת "אביר-יעקב", מכון "אור-לישרים" נהריה)