"לֹא תִתְעַמֵּר בָּהּ" | הרב יוסף כרמל | בית המדרש

פרשת שבוע ותנ"ך
כי תצא

קטגוריה משנית

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

יעקב בן בכורה

4673

2 דק' קריאה

כנסת ישראל עומדת לקבל בימים אלה חוק המחמיר בעונשם של סוחרים בנפשות. הרעה החולה של סחר בבני אדם ובעיקר בנשים התגברה מאוד בשנים האחרונות. אין לתאר את הנזק הרוחני שנגרם לחברה הישראלית ולרמה הרוחנית של כלל הציבור כתוצאה מהתגברותה. נעיר בסוגריים כי נתיבי הסחר שנפתחו ממדבר סיני לתוך מדינת ישראל הפכו גם למסלול הברחת אמצעי טרור אל חבל עזה וממנו.

ננסה לבחון דרך "משקפיה" של פרשת השבוע מה יחס ההלכה לתופעה מעין זו.
בפרשתנו מצויה פרשיית "אשת יפת תואר" שעליה אמרו חז"ל:

"לא דברה תורה אלא כנגד יצר הרע, מוטב שיאכלו ישראל בשר תמותות שחוטות ואל יאכלו בשר תמותות נבילות" (קידושין כא ע"ב)

עליה ניתן לומר גם את דברי החבר "מצאת מקום חרפתנו". עם כל ההסתייגויות הנ"ל נעיין בפסוק החותם את הפרשייה:

"וְהָיָה אִם לֹא חָפַצְתָּ בָּהּ וְשִׁלַּחְתָּהּ לְנַפְשָׁהּ וּמָכֹר לֹא תִמְכְּרֶנָּה בַּכָּסֶף לֹא תִתְעַמֵּר בָּהּ תַּחַת אֲשֶׁר עִנִּיתָהּ" (דברים כ"א יד).

"וְהָיָה" לשון שמחה. "סוף טוב" איש זה שנפל בפח, התעשת והחליט לשלח את "אשת יפת התואר" מביתו. עכשיו הזמן להזהירו:

"וְשִׁלַּחְתָּהּ לְנַפְשָׁהּ וּמָכֹר לֹא תִמְכְּרֶנָּה בַּכָּסֶף".

למרות שמדובר בשבויה והמנהג בעולם העתיק היה למכור שבויים כעבדים, אסור לך לסחור בה כיון ש"עִנִּיתָהּ". קשר האישות שנוצר ביניהם בכפיה, כתוצאה מכניעה לייצר הרע, היה יכול להתקדש, אם הייתה מתגיירת והיה נושא אותה לאישה. גם זה כאמור, בדיעבד גמור וכהזמנה לצרות לעתיד הקרוב והרחוק (כפי שרמוז בסמיכות לפרשיות הבאות). עם כל זאת, להוסיף "חטא על פשע" ולסחור באשה, התורה אוסרת בתוקף.

השאלה היא מה מוסיף הביטוי "לֹא תִתְעַמֵּר בָּהּ"? ביטוי זה מופיע רק פעם אחת נוספת במקרא:

"כִּי יִמָּצֵא אִישׁ גֹּנֵב נֶפֶשׁ מֵאֶחָיו מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְהִתְעַמֶּר בּוֹ וּמְכָרוֹ" (דברים כ"ד ז).

לפי רש"י, המסתמך על רבי משה הדרשן, האיסור הוא להשתמש בה, ולדרוש ממנה לעבוד בעבורך וזאת על פי שורש דומה בשפה הפרסית. לשיטתו של "אבן עזרא" האיסור הוא לרמות או להונות את האשה, הוא מסתמך על ההקשר: "ופירושו לפי מקומו בטעם רמאות".

התורה איננה מפרטת מי היא אותה "אשת יפת תואר", אבל רמזים בכתוב והכרת המציאות הביאו את הרמב"ן להסביר כי היא אחת מבנות "מחנה הנשים המקושטות" שהיה סמוך לכל מחנה מלחמה.

אם כך, תוספת איסור זו, מהווה עבורנו אות וציון דרך לרמה המוסרית הנדרשת מעמנו בשני תחומים:
א. התורה מחייבת הפרדה מוחלטת בין קשר של אישות לקשר של בעלות ממונית או תלות ממונית. זו הסיבה שיש לשחרר אמה העבריה בהגיעה לגיל בו היא ראויה לחיי אישות. לכן גם במקרה של "יעוד" האמה הופכת לגבירה מכל הבחינות ואין לגרוע מזכויותיה כאישה. גם מי שנפל ב"פח" "אשת יפת התואר" חייב בדיעבד להמשיך את חייו עם השבויה בקדושה או לכתחילה לשחררה שחרור אמיתי ולנתק עמה כל קשר.

ב. אפילו אם מדובר במישהו ממעמד חברתי ורוחני נחות ככל שיהיה, אין לנצלו, להונותו או לסחור בו או בגופו בכל דרך שהיא. איסור זה תקף גם אם הוא בתמימותו או במצוקתו ואפילו מדעתו, גם אם היא קלה, בחר לזלזל בעצמו.

החברה בישראל חייבת להלחם בתופעת הסחר בנשים וניצולן גם כחובה הלכתית, תורנית. שיפור בתחום זה יהפוך את מדינת ישראל למדינה יותר יהודית.

לכן, מן הראוי שהרבנים מבחוץ וחברי הכנסת של הסיעות הדתיות, הם יצטרפו ליוזמה ויובילו אותה.