ארץ אגדה

המספד על משיח בן יוסף - ותחייתו

בחז"ל מובא שבעתיד יהיה מספד גדול בירושלים על משיח בן יוסף שנהרג. תרגום יונתן מגלה שהוא לא נהרג ממש, אלא יצא ממקומו. מדובר במי ש'יצא מירושלים של מעלה' ואוחז בכלי נשק גשמי להילחם באויבי ישראל, ובעתיד יתגלה שהוא נחשב ל'חי'.

זכריה הנביא והתגייסות בני הישיבות

התנא זכריה בן הקצב הוא דמות שמסמלת את זכריה הנביא, ובאמצעותו מרמזים חז"ל לפרשנות נבואתו, ולפיה בזמן הגאולה תהיה מחלוקת בדבר התגייסות בני הישיבות למלחמה

דוד ובת שבע - הספור שלא שמעתם

הרמב"ם סבור שאוריה החתי היה גוי; וממילא ה"נשואים" שלו עם בת שבע היו אסורים וחסרי תוקף. צריך להבין את כל השתלשלות העניינים סביב הפרשיה באופן אחר; ויש לכך סימוכין בכתוב ובמדרש.

מלחמת בית הלל ובית שמאי

חז"ל מספרים שתלמידי שמאי גזרו על י"ח דברים, ותלמידי שמאי היו הורגים את תלמידי בית הלל שהתנגדו להם. הרמב"ם סבור שזהו משל שמרמז שהתקבלה שיטת בית שמאי שצריך לצאת לעולם המעשה כדי להביא את הגאולה, ומי שנשאר בבית המדרש נחשב ל"הרוג". ואילו בית הלל סבורים שזו חזרה על חטא העגל.

צִרְעָה! - או מלאך!?

הקב"ה הבטיח ש"מלאך" ו"צרעה" יעזרו בכיבוש הארץ. "מלאך" הוא כוח רוחני, ו"צרעה" מסמלת התלכדות ל"צבא"; ואלו כוחות שהתקבלו מיצחק ומרבקה. יהושע סבור ש"המלאך" התגלה באמצעות "הצרעה"(-צבא). אך הנביא(=מלאך) שבספר שופטים חלוק עליו.

הרמב"ם והאשה הכושית

הרמב"ם כותב שמשה פירש מן האשה ומן "הדומה לו" ומבאר שהכוונה לעיסוק בשאר צרכי הגוף. הרמב"ם מתבסס על תרגום יונתן. התורה כותבת שמשה רבנו נשא "אשה כושית", והתרגום מספר שמשה ברח אל הכושים והם השיאו לו את המלכה שלהם. הרמב"ם הבין את דברי התרגום כמשל לחיבור לצרכי הגוף.

הנביאה - והדבורה

דבורה הנביאה היא ממשיכת דרכה של "דבורה מינקת רבקה". שתיהן קרויות על שם בעל החיים הדבורה. הדבורה מסמלת כוח מלוכני וצבאי, עם ישראל צריך את הכוח הזה כדי להתקיים כעם עצמאי ולנצח את אויביו. הכוח חוזר ומופיע גם בהמלכת שאול המלך.

בני משה שמעבר לסמבטיון

האגדות מספרות על בני משה שנמצאים מעבר לנהר הסמבטיון הפלאי שזורמים בו במשך ששה ימים רק חול ואבנים ובשבת הוא שובת. זהו משל שמרמז שגם מי שעזב את לימוד התורה ויצא לעמול במלאכות הוא צדיק, ושמירת השבת שומרת עליו מלהתבולל בין הגויים.

משמעות ייסורי גוג ומגוג

יחזקאל מנבא שלאחר שישראל יתקבצו לארצם, תתקיים בם הנבואה הקדמונית; וגוג ומגוג ינסו לכבוש אותם, והקב"ה ילחם בהם באש. נבואת יחזקאל מתבססת על נבואת אלדד ומידד שהיתה במדבר - בעת שהשליו חזר והגיע לבני ישראל.

עשרת השבטים שמעבר לסמבטיון

עשרת השבטים כלואים מעבר לסמבטיון שזורמים בו חול ואבנים ובשבת הוא נח ויורד עליו ענן. זהו משל ששמירת השבת מונעת מבני העם שאינם עוסקים בתורה מלהתבולל בגלות. יהודה ובנימין מסמלים את מי שקשור לתורה, והם יהיו שליחים שיוציאו את עשרת השבטים ממאסרם בגלות ויזכו אותם לימות המשיח.

העפר של נחום איש גם זו

חלק ג'

נחום הוליך ארגז עם אבנים טובות לקיסר, גנבים מילאו את ארגזו בעפר, כשהמלך ראה את העפר רצה להורגו ונחום אמר 'גם זו לטובה'. אליהו אמר שבעפר הזה אברהם ניצח במלחמותיו, המלך בדק והצליח ונתן לו אבנים טובות. זהו משל ולימוד זכות שמחשיב את עמל המלאכות כעיסוק בתורה.

לוּז – עיר האמת

יש אגדות פלאיות על לוז שבארץ ישראל, וגם על לוז שבארץ החיתים; ומסופר שמלאך המות לא שולט שם. לוז מופיעה באגדות גם כעיר ה"אמת". האגדות מרמזות על מחלוקת בתנ"ך - על החלק לעולם הבא שיש לאדם פשוט מישראל.

המכוער וספר הגאולה

חלק א'

ר' שמעון בן אלעזר יצא מבית רבו ופגש במישהו וקרא לו "ריקה" ו"מכוער", מתברר שהיה זה אליהו שגילה לו ש"הריקן" מתורה שרודף אחר המלאכות יביא מרפא למצבו של עם ישראל והוא ה"קנה" שבאמצעותו נכתב ספר גאולת ישראל. חסיד אחד חולק ומגלה שמי שרודף אחר המלאכות נחשב לקבור ב"מחצלת של קנים" ואינו נכנס לפנים מן הפרגוד. ר' מאיר מנסה לפשר בין הצורך להישאר בבית המדרש לבין הצורך לעמול במלאכות, אך פשרתו אינה מתקבלת.

המעגל של חוני

חלק א'

חוני סובב עצמו במעגל והוריד גשמים מרובים שגרמו להצפה וליציאת האנשים מירושלים להר הבית, הצפה כזו לא תיתכן, והספור הוא משל. חוני מודיע שלדעתו כולם צריכים לעזוב את "ירושלים" וה"אבן" שמסמלים את הבאת הגאולה דרך עמל התורה; ולצאת אל ה"מעגל" וה"הר" שמסמלים את הבאת הגאולה דרך עמל המלאכות.

צרת-הבת ובכור-השטן

בירושלמי מסופר שיונתן-בְּכוֹר-שָׂטָן אחיו של ר' דוסא בן הרכינס התיר את צָרַת-הַבָּת, שבית הילל אסרו. ור' דוסא בן הרכינס נוהג באופן כפול מצד אחד הוא מסייע לאחיו ומצד שני הוא מתנגד לו.

מינקת רבקה - ומה שהיא מייצגת

דבורה היתה ה"המאמנת" של רבקה והיא טיפחה את החינוך הישן שלה. חינוך ל"אחוות" כל בני המשפחה, מתוך שבירת סמכות ה"אב", והתייחסות אל ה"אם" בתור "האחות הגדולה". יעקב השתמש בכוח הזה כדי לחזור לארץ. בניו השתמשו בכוח הזה בשכם. אך יעקב "המית" ו"קבר" את הכוח הזה מחוץ לבית אל.

תלמידי רבי עקיבא והקשת

בר כוכבא וגיוס לומדי תורה לצבאו

בירושלמי מסופר שהיו לבר כוכבא מאתיים אלף חיילים קטועי אצבע ומאתיים אלף חיילים שרכבו על סוס ועקרו ארז מהלבנון, אי אפשר לעקור ארז באופן הזה, ותיאורים אלו הם סמלים בתורתו של ר' עקיבא, וגם יחסי התלמיד והרב שבין רשב"י לר' עקיבא הם סמליים.

יהודה יעלה

בספר שופטים מסופר על מלחמה נגד אדוני בזק שכפופים תחתיו שבעים מלכים. קשה כיצד יהושע לא נלחם נגד מלך כה חשוב. תרגום יונתן מרמז שזו מלחמה שהתנהלה בשמים.

האם משה נקבר אצל רשעים?

משה כינה את עבר הירדן המזרחי בשמות הגנאי "הגיא" ו"מול בית פעור", כדי לחנך את ישראל שמי שרוצה להישאר שם כדי להתעשר - נמצא בצד של עבודה זרה ובמקום נמוך מבחינה רוחנית. למרות זאת, משה הסכים להיקבר שם כדי להראות שהעולם צריך גם כאלו שרודפים אחר העושר.

המלך שנקבר בחייו

בספר מלכים מסופר שקברו את יואש מלך ישראל, אך לאחר מכן הוא מתואר כאדם חי. בסמוך לשם מסופר שהשליכו איש לקבר אלישע והוא קם לתחיה. הכתוב מרמז, שהיתה קבוצה שהתייחסה למלך יואש ולאלישע הנביא כמו לאנשים שקבורים בחייהם. אולם אלישע הנביא חלק עליהם.

אליהו והחיילים שהוכו באש

בספר מלכים מסופר שהמלך אחזיה שלח כוח צבאי להביא את אליהו, ואליהו היכה את החיילים באש. מדובר ב"אש" שבערה בבני ישראל במקום שנקרא "תבערה". זו השגה רוחנית גבוהה; שמתוכה האדם מתבייש וחש כ"מת", כאשר הוא רואה עד כמה הוא "בוער באש" של תאוות.

הסוסים של משה רבנו

חז"ל מספרים שהמן ירד בזכות יהושע, והוא היה אוכל את המן מעל איבריו. זהו ביאור למסורת שבתהילים שישראל קיבלו את המן בצורה נוזלית כמו תינוקות, והם התלוננו ורצו אוכל מוצק. משה סבר שהם רוצים להתפטם כמו סוסים - ולא התפלל עבורם. אך יהושע ראה שיש לו (ולהם) איברים של אדם מבוגר, והתפלל עבורם.