איך יבקר את אביו שחולה בקורונה? | רבנים שונים | בית המדרש

מדורים
סיפורים נוספים

קטגוריה משנית

3 דק' קריאה

במיטתו בבית החולים שכב יעקב חיוור ועצוב. כבר כמה שבועות שלא ראה את משפחתו האהובה, מאז פרצה הקורונה לחייו. גם שיחות הוידאו הרבות ממשפחתו הדואגת לא הפיגו את בדידותו ואת פחדיו מפני הבאות. הימים הרבים שעברו לא בישרו על שחרורו הקרב מהמחלקה הסגורה והמבודדת והדכאון החל פושט בגופו.
ערב אחד, בנו של יעקב, תנחום, הרהר במצבו של אביו. כבר מעל חודש שלא ראה את אביו ובשיחות הרבות אותו ניהלו השניים יחד עם הנכדים היה נראה אביו מדוכא קמעא. דווקא הרופאים דיברו על התייצבות במצבו הפיזי אך תנחום התקשה לראות את אביו עצוב ובודד כל כך. היום נדמה היה לו שראה את אביו מוחה דמעות מעיניו במהלך השיחה.
זמן רב הרהר כיצד יוכל לשמח את אביו ולשפר את מצב רוחו, אך מאומה לא עזר.
תוך שהוא מהרהר באביו הביט מחלון ביתו והשקיף אל האופק. ממרחק נראו המנופים הרבים שבשכונה הצמודה. לפתע צעקה נפלטה מפיו: "יש! מצאתי! יש לי רעיון!!" אשתו ובנו רצו אליו וניסו להבין מה מרגש אותו כל כך. "אבא, מה מצאת?" שאל בנו בן ה-10. "הרואים אתם את מה שאני רואה?" פנה אליהם בהצביעם על המנופים. "נשכיר שירותי מנוף ונוכל לבקר את סבא ממש מקרוב, צמוד לחלון חדרו שבקומה השביעית בבית החולים!" קרא תנחום. "וואוו, זה רעיון אדיר!" התלהב הבן, ונראה שנדבק מהתלהבותו של אביו, "אולי עכשיו סבא יחייך קצת ויצחק כמו לפניכן?" הוסיף הבן.
למחרת, לאחר מעט בירורים היה התכנון מושלם. בשעת צהריים נפגשו תנחום ואחיו בחצר בית החולים שם פגשו את בעל המנוף. שלושת האחים נדחסו לתוך המנוף ובעל המנוף הרימם באיטיות תוך שהם מכוונים אותו לחלונו של אביהם. גם בתוך בית החולים דאגו האחיות המסורות להפנות את תשומת ליבו של האב לחלון הצמוד למיטתו. יעקב, שהיה כבר ממש שרוי בדכאון ניסה לעשות את עצמו ישן אך לפתע שמע מחיאות כפיים רבות ואת קריאותיו של הצוות: "יעקב- אתה חייב להסתכל!" יעקב, שהיה כבר מסוקרן ולא הבין על מה המהומה התיישב אט- אט במיטתו ולפתע קלט את בניו עומדים מול חלונו! לרגע, לא היה מסוגל כלל להגיב, אך לאחר מכן החל צועק ובוכה וצוחק מההפתעה המיוחדת. הארבעה החלו צועקים ומדברים זה עם זה עד שמפאת הזמן נאלצו האחים להפרד מאביהם ולרדת לקרקע.
האם היה תנחום מחויב לשכור מנוף כפי שעשה על מנת לכבד את אביו?

תשובת הגאון הרב אביגדור נבנצל שליט"א:
אם זה מה שמשמח את יעקב האבא, ויש לבן את היכולת הכלכלית, הוא חייב לעשות זאת.
אמנם לפי ההלכה 'כיבוד אב משל אב' כלומר הבן אינו מחויב להוציא הוצאות כספיות לקנות עבור הוריו אוכל ושאר צרכיו אלא רק לסייע להם במה שהם צריכים. אולם אם אין לאב כסף הבן מחויב להוציא הוצאות מכספו. (שולחן ערוך, יורה דעה, רמ, ה).
מסופר שבאו אל רבי חיים מבריסק בתלונה על אחד מאנשי קהילתו שאינו מכבד את אביו כראוי. אביו של אותו בן קהילה נמצא בבית חולים מרוחק מבריסק והבן אינו נוסע לבקר את אביו. שלח הגאון רבי חיים מבריסק לקרוא לאותו תושב. כאשר נשאל מדוע אינו מבקר את אביו מדין כיבוד אב, אמר כך: הנסיעה ברכבת מבריסק אל העיר הרחוקה בה שוכב אבי בבית החולים עולה לי הון רב שאין באפשרותי לממן והרי נפסק ש'כבוד אב משל אב'. אם אבי יתן לי ממון לצורך הנסיעה אוכל לנסוע. אולם, כל עוד שאיני מקבל את הממון מאבי הרי אני פטור מנסיעה בסכום כה גבוה. נענה רבי חיים ואמר כך: "פטור אתה אמנם מנסיעה ברכבת אבל עדיין מוטל עליך החוב לכבד את אביך. אם הנסיעה ברכבת עולה לך הון רב, לך ברגל מבריסק עד לאותו בית החולים, שהרי מצות כיבוד אב בגופך מוטלת עליך." (מובא בספר 'לאור ההלכה').
לסיכום: אם האבא שמח בכך, הבן חייב לשכור מנוף אם יש לו את היכולת הכלכלית.