למי ה' קורא – אמא? | הרב נתנאל יוסיפון | בית המדרש

פרשת שבוע ותנ"ך
פקודי

קטגוריה משנית

3 דק' קריאה

מעשה במלך גדול וחזק, שעשה והצליח וניצח את כל אויביו. אחד האויבים המובסים התמלא שנאה גדולה למלך, והחליט לנקום במלך. הוא החל לתצפת על הארמון ועל המקומות שבהם המלך מסתובב, אך גילה שהמלך מוגן על ידי שומרי ראש רבים, ואין ביכולתו להתנקש במלך.
כשראה שאין ביכולתו לפגוע במלך, ולנצח את אויבו, הוא החליט לנסות לפחות להשיג 'תמונת ניצחון', ולפגוע במטרה קלה יותר.
באחת הכיכרות בעיר הבירה, הציב המלך אנדרטה גדולה שלו. החליט השונא לפגוע באנדרטה, להפיל אותה, וכך להשפיל את המלך ולפגוע בו. אולם, גם האנדרטה הייתה מוצבת בכיכר העיר, ומי שינסה להפיל אותה, יסתכן שהמלך יעלה על עקבותיו.
מה עשה אותו השונא? מאחורי האנדרטה היה קיר גדול, שהסתיר את המסתתר מאחוריו. לקח השונא כלי חפירה, הסתתר מאחורי הקיר, והחל לחפור מתחת לקיר במטרה להגיע אל מתחת לבסיס האנדרטה, כדי שהבסיס והאנדרטה יפלו.
לפתע הגיח מאחוריו אדם אחד, ואמר לו: תיזהר! אתה עושה מעשה מסוכן! יש לי רעיון אחר בשבילך. למלך יש גם בית אחד, ששמו נקרא עליו, לך תדליק ותשרוף את הבית, וכך תפגע במלך!
סיפור זה מבוסס על משל של רבי חיא בר אבא (שמות רבה, נא, אות ה), שמבאר אותו שהשונא הם הגויים, שרוצים לפגוע במלך – מלכו של עולם. אך אין בכוחם לפגוע בה', ולכן הם נלחמים באנדרטה של המלך – עם ישראל. אולם הגויים פוגעים בעם ישראל, רק כשאין להם בית מקדש לפגוע בו, אך כשיש להם בית לפגוע בו, הם עוזבים את ישראל ופוגעים בבית ה' במקומם.
וממשיך המדרש ומבאר, שזה הפירוש של הפסוק הראשון בפרשתנו "אלה פקודי המשכן, משכן העדות...". משכן מלשון משכון, שהמקדש חרב כמשכון בעבור ישראל. ולמה המילה 'משכן' מופיעה פעמיים? כי המקדש (ראשון ושני) נחרב פעמיים לכפר על עוונות ישראל (שם, ג).
משל זה יכול לחזק את לבבנו בכל עת שלצערנו ח"ו הגויים פוגעים בנו, כי עלינו לדעת שהסיבה שהגויים בנו, כי הם מחפשים לפגוע כביכול בה' יתברך.
ומסופר, שבזמן גירוש ספרד, חיזקו גדולי ישראל את לבב הגולים, שהנה הם נבחרו מתוך כלל ישראל והעולם, לסבול בשביל ה' יתברך, והם הנבחרים שהגויים מזהים ששם ה' נקרא עליהם, ולכן הם מתנכלים דווקא אליהם.
ומעניין לעניין באותו עניין. בפרשתנו מסופר גם על בני ישראל שסיימו את בניית המשכן. ועל כך אומר המדרש (שמות רבה נב, ה) "...וראינה בנות ציון במלך שלמה בעטרה שעטרה לו אמו ביום חתונתו וביום שמחת לבו", אימתי נאמר הפסוק הזה? ביום שעמד המשכן, שהייתה שמחה גדולה בישראל, שהקב"ה שורה אצלם. בנות ציון - בנים המצוינין לי...".
ויש עומק מיוחד בפסוק זה, כי יש קושיא גדולה על פסוק זה. כידוע "המלך שלמה", זה משל לה' – "מלך שהשלום שלו". וקשה – הכיצד נאמר על המשכן, שנעשה בידי ישראל, "עטרה שעיטרה לו אימו", האם אפשר להגיד על ה' שיש לו 'אמא', וכי יש מישהו שהוא כביכול אמא של ה'?
על כך ממשיך ואומר המדרש "רבי שמעון בר יוחאי שאל את ר' אלעזר ברבי יוסי: אפשר ששמעת מאביך מהו בעטרה שעטרה לו אמו? אמר לו: הן. משל למלך שהיתה לו בת יחידה והיה מחבבה ביותר מדאי, והיה קורא אותה ביתי. לא זז מחבבה, עד שקראה אחותי, ועד שקראה אמי. כך הקדוש ברוך הוא - בתחילה קרא לישראל בת שנאמר "שמעי בת וראי...", לא זז מחבבן עד שקראן אחותי שנאמר "פתחי לי אחותי רעיתי יונתי תמתי...", לא זז מחבבן עד שקראן אמי שנאמר "הקשיבו אלי עמי ולאמי (מלשון ל – אימי)...". עמד רבי שמעון בר יוחאי ונשקו על ראשו.
ובאמת – הכיצד עם ישראל נמשל כביכול לאימא של הקב"ה?
התשובה היא שיש כאן הדרגה – בת, אחות, אמא. וודאי נבראנו על ידי ה', ואנו ילדיו, ולכן אנו קרויים ביתו. אולם בא ה' ואמר – אתם מופיעים את שמי כל כך בעולם, עד שמי שרוצה לראות את התגלות ה' בעולם, מסתכל ורואה את עם ישראל, ועל ידי עם ישראל רואים את ה'. מבחינה זו, אנו משולים לאחות תאומה לה', כי האחיות דומות זו לזו, כך ישראל הם דיוקנו של מלך, ובנו רואים את גילוי ה'.
ועכשיו שאנו מגלים את שם ה', בא ה' ואמר – הדרך היחידה והעיקרית שלי להתגלות בעולם היא רק דרך ישראל, ומבחינה זו ה' זקוק לנו עד שכביכול אנו כאימו של ה'. וכמו שמשה רבינו אומר לה' אחרי חטא המרגלים, שאם ה' ימית חלילה את ישראל, "ואמרו הגויים... מבלתי יכולת ה' להביא את העם אל הארץ...", כלומר ה' כבר לא יכול לעזוב ולפגוע בישראל, כי שמו נקרא עליהם, ואם יפגעו זה יהיה חילול ה'.
אשרינו שזכינו ששם ה' נקרא עלינו, ובזכות זאת ננצח את אויבינו, ויבנה המקדש במהרה!