לריענונה של הציונות הדתית | הרה"ג יעקב אריאל | בית המדרש

משפחה חברה ומדינה
נושאים שונים

קטגוריה משנית

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

ר' מאיר ב"ר יחזקאל שרגא ברכפלד

8 דק' קריאה

בימים אלו תימלאנה 100 שנה ליסודה של הציונות הדתית
זו שנה של פרשת דרכים. או של זקנה ושיבה שהמשכה גסיסה וגויעה חלילה, או תחילת חיים חדשים של התרעננות והתחדשות. לדעתי האפשרות האחרונה היא הנכונה.
אומנם אי אפשר להתעלם מתופעת משבר הקיימת בציונות הדתית. יש הרואים בו משבר רעיוני. לדעתי המשבר הוא ארגוני בעיקרו. כי עימותים אידיאולוגיים רבים ליוו את התנועה מאז היווסדה ובכל זאת לא גרם הדבר להתפוררות. יש תסיסה רעיונית בריאה. זו אופיינית לתנועה בת 100 החייבת לעדכן את עצמה. התסיסה נראית לכאורה כמשבר, אולם משבר הוא דו-משמעותי. יש לו משמעות של שבר וחורבן ויש בו משמעות של משבר לידה. אני מאמין בפירוש השני.

בין קודש לחול
אמת היא שעל על הציונות הכללית עובר משבר גדול. תקופתנו נקראת בשם פוסט-ציונית כי הציונות הכללית התמקדה בעיקר בהצלתו הקיומית של עם ישראל. הקמת המדינה הייתה לדעתה גולת הכותרת של מפעלה. היא סברה שהמדינה תפתור את כל בעיותיו הקיומיות של עם ישראל. המציאות המרה טופחת על הפנים. המדינה לא פתרה את בעייתו הקיומית של עם ישראל. היא רק נתנה בידיו כלי, אומנם כלי חשוב גדול וחזק המאפשר לו להתגונן, אולם במקביל, המדינה, למרבה הפרדוכס, רק החריפה את בעייתנו הקיומית. הסכנות לא פחתו, אדרבה הם גברו. מכאן האכזבה הקשה והמשבר העמוק.

יש המשליכים בטעות את המשבר הפוסט-ציוני הכללי על הציונות הדתית. ייתכן שהדבר נובע מהבנה מוטעית שכאילו הציונות הדתית היא חלק בלתי נפרד של הציונות הכללית. ולא היא. הציונות הדתית הייתה רק שותפה מעשית לציונות הכללית בכל הפעילות לישוב הארץ. בתחום המעשי בו הייתה שותפה פעילה היא נאלצה לפעמים להיגרר אחרי אחרים. ובתקופת חולשתה קשה היה לה להעיז ולנקוט עמדות עצמאיות. אך במישור הרעיוני העקרוני היא הייתה ונשארה תמיד זקופת קומה. מקורותיה הרעיוניים ושאיפותיה של הציונות הדתית לא היו מעולם זהים לזו של הציונות הכללית.

בין תנועה למפלגה
ההצטמקות של המסגרת הפוליטית (תהליך שהחל בימי משבר ימית, אולם לא רק בגללו, אלא יותר בגלל הקמת תמ"י ולאחר מכן ש"ס) יוצרת רושם מוטעה של משבר ערכים כביכול. ההסתמכות הבלעדית על המשענת המפלגתית (שיש לה חשיבות רבה לכשעצמה) היא שגרמה לתחושה המדומה שכאילו כשל עוזר ונפל עזור. טעותה הגדולה של התנועה הציונות הדתית הייתה שהשליכה את כל יהבה הארגוני על משענת הקנה הפוליטית (שאין לזלזל כלל בחשיבותה ובהישגיה) ולא השכילה ליצור מסגרת תנועתית רחבה שהייתה מסוגלת לפרוש כנפיים ולדאות כנשר בכל תחומי העשייה הרבים. תחת אברתה של תנועה גדולה יכולים למצוא את עצמם רבבות רבות של חברים שזה יהיה ביתם הרעיוני והחברתי החם, ועמה יוכלו להזדהות. בעיקר נחוץ הדבר כאוויר לנשימה לדור הצעיר, הנמצא בתקופה של גיבוש זהותו (חלק ניכר מהמשבר העובר על חלקים בנוער שלנו יש לתלות בהעדר מסגרת חברתית רעיונית הולמת).

אין להתעלם מחילוקי דעות אידיאולוגיים שיש להן גם השלכות פוליטיות המפוררות את המחנה הגדול. יש אפשרות ואף מחויבות לעקוף אותן ע"י הקמת מסגרת תנועתית. זו לא תעסוק בנושאים פוליטיים מפלגים ולא בדיונים רעיוניים משסעים, אלא תתמקד במסרים המרכזיים של התנועה שעדיין לא נס ליחם גם כעבור 100 שנה.

ארץ ישראל, עם ישראל ותורת ישראל
הסיסמה: "ארץ ישראל לעם ישראל עפ"י תורת ישראל" היא רלבנטית היום לא פחות מאשר בזמן יסודה של התנועה, אם לא יותר. הדגל (לא דגלים!) עדיין נשאר אותו הדגל. אומנם צבעיו דהו ויש לחדשם, אם כי לא באותם כלים ולא באותם סממנים. שהרי עברו 100 שנה מאז. הבעיות אחרות וגם הפתרונות שונים, אולם הרעיון הוא אותו רעיון.

א. ארץ ישראל
יש לכלול במושג זה גם את מדינת ישראל. רק באמצעותה ניתן לקיים את מצות ישוב הארץ בצורה ציבורית. המדינה היא מדינת ישראל. מדינתו של העם היהודי באשר הוא שם. גם למיעוטים יש אומנם זכויות אזרחיות שוות, אך המדינה כמסגרת ממלכתית היא ישראלית . רעיון זה זקוק להסברה רחבה ולהפנמה עמוקה. התנועה תחדיר רעיון זה בכל השדרות. היא תעודד עליה מחו"ל ע"י יצירת גרעיניי עליה. ותכין להם כאן בית חם ע"י אימוץ אישי. היא תיאבק בדרכים ציבוריות (לא רק פוליטיות) נגד התאזרחותם של אלפי הנוכרים המסתננים למדינת ישראל.

התיישבות ברחבי ארץ ישראל (כולל הנגב והגליל!) גרעיני התיישבות מהארץ ומחו"ל. תמיכה בחקלאות ישראלית ע"י העדפת תוצרתה על פני תוצרת אחרת ("אוצר הארץ" שפעל בשנת השמיטה היווה את המענה הציוני דתי למצוה זו. לצערנו, הוא לא זכה דיו לגיבוי מסיבי בקרב חלקים רבים בציונות הדתית, שלא הבינו את גודל השעה ואת כובד אחריותם לחקלאים ישראלים שומרי שביעית כהלכתה)
תוקם תנועה ציבורית שתעודד את פיזור האוכלוסיה ותלחץ לפיתוח מערכת הסעה מתקדמת ומהירה שתאפשר נגישות נוחה גם לתושבי הפריפריה.

ב. עם ישראל
מושג זה מטיל אחריות לכלל ישראל הן בארץ והן בגולה. חיזוק תודעתו היהודית של כל פרט מישראל והזדהותו עם כלל ישראל. יש להדגיש רעיון זה דווקא על רקע אופנת ההפרטה המפוררת את החברה. לדעתנו, אין סתירה מהותית בין מימוש עצמי לבין אחראיות ציבורית. אדרבה, החברה יכולה להתעשר עותר ע"י יחידיה המפתחים את כישוריהם לתועלת החברה כולה. התנועה תהדק את קשריה עם ציבורים אחרים בעם ישראל, מימין ומשמאל. לשם כך ייערכו בירורים רעיוניים מעמיקים על הדרכים לכך ועל גבולות הפתיחות למניעת סחף. עד היום הציונות הדתית לא ביררה סוגיה זו לעומק ורבים חללים הפילה ועצומים כל הרוגיה. במסגרת זו יש להדגיש את הנושאים הבאים:

דמוקרטיה - התנועה תדגיש את היותה של מדינת ישראל מדינה יהודית ודמוקרטית לאורה של תורת ישראל. בראיה שטחית נראית לכאורה סתירה בין שני המושגים, ויש אף המחדדים ומעמתים במכוון בין השנים להרבות שסע וקרע. ולא היא. גדולי התורה הציו"ד ליבנו סוגיה זו לעומקה ולדעתם יש חפיפה בין המושגים. על תלמידי חכמים שילונו בסוגיה זו להפיצו ע"י שעורים ודיונים בע"פ ובכתב ועל התנועה לדאוג להפנמתו בציבור הרחב.
צדק חברתי - התנועה תיאבק למניעת פערים בחברה. תקים מסגרות תומכות לקשי יום, תעודד את חבריה לפעילות התנדבותית בקהילה ובחברה כולה. ניתן ליצור מקומות עבודה נוספים ע"י ויתור על חלק מהשעות ע"י חלק של העובדים וע"י צמצום שכרם של הבכירים. התנועה תפעיל מערכת מסועפת של עזרת חולים, סעד לנכים, סיוע לזקנים ותמיכה נפשית במשפחות שכולות והרוסות, וכן הקמת גמחים שיהיו פתוחים גם לציבור הרחב.
התא המשפחתי - יש לחזק את המשפחה בישראל. עידוד הקמת משפחה בגיל צעיר (כולל מערכת הכרויות ענפה) תמיכה ציבורית ומעשית בהורים צעירים ע"י הקמת מעונות ופעוטונים במקומות לימודים ובאתרי עבודה. סיוע בהפגת מתחים משפחתיים ע"י יעוץ והדרכה.
יש לנהל מאבק חריף נגד המתירנות המידרדרת (בין היתר ע"י כוח הקניה של חברי התנועה אשר יוסבר להלן)

ג. תורת ישראל
מראשית היווסדה הצהירה הציונות הדתית על נאמנות מוחלטת להלכה המסורה לנו מסיני, כפי שפירשוה פוסקיה המוסמכים. הרבנות, הן הראשית והן המקומית, היא הסמכות ההלכתית המחייבת כל ציוני דתי. בתחום ההלכה והאמונה לא באה הציונות הדתית לחדש דבר. היא המשך רציף של יהדות ההלכה והאמונה כפי שנמסרה בישראל מדור דור. השולחן ערוך ושלשה עשר עקרי האמונה הם המסגרת ההלכתית והרעיונית המחייבת כל מי שרואה את עצמו ציוני דתי. מצות ישוב ארץ ישראל שהועמדה בראש ע"י הציונות הדתית לא באה על חשבון מצוות אחרות. היא נקודה ארכימדית הזורקת אור על התפיסה התורנית כולה. ("המרד הקדוש" מיסודו של שח"ל לא התכוון מעולם להתמרד חלילה נגד ההלכה עצמה. שלא כפרשנות מאוחרת ומוטעית).

לימוד תורה הוא ערך עליון. בכל האמצעים, הכלים, הדרכים והאפשרויות: ישיבות וכוללים, אולפנות ומדרשות, מכינות ומסגרות לימוד אחרות, חוגי לימוד לכל השכבות וכל הגילים, למדענים ואנשי מעשה, לגברים ונשים, בחול ובשבת. כמו כן ייעשה שימוש בכלי התקשורת השונים האלקטרוניים והמודפסים. כל חבר בתנועה חייב לשלם מס רוחני של השתייכות למסגרת למודית כל שהיא. לשם כך יוקמו תאי לימוד בכל אתר ואתר, במשרדים ובאוניברסיטאות, במפעלים ובמוסדות.
משימתה המרכזית של התנועה תהיה השפעה על הציבור הכללי . ההשפעה תיעשה בדרכים חיוביות מבלי לפסול את חיי המעשה והחברה הישראלית. יש להגיע אל הציבור הכללי בכל הדרכים. דרך התקשורת הכללית ודרך ערוצים יחודיים, עלונים מתאימים וכלי הסברה יעילים אחרים. יש להשקיע באלו כשרונות יצירתיים ואנרגיה גדולה. יגוייסו לכך כל הכוחות, ביצירה עצמה ובהפצתה בכל אתר ואתר. המטרה היא להחזיר את העם בתשובה, אלא שהדרך לכך צריכה להיות חכמה וזהירה. במקום שניתן תקים התנועה תאים לחזרה בתשובה בציבור הכללי.

על התנועה לעודד צמיחת מנהיגות תורנית גדולה מתוכה, ברבנות, בדיינות, בפסיקה, במחקר התורני בחינוך ועוד. בארץ הולך ונוצר עולם תורה רב ממדים ולא ייתכן שהציונות הדתית תשתרך בו מאחור. היא צריכה לתפוס בו מקום בראש . שאם לא כן אין לה זכות קיום כתנועה דתית, אם בכלל.

המודרנה
הציונות הכללית היא תנועה מודרנית, שהוקמה בעקבות התמורות שהתחוללו בעולם בעת החדשה ושבהן נטלו עמים רבים את היוזמה בידיהם להקים לעצמם מסגרות אוטונומיות משלהם. הציונות הדתית ששיתפה עמה פעולה רואה בתמורות אלו יד ה' הגואלת את ישראל ואת העולם כולו. היא סוברת שנקיטת אמצעים אנושיים לקרוב הגאולה היא דרכה של תורה לכתחילה . ורק תנאי הגלות לא אפשרו פעילות יזומה. הציונות הדתית רואה בעין טובה את היסודות החיוביים הקיימים בהתפתחות הטכנולוגית, המדעית והחברתית המודרנית (ועם זאת היא מסתייגת נמרצות מהיסודות השליליים שבה). היא לא רואה כל סתירה בין דתיות לבין מודרניות. אדרבה, המודרנה כשלעצמה (להוציא תופעות שליליות המתלוות לה) היא חיובית ביסודה ויש בה בכדי לסייע להתפתחותו הרוחנית של האדם ולכן יש לראותה כחלק מתהליך שתוכנן ע"י קורא הדורת. הציונות הדתית אינה רואה במודרנה רק צורך שיש להתפשר עמו אלא גם ערך שיש להתמודד אתו.

כאן יש תפקיד נכבד ביותר למסגרת תנועתית שתמצא ואף תיצור את האפיקים המודרניים ההולמים את חבריה. שהרי לא כל מסגרת קיימת מאפשרת באופן מעשי השתלבות נאותה של אדם דתי. דוגמאות לכך:
באקדמיה - רוב הנוער רוכש היום השכלה גבוהה ולרובו אין מסגרת חברתית בה יוכל להיעזר בהתמודדותו עם השקפות זרות וסחף חברתי בעייתי. הוא מתקשה למצוא בן זוג מתאים וגם כשהוא מוצא אין מי שיסייע לו (ובעיקר לה!) להקים משפחה תוך כדי המשך הלימודים.
בצבא - שם המשבר העיקרי הפוקד את הנוער הדתי, וחוץ מחיילי ההסדר והמכינות לרוב החיילים הדתיים אין משענת רוחנית הולמת. יש צורך דחוף בועד למען החייל הדתי.
בתרבות ובאומנות - יש כמה התחלות חשובות של מסגרות ללימוד אומנויות שונות, בציור במוסיקה בקולנוע ובתיאטרון ועוד, וכן כמה בטאונים ספרותיים חשובים, אולם אין מסגרת מרכזית שתתמודד עם האומנות על כל ענפיה ואשר תשמש גב לכל בעלי הכשרונות האומנותיים. התנועה תעודד יצירה אומנותית בכל תחומי התרבות. תיצור לאומנים מסגרות מתאימות שבהן תועמק האמונה ותועשר הנפש עד אשר תוכל גם ליצור יצירות אומנותיות שרוח חכמים תהא נוחה מהן.
במערכת המשפט - יש עו"ד דתיים רבים וכן שופטים ומרצים ויש גם תא ארגוני אולם לא נעשה די בהחדרת המשפט העברי למערכות המשפט.
ולא הזכרנו את התעשייה, הספורט (האם אליצור עוד קיים?) התקשורת ועוד ועוד.

מעמד האישה
כמסקנה מתבקשת מההנחה הקודמת, שהשינויים החברתיים המתחוללים בעולמנו מעוגנים בפנימיותם בתהליך התפתחותי חיובי, יש להתייחס בהתאם גם לשינוי במעמדה של האישה. הציונות הדתית שיתפה את הנשים באופן פעיל בכל מפעליה. היא ראתה צורך להקנות לאישה חינוך תורני והשכלה שיכשירוה למלא את תפקידה הפעיל בחברה כאישה דתית מודרנית, שאינה רואה סתירה בין צניעות לבין קידמה, ושלא ויתרה על תפקידיה הטבעיים לשמש כאם ורעיה ועם זאת למלא תפקידים הולמים בכלכלה, במדע, בחברה, בחינוך ותלמוד תורה כנגד כולם. הפמיניזם הציונות הדתית כולל בתוכו גם פמיליזם (אחריות לקן המשפחתי, לצניעות, להלכה ולפוסקיה המוסמכים).

אומנם כבר קיימות מסגרות נשיות טובות בתנועה ומחוצה לה. יש צורך בתיאום בין המסגרות ובמילוי חללים שעדיין קיימים. התנועה תסייע לנשים למצוא דרכים יצירתיות בהן תוכל האישה הדתית המודרנית לפתח את אישיותה הדתית עפ"י ההלכה. אחת הדרכים המוצעות היא הפיכת ראש חודש כיום חופשי לאישה. התנועה תפעיל בכל רחבי הארץ מערך מיוחד ליום זה, שיוקדש ללימוד תורה, לעליה רוחנית, ליצירה אומנותית נשית יחודית ולליבון דרכה של האישה הדתית המודרנית, בהדרכתם של רבני התנועה.

צרכנות ציונות דתית
כוחו של ציבור מאורגן הוא גם ביכולתו הכלכלית. (לעיל הוזכר אוצר הארץ בהקשר לשמיטה. ניתן להשתמש בכלי זה גם בין השמיטות כמנוף לחיזוק ההתישבות במקומות קשים כגון בקעת הירדן, גוש קטיף וכדו') לחץ כלכלי מסוגל לחולל מהפכות. לדוגמא: תקשורת לא צנועה ולא מוסרית, בעלת מסרים שליליים, תיאלץ לשנות את סגנונה, או לפחות ליצור אלטרנטיבה. פלח שוק של כ20% מהאוכלוסיה המעדיפה סגנון צנוע יותר בתקשורת, בצריכה. בברכות, בחופי ים, בבתי מלון ובאתרי נופש תאלץ את אלו להתאים את עצמם לצורכי השוק. הוא הדין באשר לשמירת שבת. ניתן לחזקה, ולהתמודד עם תופעת הסחר הפרוץ בשבתות, בין היתר, ע"י עידוד צריכה ממפעלים, תחנות דלק וחנויות שומרות שבת. והוא הדין לכשרות. ועוד כהנה רבות. אלא שלשם כך יש צורך בציבור מאורגן וממושמע שבראשו עומדת מנהיגות סמכותית וסוחפת.

מסגרת ארגונית
איננו צריכים ליצור יש מאין. הציונות הדתית היא כוח אדיר כבר היום, תנועה זו יכולה להקיף כ20% של האוכלוסיה (אני מתבסס בעיקר על תלמידי החמ"ד ומשפחותיהם). יש לה עורף ציבורי גדול שביכולתו לחול מהפכה במדינה כולה. יש לה מסגרות קיימות רבות ושלוחות בכל תחומי החיים במדינה, אלא שכל אחת פועלת בנפרד ללא תיאום ארגוני ורעיוני עם חברתה. יש אפוא צורך דחוף במרכז מנהיגותי שירכז יתכנן ויארגן את הכוח הגדול הזה יקבע את היעדים ויטיל את המשימות.
הקמת מרכז תנועתי זה יכולה להיות הבשורה האמיתית ביום חגה של הציונות הדתית המתחדשת.

נושאים שונים