פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש מקץ-חנוכה | רבנים שונים | בית המדרש

מדורים
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש

קטגוריה משנית

20 דק' קריאה

כסליו התשפ"ה
מפטיר רָנִּי וְשִׂמְחִי בַּת צִיּוֹן (זכריה ב)
פרשת מקץ – שבת חנוכה
שבת מברכים
עלון פרפראות בפרשה וחידושי תורה מ א' ועד ת' על פ רשת הש בוע עניינא דיומא מפרשי ומדרשי חז"ל
התשובות מסודרות לפי סדר א-ב
בפרשה 146 פסוקים = חמה ולבנה , סוף
וַיְהִי מִקֵּץ - כָל לְשׁוֹן קֵץ סוֹף הוּא.
פרשת מקץ נקראת בדרך כלל בשבת חנוכה.
מולד חודש טבת יהיה ביום שני בשעה 17, 33 דקות ו 16 חלקים

רמזים בפרשה לחנוכה - וַיְהִי מִקֵּץ שְׁנָתַיִם יָמִים וּפַרְעֹה חֹלֵם וְהִנֵּה עֹמֵד עַל-הַיְאֹר . (מא א)
יהי - 25 בגימטריה, רמז לכ"ה, מקץ - מ כסלו ק מו צ רים, שנתים - ש מאל נ ר ת דליק י מין מ זוזה, ימים - י מנע מ בכי י מנע מ הספד, ופרעה חלם - ו פרשו ר בותינו ע ליהם ה שלום ח ' ל ילות מ דליקין, והנה עמד - ו בצאת ה כוכבים נ דלקין ה נרות ע ד מ ניעת ד רכים, על היאר - ע ד ל יל ה שמיני י שרפו א ור ר ובם. (כסא רחמים). המלה ה-25 מתחלת ספר בראשית היא ' אוֹר ' רמז בכ"ה בכסליו יהיה נר חנוכה – אוֹר . במסעות בני ישראל המסע ה-25 הוא וַיַּחֲנוּ בְּחַשְׁמֹנָה , רמז לחשמונאים שחנו בכ"ה בכסליו. אברהם אבינו אמר נֵלְכָה עַד 'כֹּה ' רמז לכ"ה בכסליו שאז כבר נושעו. (נפלאות מתורתך)
עוד רמז טֶבַח וְהָכֵן , סמך לסעודה בחנוכה, ועוד רמזו הֲיֵשׁ לָכֶם אָב אוֹ אָח אי כבית שמאי או כבית הלל, {בית שמאי אומרים: יום ראשון מדליק שמנה, מכאן ואילך פוחת והולך. ובית הלל אומרים: יום ראשון מדליק אחת, מכאן ואילך מוסיף והולך.}והשיבו יֶשׁ לָנוּ אָ"ב זָקֵן כבית הלל. {דהיינו א' ב' מדליק לפי הסדר} עוד רמזו וַיְהִי מִקֵּץ דהוא היו"ד ויגש ויחי, דתצרף לאותיות ויחי (ויחי+י) גימטריא מ"ד כמספר הנרות. (מועד לכל חי סימן ז"ך) בַּגָּדוֹל הֵחֵל וּבַקָּטֹן כִּלָּה – רמז לשיטת בית שמאי שסוברים בהדלקת הנרות בצורת 'פוחת והולך', כלומר שמונה נרות ביום הראשון, שבעה ביום השני, עד לנר אחד ביום השמיני. רמז נוסף: טֶבַח וְהָכֵן - אותיות חנוכה בשינוי סדר. המלים 'וטבֹח טבח ' עולים בגימטריא 44, וזה מספר הנרות שמדליקים בסך הכל בימי החנוכה, כולל ה'שַמָשים'. וּטְבֹחַ טֶבַח וְהָכֵן כִּי אִתִּי יֹאכְלוּ בגימטריא בשישי היה . שאין והכן אלא בשבת שנאמר (שמות טז ה) וְהֵכִינוּ אֵת אֲשֶׁר יָבִיאוּ . (הרוקח) דורשי הרמזים מצאו רמז גם במספר המלים שבפרשה הכוללת בסך הכל אלפיים מלים ועוד עשרים וחמש . והקשר לחנוכה? המלה ' נר' בגימטריא 250, ומכיון שיש בחנוכייה מקום לשמונה נרות הרי נכפיל את המספר 250 בשמונה – נקבל 2000. ולמה עוד 25? רמז לתאריך שבו מתחיל חג החנוכה, היום ה 25 -בחודש כסלו. (בני יששכר) טעם נוסף שבפרשת מקץ נכתב גם מספר המילים – להודיענו שהשם 'פּוֹטִיפֶרַע' נכתב בשתי תיבות 'פּוֹטִי פֶרַע', ולא במילה אחת. (הגר"א). שני אלפים ימות המשיח (סנהדרין צז.), וזה רומזין גם כן ח׳ נרות חנוכה, כי ח׳ פעמים נ״ר גימט' שני אלפים, כי הנרות הללו הם מאור הגנוז לימות המשיח. (בני יששכר) וַיְהִי מִקֵּץ שְׁנָתַיִם יָמִים . ר"ת ו כאשר י וחנן ה שמיד י וונים מ בית ק דשנו, צ יוונו ש נדליק נ רות ת מניא י ומי מ חנוכה, י ניחנה מ צד י מין מ היוצא.(רבינו אפרים)
'יוסף' בגימטריא ' נילוס' 156 בגימטריא 'מלך יון' וגם בגימטריא 'אנטיוכס' לפי שזכותו של יוסף הוא העומד כנגד כח הטומאה של אנטיוכוס מלך יון.
(מגלה עמוקות) מִקֵּץ (230) בגימטריא ' חנוכה – כה כסלו' , וכל אלו התיבות וַיְהִי מִקֵּץ שְׁנָתַיִם יָמִים גימטריא יום חנוכה / ח' פעמים . (עם הכולל 1161) וכן פרשת הנשיאים שקוראים בחנוכה יש בה פ"ט פסוקים כמנין חנוכה , וזולתה אין בכל התורה פרשה של פ"ט פסוקים. (חמרא טבא)
וַיִּקְרָא פַרְעֹה שֵׁם יוֹסֵף צָפְנַת פַּעְנֵחַ (מא מה) פרש"י - מְפָרֵשׁ הַצְּפוּנוֹת (לפי התרגום 'גֻּבְרָא דְּמִטַּמְרָן גָּלְיָן לֵיהּ'), וְאֵין לְ'פַּעְנֵחַ' דִּמְיוֹן בַּמִּקְרָא. כתב רבינו בחיי 'מגלה צפונות', ואין לו חבר במקרא אבל מצינו בתפילת יוצר 'המפענח נעלמים', ולפי זה היה המלך יודע שפת ארץ כנען הקרובה אליו, וכן בתו קראו שם למשה רבינו בלשון הקודש על שם כִּי מִן הַמַּיִם מְשִׁיתִהוּ . כתב האבן עזרא - אם זו המלה מצרית, לא ידענו פירושה. ואם היא מתורגמת, לא ידענו שם יוסף. ויהי פירוש פַּעְנֵחַ כאשר תרגם המתרגם ארמית, והיא מלה מרובעת. והרמב"ן כתב – יתכן שקרא לו שם נכבד כלשון ארצו כי שאל לו או שהיה המלך יודע שפת ארץ כנען הקרובה אליו וענינו צפונה מגלה. מה הטעם ששינה את שמו ? וי"א שהוא לא בלשון הקודש ? ויש לומר שה' שם לו בפיו שם זה ונכתב בתורה דיש בו רמז כי יוסף הצדיק היה נפש אדם הראשון בסוד אדם ד וד מ שיח ולכן זכה יוסף למלכות וכן צָפְנַת גימטריא כתר רמז לכתר מלכות בעבור הצפון בו נפש אדם הראשון. וכן נפש יצחק אע"ה נתערבה ביוסף וזה רמז צָפְנַת פַּעְנֵחַ כלומר צפון יצחק כי פַּעְנֵחַ גימטריא יצחק . (חומת אנך). הוצרך לשנות את שמו שאלמלא כן היו האחים שומעים שקוראים לו יוסף ומבינים אולי הוא אחיהם לכך סבבו מן השמים כדי שלא ירגישו. (חת"ס, טעמא דקרא) כתב הרשב"ם (במדבר יג טז) - הוא אותו שקרא משה 'יהושע' כשנעשה משרתו והפקידוֹ על ביתו שכך היה מנהגם {לשנות את שמות הכפופים אליהם} כמו וַיִּקְרָא פַרְעֹה שֵׁם יוֹסֵף צָפְנַת פַּעְנֵחַ , ויקרא לדניאל בלשצר דהוא שמיה בלטשצר כשם אלהיה (דניאל א ז) וַיָּשֶׂם לָהֶם שַׂר הַסָּרִיסִים שֵׁמוֹת וַיָּשֶׂם לְדָנִיֵּאל בֵּלְטְשַׁאצַּר וְלַחֲנַנְיָה שַׁדְרַךְ וּלְמִישָׁאֵל מֵישַׁךְ וְלַעֲזַרְיָה עֲבֵד נְגוֹ . א"נ ראה פרעה שלא ישנו את שמם ועל ידי זה יגאלו, על כן נתחכם לשנות שם יוסף ולקראו צָפְנַת פַּעְנֵחַ . כיוצא בזה במילדות העבריות דכתיב בהן (שמות א טו) אֲשֶׁר שֵׁם הָאַחַת שִׁפְרָה וְשֵׁם הַשֵּׁנִית פּוּעָה תרגום יונתן דִשְׁמָא דְחָדָא שִׁפְרָה הִיא יוֹכֶבֶד וּשְׁמָא דְתִּנְיֵיתָא פּוּעָה הִיא מִרְיָם בְּרַתָּה. (בני יששכר, ויקח משה). פרעה שינה את שמו כאילו המיר דתו ח"ו לדת מצרית. (תולדות יצחק) *
ובמדרש (ילקו"ש) צ ופה פ ודה נ ביא ת ומך, פ ותר ע רום נ בון ח וזה. וכן צ דיק פ טפט נ פש ת אוה פ וטיפר ע נה נ פשו ח נם. (רבינו אפרים, בעה"ט) צָפְנַת פַּעְנֵחַ גימטריא מגלה מסתרים (828). (הרוקח, רבינו אפרים) פענ"ח בגימטריא הו"א מ"ן המלוכ"ה לומר שראוי לכתר גם מצד שהוא בן מלכים, ובגימטריא חכ"ם מלכי"ם , שהוא היותר חכם שבמלכים. צ וארו פ ארתי נ לבש ת כשיט, פ טרון ע שיתיו נ מלך ח נכתיו. ח שקה נ פשי ע ל פ יו ת ישק נ קרא פ ענח צ פנת. צ ערי פ נח נ תן ת נחומות, פ יתח ע בות נ קשרו ח רצובות, ח כמתו נ עצה ע שות פ קידים, ת בואות נ צבור פ קדונות צ פונות. (פענח רזא)
וְהִנֵּה שֶׁבַע שִׁבֳּלִים עֹלוֹת בְּקָנֶה אֶחָד בְּרִיאוֹת וְטֹבוֹת .(מא ה) כתב בעה"ט - ג' במסורה, בְּקָנֶה אֶחָד הכא, ב' וָאֵרֶא בַּחֲלֹמִי וְהִנֵּה שֶׁבַע שִׁבֳּלִים עֹלֹת בְּקָנֶה אֶחָד מְלֵאֹת וְטֹבוֹת. (מא כב). ג' גבי מנורה - שְׁלֹשָׁה גְבִעִים מְשֻׁקָּדִים בַּקָּנֶה הָאֶחָד כַּפְתֹּר וָפֶרַח וּשְׁלֹשָׁה גְבִעִים מְשֻׁקָּדִים בְּקָנֶה אֶחָד כַּפְתֹּר וָפָרַח כֵּן לְשֵׁשֶׁת הַקָּנִים הַיֹּצְאִים מִן הַמְּנֹרָה. (שמות לז יט). {הרמז על המנורה זה גם רמז על חנוכה שיוצא בדרך כלל בפרשת מקץ}. יש לרמז בג' גביעים על התורה שנחלקת לג' חלקים, תורה שבכתב, ושבע"פ, וכן רזי התורה וסודותיה והמה ג' גביעים משוקדים בקנה אחד, כי הכל אחד, והענין של 'כפתור ופרח' הוא ד'כפתור' מורה על דבר סתום דתורה סתומה וצריך לחפש אחריה כמטמונים, וע"י גודל השקידה נפתח הסתום ופרח הגפן, וזהו 'כפתור ופרח', וכן רמז דהרי אמרו חז"ל (הוריות יד.) חַד אָמַר: סִינַי עֲדִיף, וְחַד אָמַר: עוֹקֵר הָרִים עֲדִיף, שְׁלַחוּ לְתַמָּן: אֵיזֶה מֵהֶם קוֹדֵם? שְׁלַחוּ לְהוּ: סִינַי עֲדִיף, דְּאָמַר מָר: הַכֹּל צְרִיכִין לְמָרֵי חִטַּיָּא. וזה הרמז, דמתחלה הוא שֶׁבַע שִׁבֳּלִים עֹלוֹת בְּקָנֶה אֶחָד בְּרִיאוֹת וְטֹבוֹת דהוא רמז למרי דחיטי, דהוא מלא וטוב, ורמז במספר שבע, לתורה שבכתב וששה סדרי משנה, ואח"כ הוא שְׁלֹשָׁה גְבִעִים מְשֻׁקָּדִים בכַּפְתֹּר וָפֶרַח דהוא הפלפול הפותח כל דבר סתום בתורה. (אמרות ה')
וַתֵּרֶב מַשְׂאַת בִּנְיָמִן מִמַּשְׂאֹת כֻּלָּם חָמֵשׁ יָדוֹת (מג לד).
חָמֵשׁ יָדוֹת כנגד 'מסרת גיבורים ביד חלשים ורבים ביד מעטים טמאים ביד טהורים רשעים ביד צדיקים וזדים ביד עוסקי תורתך'. (רבי נפתלי מרופשיץ).
חָמֵשׁ – ר"ת ח ודש ש בת מ ילה שרצו היוונים לבטל מישראל. שלוש מצוות הללו הם סגולה לקבוע השראת השכינה. (בני יששכר)
בשמונת ימי החנוכה גומרים את ההלל – והם כנגד שמונה ימים טובים שאין גומרים או שאין אומרים בהם את ההלל. ו' ימים הראשונים של חנוכה, הם כנגד ו' ימים של פסח שאין גומרים בהם את ההלל. יום השביעי של חנוכה כנגד ראש השנה שאין אומרים בו הלל. ולפי זה נמצא שיום השמיני של חנוכה כנגד 'זאת חנוכה', הוא כנגד יום הכיפורים לגמר חתימה טובה. (יהל אור) וכתב בליקוטי מהרי"ל – יום השמיני של חנוכה הוא גמר החתימה של יוה"כ.

שאלות

א. כֻּלָּנוּ בְּנֵי אִישׁ אֶחָד נָחְנוּ כֵּנִים אֲנַחְנוּ לֹא הָיוּ עֲבָדֶיךָ מְרַגְּלִים . (מב יא) מה הטעם דכתיב נָחְנוּ בכתיב חסר.
א. על מי נאמר (משלי יט ג) אִוֶּלֶת אָדָם תְּסַלֵּף דַּרְכּוֹ וְעַל י-ְהוָה יִזְעַף לִבּוֹ .
ב. וַיֹּאמֶר רְאוּבֵן אֶל אָבִיו לֵאמֹר אֶת שְׁנֵי בָנַי תָּמִית אִם לֹא אֲבִיאֶנּוּ אֵלֶיךָ (מב לז) פרש"י לֹא יֵרֵד בְּנִי עִמָּכֶם – לֹא קִבֵּל דְּבָרָיו שֶׁל רְאוּבֵן, אָמַר: בְּכוֹר
שׁוֹטֶה הוּא זֶה! הוּא אוֹמֵר לְהָמִית בָּנָיו. וְכִי בָּנָיו הֵם וְלֹא בָּנַי? מה היתה כוונתו של ראובן באומרו אֶת שְׁנֵי בָנַי תָּמִית ואין זה מדרך העולם.
ג. וַיְהִי מִקֵּץ שְׁנָתַיִם יָמִים וּפַרְעֹה חֹלֵם וְהִנֵּה עֹמֵד עַל הַיְאֹר . (מא א) מה הטעם דכתיב וַיְהִי שהוא לשון צער, והלא יוסף יצא מבית האסורים והתמנה
למלך, התחתן עם אסנת ונולדו להם שני בנים.
ד. וַיֹּאמֶר רְאוּבֵן אֶל אָבִיו לֵאמֹר אֶת שְׁנֵי בָנַי תָּמִית אִם לֹא אֲבִיאֶנּוּ אֵלֶיךָ (מב לז) קי"ל (מכות יא.) קללת חכם אפילו על תנאי היא באה, היכן מצינו שקללה
זו נתקיימה בראובן.
ד. וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא אֶת בִּנְיָמִין אָחִיו בֶּן אִמּוֹ .. וַיְבַקֵּשׁ לִבְכּוֹת וַיָּבֹא הַחַדְרָה וַיֵּבְךְּ שָׁמָּה . (מג כט-ל) מה הטעם שמדגיש שבנימין הוא אחיו בן אמו והוא
ידוע, ועוד מה הטעם שיוסף בכה דווקא כאשר ראה את בנימין.
ה. ראיה בפרשה למאמר חז"ל לעולם יכנס אדם הנמצא בדרך לעיר ב ' כי טוב ', כלומר, בעוד החמה זורחת ויש אור ו כן יצא מן העיר לדרך ב ' כי טוב '.
ו. וַיַּעַן רְאוּבֵן אֹתָם לֵאמֹר הֲלוֹא אָמַרְתִּי אֲלֵיכֶם לֵאמֹר אַל תֶּחֶטְאוּ בַיֶּלֶד וְלֹא שְׁמַעְתֶּם וְגַם דָּמוֹ הִנֵּה נִדְרָשׁ .(מב כב) מה הטעם דכתיב הֲלוֹא בכתיב מלא.
ז. וַיְהִי בַבֹּקֶר וַתִּפָּעֶם רוּחוֹ - וּבִנְבוּכַדְנֶצַר אוֹמֵר (דניאל ב,א( וַתִּתְפָּעֶם רוּחוֹ , לְפִי שֶׁהָיוּ שָׁם שְׁתֵּי פְעִימוֹת: שִׁכְחַת הַחֲלוֹם, וְהַעֲלָמַת פִּתְרוֹנוֹ. מה הטעם שהוזקק
נבוכדנצר להיות שוכח את החלום יותר מפרעה.
ח. וַיֹּאמְרוּ שָׁאוֹל שָׁאַל הָאִישׁ לָנוּ וּלְמוֹלַדְתֵּנוּ לֵאמֹר הַעוֹד אֲבִיכֶם חַי הֲיֵשׁ לָכֶם אָח וַנַגֶּד לוֹ עַל פִּי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה (מג ז) מה הטעם דכתיב שָׁאוֹל שָׁאַל
בכפל לשון.
ח. הֲלוֹא זֶה אֲשֶׁר יִשְׁתֶּה אֲדֹנִי בּוֹ וְהוּא נַחֵשׁ יְנַחֵשׁ בּוֹ הֲרֵעֹתֶם אֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם .(מד ה) מה הטעם דכתיב נַחֵשׁ יְנַחֵשׁ בכפל לשון. אם יוסף מנחש באמצעות
הגביע, כיצד ידע מי הגנבים והגביע איננו אצלו. וכן בפסוק (מד טו) מָה הַמַּעֲשֶׂה הַזֶּה אֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם הֲלוֹא יְדַעְתֶּם כִּי נַחֵשׁ יְנַחֵשׁ אִישׁ אֲשֶׁר כָּמֹנִי.
ט. וּטְבֹחַ טֶבַח וְהָכֵן כִּי אִתִּי יֹאכְלוּ הָאֲנָשִׁים בַּצָּהֳרָיִם . (מג טז) באיזה מקרה שחט עוף או חיה טהורה ויהיה פטור ממצות כיסוי הדם.
י. וַיִּשְׁאַל לָהֶם לְשָׁלוֹם וַיֹּאמֶר הֲשָׁלוֹם אֲבִיכֶם הַזָּקֵן אֲשֶׁר אֲמַרְתֶּם הַעוֹדֶנּוּ חָי .(מג כז) לכאורה כיצד קרא יוסף לאביו זקן ? והוא לא דרך כבוד. והם אמרו
וְהִנֵּה הַקָּטֹן אֶת אָבִינוּ הַיּוֹם ולא אמרו 'אבינו הזקן'. כמו"כ איך שאל הֲשָׁלוֹם אֲבִיכֶם לפני ששאל הַעוֹדֶנּוּ חָי .
כ. וַיִּשְׁלַח פַּרְעֹה וַיִּקְרָא אֶת יוֹסֵף וַיְרִיצֻהוּ מִן הַבּוֹר וַיְגַלַּח וַיְחַלֵּף שִׂמְלֹתָיו וַיָּבֹא אֶל פַּרְעֹה . (מא יד) איתא (ר"ה י ב) בראש השנה יצא יוסף מבית האסורין.
לכאורה הרי אסור להתגלח בראש השנה וגם קי"ל אמירה לגוי שבות. וקי"ל דאין גלוח אלא בתער ואיך עשה הדבר האסור הזה להשחית פאת זקן.
ל. וּלְיוֹסֵף יֻלַּד שְׁנֵי בָנִים בְּטֶרֶם תָּבוֹא שְׁנַת הָרָעָב (מא נ) בן כמה היה יוסף כשנולדו לו שני בניו. מה הטעם דכתיב יֻלַּד ולא 'יולדו'.
מ. אֲשֶׁר יִמָּצֵא אִתּוֹ מֵעֲבָדֶיךָ וָמֵת וְגַם אֲנַחְנוּ נִהְיֶה לַאדֹנִי לַעֲבָדִים . (מד ט) מדוע לא מת בנימין מאותה קללה כמו שמתה רחל מקללת יעקב דכתיב (לא לב)
עִם אֲשֶׁר תִּמְצָא אֶת אֱלֹהֶיךָ לֹא יִחְיֶה .
מ. וְעַתָּה יֵרֶא פַרְעֹה אִישׁ נָבוֹן וְחָכָם וִישִׁיתֵהוּ עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם .(מא לג) בכל המקרא מקדים חכם לנבון, כמו (דברים ד ו) רַק עַם חָכָם וְנָבוֹן הַגּוֹי הַגָּדוֹל הַזֶּה.
(דברים א יג) הָבוּ לָכֶם אֲנָשִׁים חֲכָמִים וּנְבֹנִים . מה הטעם שכאן הקדים נבון לחכם. מה ההבדל בין חכם לנבון.
נ. וַתֹּאכַלְנָה הַפָּרוֹת וגו' וַתִּבְלַעְנָה הַשִּׁבֳּלִים וגו' איתא (ברכות נה ב) אֵין מַרְאִין לוֹ לְאָדָם אֶלָּא מֵהִרְהוּרֵי לִבּוֹ, תִּדַּע, דְּלָא מַחֲווּ לֵיהּ לְאִינִשׁ לָא דִּקְלָא דְּדַהֲבָא
דקל העשוי מזהב וְלָא פִּילָא דְּעָיֵיל בְּקוֹפָא דְמַחְטָא פיל הנכנס בקוף המחט. לכאורה כיצד ראה פרעה שהפרות הדקות אוכלות את השמנות וכי מי ראה
מעולם שפרה אוכלת פרה, מלבד שפרה לא אוכלת בשר, וכן מי ראה שבלים בולעות שבלים.
ס. וַיִּתֵּן אֹתִי בְּמִשְׁמַר בֵּית שַׂר הַטַּבָּחִים אֹתִי וְאֵת שַׂר הָאֹפִים . וַנַּחַלְמָה חֲלוֹם בְּלַיְלָה אֶחָד אֲנִי וָהוּא (מא יא) לכאורה תיבת אֲנִי וָהוּא מיותרים. מאחר והוא
אומר וַנַּחַלְמָה בלשון רבים אֹתִי וְאֵת שַׂר הָאֹפִים .
ע. רמז בפרשה למאמר חז"ל (שבת לא .) בְּשָׁעָה שֶׁמַּכְנִיסִין אָדָם לְדִין, אוֹמְרִים לוֹ: נָשָׂאתָ וְנָתַתָּ בָּאֱמוּנָה ?
ע. וַיְהִי בַבֹּקֶר וַתִּפָּעֶם רוּחוֹ וַיִּשְׁלַח וַיִּקְרָא אֶת כָּל חַרְטֻמֵּי מִצְרַיִם וְאֶת כָּל חֲכָמֶיהָ (מא ח) פרש"י - וּבִנְבוּכַדְנֶצַר אוֹמֵר (דניאל ב,א( וַתִּתְפָּעֶם רוּחוֹ , לְפִי שֶׁהָיוּ שָׁם
שְׁתֵּי פְעִימוֹת: שִׁכְחַת הַחֲלוֹם, וְהַעֲלָמַת פִּתְרוֹנוֹ (בראשית רבה פט,ה). לכאורה מאי שנא שכעס נבוכדנצר על החרטומים דכתיב דִּי עִדָּנָא אַנְתּוּן זָבְנִין
פרש"י - אשר זו השעה אתם מסורים למות. ופרעה לא כעס. אדרבא פרעה היה לו לכעוס על חרטומיו שהרי היה מגיד להם החלום והמה לא הבינו
פתרונו, יותר מנבוכדנצר שלא היה מגיד להם לא את החלום ולא את פתרונו.
פ. וַיִּקְחוּ הָאֲנָשִׁים אֶת הַמִּנְחָה הַזֹּאת וּמִשְׁנֶה כֶּסֶף לָקְחוּ בְיָדָם וְאֶת בִּנְיָמִן וַיָּקֻמוּ וַיֵּרְדוּ מִצְרַיִם וַיַּעַמְדוּ לִפְנֵי יוֹסֵף. (מג טז) מה הטעם שהזכיר הכתוב לשון
אנשים ולא בשם אחים. הול"ל 'ויקחו האחים את המנחה'.
צ. וַיַּעַן רְאוּבֵן אֹתָם לֵאמֹר הֲלוֹא אָמַרְתִּי אֲלֵיכֶם לֵאמֹר אַל תֶּחֶטְאוּ בַיֶּלֶד וְלֹא שְׁמַעְתֶּם וְגַם דָּמוֹ הִנֵּה נִדְרָשׁ .(מב כג) אחר שהאחים התוודו על חטאתם אֲבָל
אֲשֵׁמִים אֲנַחְנוּ וכו' מה צריך עוד את תוכחתו של ראובן.
צ. וּטְבֹחַ טֶבַח וְהָכֵן כִּי אִתִּי יֹאכְלוּ הָאֲנָשִׁים בַּצָּהֳרָיִם .(מג טז) אמר ר' יוסי בר חנינא, מאי דכתיב: וּטְבֹחַ טֶבַח וְהָכֵן , טְבֹחַ טֶבַח פרע להן בית השחיטה,
וְהָכֵן , טול גיד הנשה בפניהם. כמאן דאמר גיד הנשה נאסר לבני נח. (ילקו"ש). מה הטעם שלא ציוה למלוח הבשר בפניהם.
ק. וַתַּעַשׂ הָאָרֶץ בְּשֶׁבַע שְׁנֵי הַשָּׂבָע לִקְמָצִים . (מא מז) ביאור המילה קמצן.
ר. וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא אֶת בִּנְיָמִין אָחִיו בֶּן אִמּוֹ (מג כט) והרי כבר נאמר (מג טז) וַיַּרְא יוֹסֵף אִתָּם אֶת בִּנְיָמִין , והוא כפל לשון.
ש. חָלִילָה לַעֲבָדֶיךָ מֵעֲשׂוֹת כַּדָּבָר הַזֶּה. אֲשֶׁר יִמָּצֵא אִתּוֹ מֵעֲבָדֶיךָ וָמֵת וְגַם אֲנַחְנוּ נִהְיֶה לַאדֹנִי לַעֲבָדִים. הִנֶּנּוּ עֲבָדִים לַאדֹנִי גַּם אֲנַחְנוּ גַּם אֲשֶׁר נִמְצָא
הַגָּבִיעַ בְּיָדוֹ . (מד ז, ט, טז) לכאורה קשה דבתחילה אמרו אֲשֶׁר יִמָּצֵא אִתּוֹ מֵעֲבָדֶיךָ וָמֵת , אח"כ כשהתגלה הדבר אמר יהודה הִנֶּנּוּ עֲבָדִים לַאדֹנִי וגו'
גַּם אֲשֶׁר נִמְצָא הַגָּבִיעַ בְּיָדוֹ . האם חזרו בהם ממה שאמרו קודם.
ש. שֶׁבַע פָּרֹת הַטֹּבֹת שֶׁבַע שָׁנִים הֵנָּה וְשֶׁבַע הַשִּׁבֳּלִים הַטֹּבֹת שֶׁבַע שָׁנִים הֵנָּה חֲלוֹם אֶחָד הוּא .(מא כו) לכאורה קשה מה ענין הפרות להראות על שובע
ורעב, בשלמא בשבלים ניחא שהם תבואה.
ת. וַיְהִי מִקֵּץ שְׁנָתַיִם יָמִים וּפַרְעֹה חֹלֵם וְהִנֵּה עֹמֵד עַל הַיְאֹר .(מא א) מספר הימים שעברו מאז שפתר יוסף את החלום של שר המשקים והאופים, עד
החלום הזה של פרעה. למה כתוב שְׁנָתַיִם יָמִים , ולא כתוב וַיְהִי מִקֵּץ שְׁנָתַיִם וּפַרְעֹה חֹלֵם וכו.

תשובות
א. אחד נחסר ממנו והאחרים בני איש אחד. (הרוקח) א"נ בלא אל"ף, והוא האמת. (א"ע). רמז שאחד ממנו חסר (בעה"ט) .
א. אחי יוסף אמרו (מב כח) מַה זֹּאת עָשָׂה אֱ-לֹהִים לָנוּ . פרש"י על הפסוק - אִוֶּלֶת אָדָם תְּסַלֵּף דַּרְכּוֹ וְעַל יְ-הוָה יִזְעַף לִבּוֹ . בעונו בא לו הרע כי באולתו
תסלף דרכו ועבר עבירות ונפרעין ממנו ובבוא לו הצרה זועף לבו על הקב"ה וממהר אחר מדת הדין כגון אחי יוסף שאמרו מַה זֹּאת עָשָׂה אֱ-לֹהִים לָנוּ .
ב. בכור נוטל פי שנים בירושה – כוונת ראובן היתה שיטול מהם חלק בכורה ויחסר מהם חלק ירושת הבכור. ואיתא בגמרא (בב"ב קכו ב) שבכור שאינו
נוטל פי שנים בירושה נקרא 'בכור שוטה'. ('תורת משה' להחת"ס) תרגום יונתן - יַת תְּרֵין בְּנַיי תִּקְטוֹל בְּשַׁמַתָּא , שכן היה מנהג ראשונים לענוש בנידוי.*
ג. גלות מצרים מתחילה כעת, כי לא נגזר שיהיו דווקא במצרים שהיא כור הברזל, וכן בשורת הרעב כי הקדוש ברוך הוא כביכול לו צר בצרת עולמו, וכן
רמז לצערו של יוסף הצדיק שנתעכב בבית האסורים שנתיים ימים נוספים לפי שאמר כִּי אִם זְכַרְתַּנִי וְהִזְכַּרְתַּנִי , כנגד כל זכירה מנע ה' זכרונו בראש
השנה שהוא זמן הזיכרון (אוה"ח)
ד. דתן ואבירם משבט ראובן מתו בעדת קרח. וכתיב וְדָתָן וַאֲבִירָם .. בְּנֵי רְאוּבֵן . (במדבר טז א) (תוס' השלם) אֶת שְׁנֵי בָנַי תָּמִית בגימטריא הן דתן ואבירם
וחמישים ומאתים (1679 עם התיבות והכולל) (רבינו אפרים) אֶת שְׁנֵי בגימטריא הם דתן ואבירם . (761 עם התיבות). (בעה"ט)
ד. דיוקנו של בנימין היה דומה לרחל אמו לפיכך בכה. איתא בזהר (פרשת מקץ דף רב - מתורגם) זֶהוּ שֶׁכָּתוּב וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא אֶת בִּנְיָמִין אָחִיו בֶּן אִמּוֹ . מַה
זֶּה בֶּן אִמּוֹ? שֶׁדְּמוּת אִמּוֹ הָיְתָה בּוֹ, וְהָיְתָה דוֹמָה דְמוּתוֹ לִדְמוּת רָחֵל, מִשּׁוּם כָּךְ כָּתוּב וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא אֶת בִּנְיָמִין אָחִיו בֶּן אִמּוֹ. *
ה. הַבֹּקֶר אוֹר וְהָאֲנָשִׁים שֻׁלְּחוּ הֵמָּה וַחֲמֹרֵיהֶם . (מד ג) אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: לְעוֹלָם יִכָּנֵס אָדָם בְּכִי טוֹב, וְיֵצֵא בְּכִי טוֹב, שנאמר הַבֹּקֶר אוֹר וְהָאֲנָשִׁים
שֻׁלְּחוּ . (פסחים ב.) פרש"י - ומה היא טובתו - מפני החיות ומפני הלסטים. מסופר בגמרא (תמיד לב.) על אלכסנדר מוקדון שרצה ללכת למדינת אפריקה
והרי החושך חוצצים בפני ההולכים שם, אמרו לו אַיְיתִי חֲמָרֵי לוּבָאֵי דְּפָרְשִׁי בְּהַבְרָא הבא חמורים לובים שמהלכים אף בחושך. פרש"י חמור מצרי.
ז"ש הַבֹּקֶר אוֹר דייקא אז נשתלחו הֵמָּה וַחֲמֹרֵיהֶם הגם שהיה להם חמורים שמהלכים אף בחושך{והיו גיבורים}עם כל זה המתינו לאור יום.(אגרא דכלה)*
ו. ו' דברים אמר ראובן להצילו - לֹא נַכֶּנּוּ נָפֶשׁ, אַל תִּשְׁפְּכוּ דָם, הַשְׁלִיכוּ אֹתוֹ אֶל הַבּוֹר הַזֶּה, וְיָד אַל תִּשְׁלְחוּ בוֹ, לְמַעַן הַצִּיל אֹתוֹ, לַהֲשִׁיבוֹ. (רבינו אפרים)*
ז. זמן ממושך ולעתיד לבוא הוא פתרון חלומו של נבכוכדנצר, ולא היה מאמין לדניאל בפתרון והוא לא יתקיים בימיו, לכן הוצרך להשכיח ממנו גם
את החלום כדי שעל ידי זה יאמין לפתרון. אצל פרעה היה קל להאמין לפתרון שהרי אמר (מא לב) כִּי נָכוֹן הַדָּבָר מֵעִם הָאֱ-לֹהִים וּמְמַהֵר הָאֱ-לֹהִים
לַעֲשֹׂתוֹ . (דעת זקנים, החזקוני) וכן לפי שהשעה צריכה לכך כדי להעלות את דניאל לגדולה, שהיה כועס על ישראל שהיו מואסים להשתחוות לצלם.
(הרא"ש) *
ח. חקירה ודרישה לכל אחד בפני עצמו כדרך שעושים כשבודקים את העדים, ואע"פ שלא עשה, הם שינו בעבור השלום. (רבינו אפרים)
ח. חוזה בכוכבים היה לנחש (אסטרולוגיה בלשון חז"ל איצטרולוגין) לדעת מי גנב את הגביע ואין יכולין להכחיש. הוא כפל הלשון נַחֵשׁ יְנַחֵשׁ באמצעות
הגביע או באמצעות הכוכבים. (מדרש שכל טוב) היינו מנחש עתידות לפי התבוננות בשינוי מצבם של הכוכבים בשמים. א"נ היה לכם לחשוב כי ישאל
למנחשים על זה וידע שאתם גנבתם אותו. (רבינו בחיי) היינו נַחֵשׁ בעצמו יְנַחֵשׁ על ידי אחרים.*
ט. טריפה שנשחטה והשוחט לעבודת כוכבים והשוחט חולין בפנים וקדשים בחוץ, וכן חיה ועוף הנסקלים פטורים מכיסוי הדם. מאי טעמא א"ר מני בר
פטיש גמר (בראשית מג, טז) מטְבֹחַ טֶבַח וְהָכֵן מה להלן שחיטה ראויה אף כאן שחיטה ראויה. כדכתיב כִּי אִתִּי יֹאכְלוּ . (חולין פה.) *
י. יצחק חי עד גיל מאה שמונים - אֲבִיכֶם הַזָּקֵן הכוונה ליצחק. הוא היה שואל מיצחק זקנו והם השיבו לו מיעקב לְעַבְדְּךָ לְאָבִינוּ עוֹדֶנּוּ חָי , אבל יצחק אינו
חי ולא רצו להשיבו בפשיטות יצחק מת, שאין משיבין על הקלקלה. (פענח רזא, דעת זקנים) ויצחק נפטר זה ג' שנים. (מדרש שכל טוב) וכוונתו לומר אם
ככוחו אז כחו עתה או הוחלש לצד הזקנה, והוא מה שדקדק לומר עוֹדֶנּוּ פירוש כמות שהיה בזמן הקודם. (אוה"ח) *
כ. כבוד המלכות הוי כדבר מצוה – דלעולם ירוץ אדם לכבוד מלכים. ולמצוה רבה ולצורך גדול התירו שבות דאמירה לגוי. (טעמא דקרא) וכדאמרינן
אבטולס בר ראובן התירו לו לספר בתער מפני כבוד המלכות וזה כי כשאין הניקף מסייע למקיף ואינו עושה מעשה בידים אין שם אלא איסורא דרבנן
ומפני כבוד מלכות התירו לו. (עמר נקא) א"נ משום כבוד המלכות דהוי סכנה שרי. (מושב זקנים). ויחלף שמלותיו בגימטריא בחד בתשרי (דעת זקנים)
ל. ל"ד שנים היה יוסף כשנולדו מנשה ואפרים. (ספר הישר) כתב הרד"ק – לפיכך אמר יֻלַּד כי נולדו בלידה אחת (היו תאומים). (הכתב והקבלה, ספר הדורות)
מ. מנשה שם את הגביע באמתחת בנימין. תרגום יונתן (מד א) וּפְקֵיד יַת מְנַשֶׁה דִמְמַנָא אַפִּיטְרוֹפּוֹס עַל בֵּיתֵיהּ. ויש לומר לפי שבנימין לא גנבו לכך לא מת.
(מושב זקנים) א"נ וָמֵת אין פירושו שמקלל אותו שימות אלא דאתה רשאי להורגו דחייב מיתה על שגזל, אבל יעקב אמר לֹא יִחְיֶה לשון קללה.(פרדס שמאי)*
מ. מבין דבר מתוך דבר קרוי נבון. חכם נקרא מי שיש לו הידיעות שצריך. בכל מקום מוכרח להיות קודם חכם ואח"כ נבון שאם אין חכמה לא שייך בינה.
אבל כאן שיוסף כבר הודיע את כל הפרטים מה שיהיה אין צורך לידיעה רק לבינה לדעת איך לסדר את זה לכן הקדים נבון. (טעמא דקרא)*
נ. נבואה ראה בחלום וזה מ"ש (מא ז) וַיִּיקַץ פַּרְעֹה וְהִנֵּה חֲלוֹם שבתחלה היה סבור שזה אמת כי לא יתכן שזה חלום, אבל כשהקיץ הבין שזה חלום של
נבואה וחיפש לו פתרון. וכן גבי יוסף מי ראה שהשמש וירח וכוכבים יכולים להשתחוות ואלומות משתחווים ומזה מוכח שהוא חלום נבואה ולכן (לז יא)
וְאָבִיו שָׁמַר אֶת הַדָּבָר . (טעמא דקרא) לכך אמר פרעה (מא יט) לֹא רָאִיתִי כָהֵנָּה בְּכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם לָרֹעַ מכאן ידע שהחלום אמת.*
ס. סגנון אחד היו ב' החלומות , דתיבת אֶחָד עולה לכאן ולכאן דהיינו החלום היה בלילה אחד וגם בסגנון אחד ועם כל זה לא פתר באופן אחד. (אגרא דכלה)
ע. עַל דְּבַר הַכֶּסֶף הַשָּׁב בְּאַמְתְּחֹתֵינוּ (מג יח) הוא הכסף הנכנס לכיסנו על ידי מקח וממכר, בַּתְּחִלָּה אֲנַחְנוּ מוּבָאִים לדין בבית דין של מעלה. (פניני הגר"א)*
ע. עצה רעה נתנו לו להחריב את בית המקדש אשר בו היה מקום השכינה והיה יכול לשאול את הכהן הגדול שהיה לובש אורים ותומים, לכך כעס.(הרא"ש)
פ. פחד גדול פחדו כשנכנסו למצרים והיו מתנכרים שלא יכיר אותם שום אדם כאחים אלא כאנשים נכרים. א"נ להורות על הליכתם בזריזות גדולה
כאנשים. (רבינו בחיי) *
צ. צער האבא אשר חטאו עדיין לא זכרו להתוודות, זהו שאמר ראובן הֲלוֹא אָמַרְתִּי אֲלֵיכֶם לֵאמֹר אַל תֶּחֶטְאוּ בַיֶּלֶד ואעפ"כ אני בצער הזה וְגַם דָּמוֹ ודם
הזקן הנה נדרש. היינו ראובן אמר וידוי על עצמו ולא תוכחה על אחיו, דהרי אני לא אמרתי 'אל תחטאו באבינו הזקן' והנה גַם דָּמוֹ לרבות דם הזקן.
('תורת משה' להחת"ס)
צ. צלי אין צריך מליחה, לפי שהאש שואב הדם שבו מעצמו. (שו"ע יו"ד עו א) כדאמרינן (חולין קלב ב) אמר רב חסדא מתנות כהונה אין נאכלות אלא צלי
ואין נאכלות אלא בחרדל מאי טעמא אמר קרא (במדבר יח, ח) לְמָשְׁחָה לגדולה, כדרך שהמלכים אוכלים. דכן דרך שולחן מלכים. (פתח הדעת)
ק. קיבוץ ואסיפה. וכן קוראים לאדם כילי 'קמצן'. הארץ עשתה בשבע שנות השובע תבואה בכמות ואיכות הראויה להתקיים באופן שאפשר היה לקמץ
ממנה ולאחסן אותה לשני הרעב, והיינו לִקְמָצִים . (אזנים לתורה)
ר. רוּחַ הַקֹּדֶשׁ ראה - אֶת בִּנְיָמִין שֶׁחֶלְקוֹ הָיָה עִמָּהֶם בָּאָרֶץ, וּבְחֶלְקָם שֶׁל בִּנְיָמִין וִיהוּדָה תִּשְׁרֶה הַשְּׁכִינָה, שֶׁהֲרֵי רָאָה אֶת יְהוּדָה וְאֶת בִּנְיָמִין שֶׁבְּחֶלְקָם יִהְיֶה
בית הַמִּקְדָּשׁ. וְזֶהוּ וַיַּרְא יוֹסֵף אִתָּם אֶת בִּנְיָמִין , רָאָה אוֹתוֹ עִמָּהֶם, וְאֶת יוֹסֵף שֶׁהָיָה אָחִיו לֹא רָאָה עִמָּהֶם בְּאוֹתוֹ הַחֵלֶק. (זהר מקץ דף ר"ב - מתורגם)
ש. שאלה ותמיהה היא חָלִילָה לַעֲבָדֶיךָ מֵעֲשׂוֹת כַּדָּבָר הַזֶּה ? טענו בני יעקב וכי לא משכחת שעבדי המלך עצמם גנבו את הגביע ולא אנחנו, וכי נבצר מהם
לעשות כדבר הזה דהיינו מעשה הגניבה. אֲשֶׁר יִמָּצֵא אִתּוֹ מֵעֲבָדֶיךָ פירוש שאם ימצא הגביע אצל 'עבדיך' עבדי המלך , אזי ' וָמֵת ', כי בן נח אזהרתו זו
מיתתו (סנהדרין נח ב) אבל אם אנחנו גנבנו הגביע, אזי הִנֶּנּוּ עֲבָדִים לַאדֹנִי גַּם אֲנַחְנוּ גַּם אֲשֶׁר נִמְצָא הַגָּבִיעַ בְּיָדוֹ , נמצא שלא חזרו ממה שאמרו קודם.
(אוצר אפרים בשם הגר"א)*
ש. שופר של פרה פסול מפני שנקרא קרן. (ר"ה כו.) החלום היה בראש השנה, ובראש השנה תוקעים בשופר, וכתיב (תהלים עה) וְכָל קַרְנֵי רְשָׁעִים אֲגַדֵּעַ
תְּרוֹמַמְנָה קַרְנוֹת צַדִּיק . כלומר שכל הקרן והחוזק שיהיה למצרים בשביל השובע והכסף והזהב, הכל יהיה נאבד ממצרים ויהיה לישראל, כדאמרינן
וַיְנַצְּלוּ אֶת מִצְרָיִם , עֲשָׂאוּהָ כִּמְצוּדָה זוֹ שֶׁאֵין בָּהּ דָּגָן, כִּמְצוּלָה שֶׁאֵין בָּהּ דָּגִים.(פסחים קיט א) ועוד, תְּרוֹמַמְנָה קַרְנוֹת צַדִּיק זה יוסף שיצא מבית האסורים
ונעשה מלך. (זרע שמשון)
ת. תש"ל ימים – שהם ב' שנות החמה ב' פעמים שס"ה. והוא רמוז בסוף פרשת וישב, דיוסף אמר לשר המשקים אִם זְכַרְתַּנִי בגימטריא ' תשכח '. ו' אִם
זְכַרְתַּנִי ' ביחד עם ב' התיבות עולה תש"ל, ולכן נשתהה במאסר שנתים ימים שלמים שהם תש"ל ימים. (זרע שמשון, 'תורת משה' להחת"ס) שְׁנָתַיִם יָמִים
שתי שנים שלימות, אבל מקץ שנתים בלא ימים היה משמע מקץ שנה ויום, כדכתיב בֶּן שְׁנָתוֹ בתוך השנה קורהו בן שנה. (רשב"ם)

מקורות / חידודון *

וַיִּקְרָא פַרְעֹה שֵׁם יוֹסֵף צָפְנַת פַּעְנֵחַ – פרעה היה רוצה לומר פותח אך לא היה יכול להוציא משפתיו אותיות ו' ות', כי אות ו' מרמז על חיים ואות ת' הוא חותמו של הקב"ה אמת, ובאלו האותיות אין לאומות העולם שום תפיסה כי אין להם חיים אמיתיים (חיי נצח) רק לפי מראית העין (עוה"ז), ולכן אמר במקומם ע' ונ'. (מי השלוח)
פרעה שינה את שמו היות שנשתנה השם לא יהיה מפורסם כ"כ היופי שלו כי בשם יוסף היה הסיפור (העלילה של אשת פוטיפר) בכל מקום עד הנה, ושוב לא יהיו רצים כ"כ הבנות לראותו כי לא ירגישו שהוא הוא יוסף המפורסם ביופי. (אגרא דכלה)
ב. אֶת שְׁנֵי בָנַי תָּמִית – מדוע רק ב' בנים הרי היו לו ד' בנים? ראובן רצה לקבל עליו בנדר ובשמתא (נידוי) שיביא את בנימין חזרה לאביו, וכשלא יביאנו יהיה עובר על הנדר, ובעון נדרים בנים מתים כשהם קטנים (שבת לב) ולפי ששנים מבני ראובן היו אז קטנים, לפיכך אמר אֶת שְׁנֵי בָנַי תָּמִית , בדיני שמים, אם לא אקיים את נדרי. (אזנים לתורה)
וַיֹּאמֶר רְאוּבֵן אֶל אָבִיו לֵאמֹר - טעם אומרו לֵאמֹר במקום זה. נתכוין לומר כי לא הוציא מפיו דבר זה בפירוש משום קללת חכם (מכות דף יא.), אלא אמר דבור שהמובן ממנו הוא זה ולא הוציא מפיו בפירוש מיתת בניו. ואומרו את שני פי' שנים מהנמצאים כי ד' היו לו, ואומרו תמית תעניש, ומצינו עונש כזה כאומרם ז"ל (ויק"ר פ"ז( בפ' וּבְאַהֲרֹן הִתְאַנַּף וגו'. וטעם שלא רצה ראובן לחייב עצמו אלא בב', לצד כי הוא עונש עליון שיהיה חסר מצות פריה ורביה, לזה לא שעבד אלא דבר שאינו מזיקו לעולם הבא, ולזה נתחכם יהודה כשראה שלא נתרצה אביו לדברי ראובן ואמר )מ"ג ט( וְחָטָאתִי לְאָבִי כָּל הַיָּמִים סיכן עצמו גם בעולם עליון.אוה"ח
אֶת שְׁנֵי בָנַי תָּמִית - תמית לשון עוני ועני חשוב כמת שאמר ראובן לא תתן להם נחלת הארץ אם לא אביאנו אליך והיינו דכתיב (דברים לג ו) יְחִי רְאוּבֵן וְאַל יָמֹת שיהיה נחלת בניו גדולה משאר השבטים. ודוק ותמצא בחלוקת הארץ שעשה יהושע שחלק בני ראובן מרובה משל אחרים. (הדר זקנים)
ד. וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא אֶת בִּנְיָמִין אָחִיו בֶּן אִמּוֹ . שדומה לאמו, ומה הוצרך לומר וַיַּרְא אֶת בִּנְיָמִין והלא כבר נאמר וַיַּרְא יוֹסֵף אִתָּם אֶת בִּנְיָמִין (פסוק טז), אלא שינה בדברים כדי לחדש בהם דבר, שהראה עצמו כמתנכר עליו. (מדרש שכל טוב)
איתא בשו"ע (או"ח תרז ג ) - צריך להתוודות מעומד. ואפילו כי שמע ליה משליח ציבור והוא התוודה כבר, צריך לעמוד. כתב הרמ"א ויחזור ויתוודה עם השליח ציבור. היינו כששומעין הש"ץ שמתוודה צריך להתוודות עימו. אם כן כיון ששמע שאחיו מתוודים, התוודה עמהם לפיכך וַיִּסֹּב מֵעֲלֵיהֶם וַיֵּבְךְּ . (אמרות ה')
מפני שנתבשר על פטירת יצחק לפיכך בכה. (אזנים לתורה)
למה בכה יוסף בשעה שראה את בנימין אחיו - ראהו מצורף ליהודה בגלות בד' כנפות הארץ מפוזר ומפורד בגלות הארוך החל הזה כי עשרת השבטים גלו בקצה אחד מן העולם ויושבים יחד ואין להם כ"כ יסורים ושעבוד, משא"כ בנימין היה תמיד מצורף ליהודה וגלו בד' כנפות בשעבוד ויסורים וזה נתהוה כעת שאמר יהודה
אָנֹכִי אֶעֶרְבֶנּוּ מִיָּדִי תְּבַקְשֶׁנּוּ אזי יהודה ערב בעדו כל הימים על כן הוא היה מצורף עמו תמיד עד היום לכך ברכו יוסף כעת בחנינה אֱ-לֹהִים יָחְנְךָ בְּנִי כדי שתעמוד לו זכות אבות בגלות החל הזה ובראותו זה ברוח הקודש בכה בכי רב על גלותו. (אגרא דכלה)
ה. הַבֹּקֶר אוֹר וְהָאֲנָשִׁים שֻׁלְּחוּ הֵ' מָּה וַ' חֲמֹרֵיהֶם הֵ' ם יָ' צְאוּ אֶת הָעִיר – בכל מקום שתמצא בתורה השם המיוחד רשום למפרע הוא רמז למדת הדין, ומפני זה הוצרכו אחי יוסף לחזור לאחור בלכתם למחוז חפצם, לפי שמדת הדין היתה מתוחה כנגדם מפני חטא מכירת יוסף. (רבינו בחיי)
ו. שָׁאוֹל שָׁאַל בכתיב מלא ו' – אלא הגביע היה בידו ומקיש בו והיה אומר : ו' בנים נולדו מאם אחת, ובן אחד נשתהא אחר אחיו ו' שנים מלידתו. (הרוקח)
ז. וּפַרְעֹה חֹלֵם וא״ו של ופרעה רמז למה שדרשו (מדרש הגדול) שגם יוסף חלם חלום פרעה, לקיים מה שנאמר (עמוס ג' ז') כִּי לֹא יַעֲשֶׂה אֲ-דֹנָי יְ-הוִה דָּבָר כִּי אִם גָּלָה סוֹדוֹ אֶל עֲבָדָיו הַנְּבִיאִים . שוא״ו מוסף על דבר אחד שלפניו. (הטור עה"ת)
ח. כִּי נַחֵשׁ יְנַחֵשׁ אִישׁ אֲשֶׁר כָּמֹנִי - כלומר אדם חשוב כמוני אין הדין שיהא חסר לדעת חכמת נחשים כדי לברר כל ספיקא ולדעת כל גניבה שיגנב לו מי הוא הגונב ואיפה היא ומאד הסכלתם עשה כשלא חסתם לזה הדבר ולא נמנעתם מלגונבו. (הדר זקנים)
ט. וּטְבֹחַ טֶבַח וְהָכֵן - איכא דקשיא ליה הניחא למ"ד בפרק גיד הנשה דפרע להם בית השחיטה אמר להם אלא למ"ד צא ונחור אמר להם אדרבה שחיטה פסולה
היא לדברי הכל וכדתנן הנוחר והמעקר פטור מלכסות. וי"ל דה"מ לדידן אבל בבני נח נחירתן זו היא שחיטתן. (הריטב"א)
י. הֲשָׁלוֹם אֲבִיכֶם זה יעקב הַזָּקֵן אֲשֶׁר אֲמַרְתֶּם זה יצחק . (מ"ר צב ה, מדרש שכל טוב)
מ. אֲשֶׁר יִמָּצֵא אִתּוֹ מֵעֲבָדֶיךָ וָמֵת – הם דקדקו בלשונם ואמרו אֲשֶׁר יִמָּצֵא אִתּוֹ היינו עליו בחיקו אבל לא באמתחתו דאז יש לתלות דאחר שם באמתחתו. (פרדס שמאי)
מ. לדעת אופן אוצרות התבואה לבל תרקב וזה מהתבונה. ואומרו וחכם שיודע כלליות החכמות לדעת חכמת התשבורת וההנדסה והמספר, והקדים נבון כי הוא דבר המעכב יותר כדי שתתקיים התבואה. (אוה"ח)
נ. כתב רבינו בחיי - ודע כי החלומות מפני ג' סבות , מפני מאכלים, מפני מחשבות, מפני חזוק הנפש, המאכלים מולידים גסות ומעלין עשן אל המוח והחלום הבא בסבת זה הכל עניני הבל ודברים בטלים, החלום הבא בסבת מחשבות הוא כשאדם מחשב בהם תדיר ומכח ציור המחשבה שהוא מחשב בהם ביום יראה אותם בלילה, הוא שכתוב בנבוכדנצר (דניאל ב, כט) רַעְיוֹנָךְ עַל מִשְׁכְּבָךְ סְלִקוּ , והחלום הבא מפני חוזק הנפש הוא האמתי הראוי מכלם שהוא מכחות הנפש, שכח המדמה מצייר בעת השינה הדברים המורגשים שכבר חשב בהם והשיגם בהקיץ וחקקם בדמיונו ובשעת השינה שההרגשות בטלות הכח הזה מתחזק בו עד שיהיה הענין נדמה לא כאלו ראה אותו בהרגש והחלום הזה צודק כשהכח המדמה חזק באדם והוא שבא לאדם מבלי שיהרהר בו ושלא על דרך הרגילות כלל. וזו היא נבואה קטנה שארז"ל שנתנו לשוטים ותינוקות מפני שאין להם דעת ולא הטריחו חושיהן בהקיץ להשכיל בדברים המורגשים ולעצור אותם בדמיונם ולפיכך כל מה שהכח המדמה שלהם ישתלם להם בהקיץ ישתלם להם בעת השינה שהם מדמים דברים אמתיים ומתקיימים, והחלומות שהם מהמין הזה הם באים בין לצדיקים בין לרשעים מבלי שיהרהר אדם בענין זה כלל, ורצה הקב"ה להחלים את פרעה ולהפעים רוחו בחלום ולסכל עצת חרטומיו וחכמיו כדי להעלות את יוסף אל המעלה ההיא.
ע. נָשָׂאתָ וְנָתַתָּ בֶּאֱמוּנָה? קָבַעְתָּ עִתִּים לַתּוֹרָה? הקשו התוספות בסנהדרין על זה ממ"ש רבותינו ז"ל תחילת דינו של אדם על דברי תורה, שנאמר (משלי יז, יד) פּוֹטֵר מַיִם רֵאשִׁית מָדוֹן , ואין מים אלא תורה? ונראה לי בס"ד דגם כאן שואלים על דברי תורה, כי היראה נקראת אמונה, כי היא תלויה באמונה, שאין נראית מבחוץ, וז"ש נָשָׂאתָ וְנָתַתָּ 'בְּדִבְרֵי תּוֹרָה' בֶּאֱמוּנָה רצונו לומר בְּיִרְאָה. אי נמי יש בודה הקדמות מלבו שאין להם עיקר מדברי סופרים ודברי ספרים או עושה חריפות של הבל לטהר את השרץ, ואין זו אֱמוּנָה! ולזה שואלים נָשָׂאתָ וְנָתַתָּ 'בְּדִבְרֵי תּוֹרָה' בֶּאֱמוּנָה ? (בן יהוידע – שבת לא.)
פ. וַיִּקְחוּ הָאֲנָשִׁים אֶת הַמִּנְחָה הַזֹּאת רמז לעשרה הרוגי מלכות ולכך תמצא שהזכיר בפרשה עשרה פעמים האנשים. (רבינו בחיי)
ש. וַיֹּאמֶר גַּם עַתָּה כְדִבְרֵיכֶם כֶּן הוּא . פ"ה מן הדין הוא להיות כאשר אמרתם שאותו שגנבו חייב מיתה אלא אעשה יותר מדאי ולפנים משורת הדין שיהיה לי עבד ואתם תהיו נקיים. אך קשה דלשון כְדִבְרֵיכֶם לא משמע כן . לכך נראה לפרש הכי. גַּם עַתָּה כְדִבְרֵיכֶם כֶּן הוּא כאשר גזרתם על עצמכם להיות עבדים כך היה דינו ממי שימצא בידו הגביע. עוד ארויח לכם שיהיו כל האחרים נקיים. וי"מ דקאי לעיל שאמרו הֵן כֶּסֶף אֲשֶׁר מָצָאנוּ בְּפִי אַמְתְּחֹתֵינוּ וכו' והוא ענה להם כדבריכם אשר אתם אומרים שאתם נאמנים כן הוא. אבל אחיכם הקטון שלא ראיתם אמונתו גנבו או שמעון שלא הלך עמכם. לכן אשר ימצא הגביע בידו יהיה לי עבד ואתם תהיו נקיים כי לא ידעתם בו. (הדר זקנים)

שבעים פנים לתורה , לעיתים תהיה יותר מתשובה אחת
התשובות אינם להלכה למעשה , הערות והארות יתקבלו בברכה
לעילוי נשמת הרב חפץ בן אסתר זצ"ל
לקבלת העלון במייל ניתן לפנות לכתובת ramnadlan018@gmail.com