אחריות כלפי המציאות | הרב חיים כץ | בית המדרש

קטגוריה משנית

לימוד השיעור מוקדש לרפואת

אלגרה בת רחל

8064

4 דק' קריאה

המשנה בפרק שני במכות עוסקת בשש ערי המקלט אליהם היו נסים הרוצחים בשגגה.
נאמר במשנה שהיו מכוונות לערי המקלט דרכים מזו לזו, כדי שלא יהא הרוצח תועה בדרך, כנדרש מהפסוק "תכין להם הדרך". נחלקו בירושלמי (דף ז.) מה היה כתוב על השילוט בדרך לערי המקלט: "ר' ליעזר בן יעקב אומר "מקלט מקלט" כתיב, אמר ר' אבון כמין יד היתה מראה להן את הדרך".
נדרש על כך הפסוק "על כן יורה חטאים בדרך", שמורה חטאים בדרך לערי המקלט, ולפיכך מיד אחר כך דן הירושלמי בראשיתו של הפסוק "כי טוב וישר ה'" אמר ר' פנחס "טוב וישר" למה הוא טוב? שהוא ישר, ולמה הוא ישר? שהוא טוב, על כן יורה חטאים בדרך - שמורה על דרך תשובה.
וממשיך הירושלמי - שאלו לחכמה חוטא מהו עונשו? אמרה להם "חטאים תרדוף רעה", שאלו לנבואה חוטא מה עונשו אמרה להם "הנפש החוטאת היא תמות", שאלו לקב"ה חוטא מה עונשו, אמר להן יעשה תשובה ויתכפר לו. היינו דכתיב על כן יורה חטאים בדרך - יורה לחטאים דרך לעשות תשובה.

לא מודגשת במדרש עצם נתינת היכולת לשוב בתשובה, עצם העובדה שקיים עולם של תשובה, אלא ההדגשה היא על כך שה' מורה לחטאים את הדרך כיצד לשוב. לכן גם הדברים מוסבים על הדיון לגבי השילוט לערי המקלט, לא רק שיש ערי מקלט אלא יש גם הכוונה והדרכה כיצד להגיע אליהם.
"טוב וישר ה'" - מה הפירוש "טוב" ומה הפירוש "ישר"?
המהר"ל בנתיב התשובה מבאר שה' יתברך טוב משום שהוא מטיב לבריות, ואין זה טוב ללא טעם, משום שטוב ללא טעם אינו טוב וכמו שאמרו חז"ל "כל האומר הקב"ה ותרן יוותרו מעיו". טוב גמור צריך להיות טוב שהוא ישר, טוב שיש לו תכלית והוא לא סוטה מתכלית זו. אין זה טוב סתמי ללא הכוונה.
"ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב ואת המות ואת הרע". טוב זה החיים, המציאות, מה שנותן ערך למציאות. הדביקות ברבש"ע נותנת את הערך למציאות.
אומר לנו ר' פנחס, שעצם החיבור לרבש"ע עדיין אינו מספיק, אלא צריך גם יושר, מהו היושר?
ידועה הקדמת הנצי"ב לספר בראשית. הנצי"ב שואל מדוע נקרא ספר בראשית "ספר הישר" וכן נקראו אבותינו "ישרים" כפי שמוצאים בברכת בלעם תמות נפשי מות ישרים". ומבאר שבבית שני היו צדיקים ויראי שמים שדקדקו בקלה כבחמורה, אך הם לא היו ישרים בהלכות עולם, הם היו חושדים אחד את השני שהוא צדוקי, היתה מצוייה ביניהם עקמימות לשם שמים, ומכיוון שה' מואס באלה הגלם.
אבל האבות היו ישרים, כפי שאנו מוצאים באברהם שהתפלל על סדום, ואעפ"י שהיה שונא אותם ואת מלכם, התפלל בעדם משום שהיה חפץ בקיומם.
"אהבת צדק - (נאמר על אברהם) שאהבת להצדיק בריותי". אברהם היה כאב המון גויים, שאעפ"י שבנו קלקל, הוא חפץ בטובתו.

ישרות - פירושה הבנה שיש ערך לכל דבר שבמציאות, הרגשת אחריות לכל דבר שבמציאות משום שלכל ערך יש תפקיד. האבות היו באהבה עם עובדי אלילים לפי שיש בהם קיום המציאות.
"על-כן יורה חטאים במשפט", מידת הטוב והיושר של הקב"ה גורמת לכך שהוא מורה חטאים . ה"מאמץ" כביכול של הקב"ה להראות לנו שיש עיר מקלט, שיש עולם אחר, יש אפשרות של חידוש, נובע מהטוב והישרות, מטובו ומהדאגה והאחריות שלו כלפי המציאות. זה לא שייך למדרגת החכמה, החכמה מבינה שהרע הוא העדר ולכן אומר "חטאים תרדוף רעה". לא מדרגת הנבואה, שאומרת "הנפש החטאת היא תמות". זהו גילוי מיוחד של רבש"ע, התשובה זו בריאה מיוחדת של רבש"ע שקדמה ונבראה עוד לפני בריאת העולם.

תפקידנו בחודש אלול
הזמן שאנו נמצאים בו הוא זמן מיוחד. היסוד של התשובה הוא הטוב והישר של ה'. האחריות כלפי המציאות. יש יעוד, והיעוד הזה מתווה את הדרך, מורה דרך לחטאים. באורות התשובה מבואר שהיסוד של התשובה הוא החיבור המיוחד שבין רבש"ע לישראל, אני לדודי ודודי לי. בתנחומא בפרשת האזינו מובא שהתשובה מיוחדת היא לישראל. התשובה צריכה להיות מלווה בבטחון שבקשר ביננו לבין הקב"ה.
באלול יש בחינה נוספת, בחינה של התורה. "בחסד ואמת יכופר עוון" - מבאר רבנו יונה בספרו שערי תשובה שאמת זו תורה. לתורה יש כח של כפרה.
והדברים פשוטים, שהרי אנו רואים שהכפרה לישראל בחטא העגל היתה קבלת הלוחות. ארבעים יום אלו היו חודש אלול ועשרת ימי תשובה כאשר שיאם היה יום קבלת הלוחות ביום הכיפורים, וכפי שנאמר על יום זה "ביום חתונתו וביום שמחת ליבו", גם קבלת התורה עניינה חידוש (כמו התשובה). כל עניינה של תורה שבעל-פה, של עמלנו על התורה, הוא ההתחדשות והחידוש.

התנחומא בפרשת נח עונה על קושיא מפורסמת של הראשונים. הראשונים נתקשו מדוע כפה עליהם ההר כגיגית, הרי אנו אומרים שבני ישראל אמרו "נעשה ונשמע"?
מתרץ התנחומא שאת התורה שבכתב קיבלו ברצון, אך את התורה שבעל-פה הדורשת עמל ויגיעה לא קיבלו ברצון עד ידי אחשוורוש ולפיכך כפה עליהם ההר כגיגית.
אם אדם אינו יגע ואינו מוסר נפשו הוא לא יקנה את התורה, לקנית התורה צריך התמסרות מוחלטת.
כאשר בחורי ישיבה לומדים במסירות הם מקיימים "ואהבת את ה' אלהיך בכל נפשך". זאת הנקודה שהתחדשה בלוחות השניים, הצורך במסירות נפש על-מנת לקבלם. היום הקב"ה מדבר אלינו מכל פינה, השלטים המורים את הדרך בולטים וזועקים, ברור היום מה צריך לעשות, גודל האחריות המוטלת היום עלינו ברור. צריך לדעת שיש לנו את היכולת! אנו צריכים להאמין שיש לנו את הכח כדי להצליח.
ברוך השם, אנו זכינו לשבת כאן ולהידבק בתורה, אנו בטוחים שהתפקיד שצריך להתמלא על-ידנו יתקיים ויבוצע, ואנו צריכים להרגיש פועלים של רבש"ע, שותפים ופועלים עם אל.
יהי רצון שנזכה לבניין ציון ולגאולה שלמה במהרה בימינו, אמן.