אסא בן אביה

אסא בן אבים (אביה) היה מלך יהודה השלישי. בנו של אבים. החל למלוך בחיי אביו (כשהיה אביו חולה) בשנת עשרים למלכות ירבעם בן נבט מלך ישראל. מלך ארבעים ואחת שנה. היה מלך צדיק: ביער את הזנות ואת העבודה זרה שעשה אביו. הנביאים בימיו היו עזריה בן עודד, חנני הרואה ויהוא בן חנני. מלכי ישראל בימיו היו: ירבעם, נדב בן ירבעם, בעשא, אלה בן בעשא, זמרי, תבני בן גינת, עמרי, ואחאב. בשנת חמש עשרה למלכותו נלחם בזרח הכושי וניצחו, ולקח את כל השלל, שבו היה גם השלל שלקח שישק מלך מצרים מרחבעם (פסחים קיט ע"א). הוא הוריד ממעמדה את מעכה בת אבישלום סבתו וכיתת את ה"מפלצת" שעשתה, חידש את המזבח אשר לפני האולם והביא קדשים לבית ה', אמנם, את הבמות לא הסיר. נלחם עם בעשא מלך ישראל, ונאלץ לשלם לבן הדד מלך ארם שוחד כדי שיבטל את הברית שכרת עם ישראל, אולם, כעונש על שלא בטח בה' אמר לו הנביא כי יהיו לו מלחמות כל חייו, ואכן המלחמה בינו ובין בעשא נמשכה כל ימיהם. היה בעל רגליים בריאות ואיתנות, אולם בשנה השלושים ותשע למלכותו חלה ברגליו בחולי קשה. חז"ל מסבירים שזה היה עונש על כך ששיעבד תלמידי חכמים לצורך עבודות המלך. תולדותיו מסופרות בספר מלכים א טו ט-כד ובספר דברי הימים ב' יד- טז.