פרשני:בבלי:בבא בתרא קיח א

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

בבא בתרא קיח א

חברותא[עריכה]

אלא למאן דאמר "לבאי הארץ נחלקה הארץ", מאי "לרב תרבו נחלתו", הלא אין לפרש, למי שהוא רב עכשיו תרבו נחלתו, ולמי שמועט עכשיו תמעיטו נחלתו, דסברא היא, ולא צריכא קרא?
ק שיא.
ועוד אמר ליה רב פפא לאביי: בשלמא למאן דאמר "ליוצאי מצרים", היינו דקא צווחן בנות צלפחד, "למה יגרע שם אבינו בתוך משפחתו", כלומר, מחלקו שזכה בארץ ישראל, "כי אין לו בן", שאם היה לו בן, היה יורש את חלקו.
אלא למאן דאמר "לבאי הארץ נחלקה הארץ", אמאי צווחן? הא ליתיה (צלפחד איננו מבאי הארץ) דלשקול חלק בארץ?
ואפילו אם היה לו בן לא היה נוטל כלום בשביל אביו, ואף בשביל עצמו לא היה נוטל אילו היה פחות מבן עשרים בכניסתו לארץ?
אלא צריך לומר, דמאן דאמר "לבאי הארץ נחלקה הארץ", סבר גם את דין "חזרה", כלומר, שמחזירים להוריהם כל מה שנטלו, וחוזרים ויורשים כמשפט. (כדברי רבי שמעון בן אלעזר דלעיל).
ואם כן, אף לצלפחד היה חלק בארץ, אם בני בניו של חפר היו נכנסים לארץ, ונוטלים חלק, ומחזירים אותו אל חפר זקינם, וחוזרים בני חפר ויורשים ממנו, וחולקים ביניהם בשוה. ונמצא צלפחד אף הוא נוטל חלק בארץ.
ולכן בנותיו, תבעו אף הן ליטול בנכסי חפר אבי אביהן, כדין בת הבן שיורשת עם האחים.
עוד מקשינן: בשלמא למאן דאמר "ליוצאי מצרים", היינו דקא צווחן בני יוסף. כדלהלן: דכתיב (יהושע יז, יד, טו), "וידברו בני יוסף את יהושע לאמר מדוע נתתה לי נחלה גורל אחד וחבל אחד ואני עם רב עד אשר עד כה ברכני ה':
ויאמר אליהם יהושע אם עם רב אתה עלה לך היערה ובראת לך שם בארץ הפרזי והרפאים כי אץ לך הר אפרים: ".
ולמאן דאמר "ליוצאי מצרים", אתי שפיר, שמא בזמן יציאת מצרים היו מועטים, ונתרבו בכניסתם לארץ, ונמצאת נחלתם מועטת לפי מספר נפשותיהם.
אלא למאן דאמר "לבאי הארץ" מאי קא צווחי? הלא כולהו שקול חלק בארץ בזמן כניסתם  149 ?

 149.  עיין במהרש"א, במה שדן בקושיית ה"גבורת ארי" בדברי הגמרא.
ומתרצת הגמרא: משום טפלים דהוו נפישי להו. כלומר, היו ביניהם יתומים רבים שלא היו בני עשרים בכניסתם לארץ, ולא היה להם אב שנכנס לארץ ונטל חלק. ולא שום מוריש שיצא ממצרים שיטלו ממנו על ידי חזרה  150 .

 150.  רשב"ם. וברבינו גרשום כתב, "משום טפלים דאית בהו טפי משאר שבטים, דכתיב "בן פורת יוסף", שהם פרים ורבים טפי, וצווחן דלא שקלי לצורך טפלים, ודחיקי להו דוכתייה ו".
אמר אביי: שמע מינה, לא הוה חד דלא שקיל. (לא נמצא בכל ישראל אפילו יתום אחד שלא נטל חלק בארץ),
דאי סלקא דעתך הוה חד דלא שקיל, איבעי ליה למצווח כבנות צלפחד ובני יוסף.
וכי תימא, אכן היו יתומים שלא נטלו חלק בארץ, וצוחו על כך, אך לא נכתבה צווחתם בתורה, כיון דרק מי שצווח ואהני (הועילה לו צוחתו) כתביה קרא, אך מי דצווח ולא אהני, לא כתביה קרא.
הא בני יוסף דצווחי ולא אהני, (ומה שאמר להם יהושע "אם עם רב אתה עלה לך היערה ובראת לך שם: ", אין הכונה שנתן להם מנחלת שבט אחר, שהרי אין לו רשות לגזול מנחלת שבט אחר כלום, אלא איצטריך לדרשא, כדלקמן). ובכל זאת כתבינהו קרא!
ומוכח, שמלבד בני יוסף, לא נמצא אף יתום שלא נטל חלק בארץ, אם על ידי עצמו, או על ידי אחד מאבותיו שהוריש לו חלק על ידי חזרה, כדלעיל.
ודחינן: לעולם יש לומר כדאמרינן לעיל, דמאן דצוח ולא אהני לא כתביה קרא.
ומה שהקשנו מבני יוסף שכתבם הכתוב, אף על פי שלא הועילה להם צווחתם,
יש לומר, דהתם עצה טובה קא משמע לן, דאיבעי ליה לאיניש לאיזדהורי מעינא בישא. (צריך אדם להזהר מעין הרע)  151 xxx

 151.  בענין עין הרע, אם הוא ענין טבעי או שמימי: עיין באברבנאל (שמות, פרשת כי תשא) שעין הרע הוא ענין טבעי, ולא עונש שמימי. ובעקידה (פרשת תזריע שער סא עמ' מא) כתב, נזק העין נמשך מרוע מזג המביט ומתכונתו הנשחתת, עד אשר יזיקו ניצוצי הבטתו כירבות וחיצים. וברלב"ג (שמות, פרשת כי תשא) כתב, כח עין הרע הוא שיצא מעין האדם אדים אשר הטבע דוחה אותם החוצה, ואדים אלו הסאדים רעים המתאוים באדם, ובעת יציאתם מעינו יתכן שימיתו מקצת מהאנשים. ועיין עוד ברמב"ן עה"ת (ויקרא יח, יט). אמנם הזהר (בראשית עמ' יז) כתב לייחס את היזק עין הרע לכחות העליונים המתלבשים על אדם רע, באמצעות ראיית עיניו, ועי"ז מגיע נזק לדבר שהביט בו. ועיין בחזון איש (ליקוטים לדף יז סי' כא), "מסודות הבריאה כי האדם במחשבתו הוא מניע גורמים נסתרים בעולם המעשה, ומחשבתו הקלה תוכל לגרום להרס וחורבן של גשמים מוצקים: : ומכל מקום הכל בידי שמים, וכל שלא נגזר עליו בדין שמים לאבדן, הדבר ניצל, אבל כשנגזר הדבר לאבד, מתגלגל הדבר לפעמים על ידי שימת עין תימהון על הדבר, ועי"ז הוא כלה: : ויתכן דכל שהאדם במעלה יתירה, כל סגולותיו ובחינותיו יתירות, ועינו פועלת יותר:: ". ועיין עוד בדרך חיים למהר"ל (אבות פרק ב משנה ט). ובנתיבות עולם (ח"ב פרק א). אימתי יש לחוש לעין הרע: עיין בשו"ת אגרות משה (אבהע"ז ח"ג תשובה כו) רק בדבר שאינו מצוי בדרך העולם צריך לחוש בעין הרע.
והיינו דקאמר להו יהושע. דכתיב, "ויאמר אליהם יהושע אם עם רב אתה עלה לך היע רה",
אמר להו, להוסיף לכם נחלה איני יכול, ברם, עיצה טובה יש לי אליכם, אם עם רב אתם לכו והחבאו עצמכם ביערים שלא תשלוט בכם עין רע.

דרשני המקוצר[עריכה]