קבלת אחריות | הרב דב בערל וויין | בית המדרש

פרשת שבוע ותנ"ך
ויגש

קטגוריה משנית

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

מסעוד בן רזלה

11277

2 דק' קריאה

כשהסיפור על יוסף ואחיו מגיע לשיאו בפרשת השבוע נראה שהחוט המקשר בתקרית הזאת הוא שאלת קבלת האחריות. הקב"ה תובע מבני האדם לשאת באחריות למעשיהם. התנהגות חסרת אחריות היא חטא לפי היהדות וערכיה. ההתנהגות הבלתי אחראית של יוסף כלפי אחיו, על אף שהיה אז צעיר, רדפה אותו וקבעה את נתיב חייו. גם אחרי הפיוס והסליחה בין יוסף ואחיו, האחים עדיין חוששים ממנו כפי שרש"י מציין בפרשה של השבוע הבא "ויחי". התוצאות של התנהגות או דיבור חסרי אחריות תמיד רודפות אותנו עד הסוף.

ההתנהגות חסרת האחריות של האחים שמכרו את יוסף לעבדות נשארת בעיה לא רק להם אלא לכל עם ישראל, גם אלפי שנים מאוחר יותר. הפיוט על עשרת הרוגי המלכות בתקופת רומי שהאשכנזים נוהגים לומר בתפילות יום הכיפורים מזכיר את מכירת יוסף על ידי אחיו כאחת הסיבות להרוגי המלכות. גם אם ההסבר הזה נשמע לנו מופרך, הוא מתייחס למשהו שקיים בזיכרון היהודי ובערכי התורה.

הכלל בהלכה ביחס לדיני נזיקין הוא שהאדם תמיד אחראי לתוצאות מעשיו או מחדליו. אין שום דרך משפטית או מוסרית להתחמק מאחריות. ההגדרה של היהדות לאדם בוגר וטוב היא אדם אחראי. אחריות כרוכה במחויבות, בנאמנות, ברגישות ובהבנה עמוקה של הנסיבות והאתגרים. לכן זאת מעלה שלא קל להשיג, מעלה שדורשת תשומת לב מתמדת.

הגיבור שאנחנו מגלים בסיפור הפרשה הוא יהודה. הוא לוקח אחריות לא רק על בנימין ועל השבתו לאביו, אלא בעקיפין גם על מכירת יוסף לעבדות. "אנכי אערבנו" הוא אומר לאביו על בנימין. ועכשיו, כשרגע המשבר והתשלום הגיע, הוא עומד בהתחייבותו. זה אותו חוש אחריות שיעקב מזהה ביהודה כאשר הוא מפקיד בידיו ובידי צאצאיו את המלוכה ואת הנהגת העם.

הדרישה הראשונה מהמנהיגות היא קבלת אחריות על המעשים, על המדיניות ועל המילים. חוכמה, טאקט, מיומנות פוליטית - כל אלה מרכיבים נחוצים להצלחת ההנהגה.
בכל זאת, בלי הגורם המכריע של אחריות אישית, כל המרכיבים האלה לא יספיקו ליצירת מנהיגות חיובית. יהודה מסביר ליוסף מדוע הוא, מכל האחים, יוצא להגן על אחיו בנימין. "כי עבדך ערב את הנער מעם אבי", הוא אומר ליוסף, אני הגורם האחראי כאן. רק כאשר אדם מפתח חוש אחריות כזה הוא זכאי לשאוף לתפקידי פיקוד ומנהיגות.

למען האמת, לכולנו יש תפקידי מנהיגות כאלה במשפחה, בקהילה, במוסד, בחברה. איננו יכולים להתחמק מהאתגר שנלווה להתנהגות אחראית כל הזמן, למתן דין וחשבון לבריות ולבורא. זאת תמציתו של אחד הערכים הגדולים ביהדות ובחיים היהודיים.