פרשני:בבלי:בבא קמא נב א

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

בבא קמא נב א

חברותא[עריכה]

המוכר בית לחבירו,  כיון שמסר לו את המפתח, קנה, ומפרש לה ואזיל.
ומקשינן: הרי בית נקנה בכסף שטר וחזקה, ואם כן היכי דמי, באיזה קנין בא הוא לקנותו עד שצריך הוא מסירת מפתח!?
אי בכספא בא לקנותו, ליקני בכספא ואף בלא מסירת מפתח!? ואי בחזקה בא לקנותו, ליקני בחזקה!?
ושמנינן: לעולם כשבא לקנותו בחזקה, ומיהו בעי למימר ליה המוכר ללוקח: "לך חזק וקני", וקא משמע לן, דכיון שמסר לו מפתח, כמאן דאמר ליה: "לך חזק וקני" דמי, ועושה חזקה וקונהו.
אמר ריש לקיש משום רבי ינאי:
המוכר עדר של בהמות לחבירו, כיון שמסר לו משכוכית (לשון משיכה, והוא דבר המושך את כל העדר אחריו, ומפרש לה לקמן), קנה.
ומקשינן: והרי בהמה נקנית במשיכה כשהיא בסימטא או בחצר של המוכר והקונה, ובמסירה (בעל הבהמה מוסר את הבהמה לקונה באפסר שעליה או בשערה) בלבד היא נקנית, כשהיא ברשות הרבים או בחצר שאינה של שניהם, והיכי דמי שהוא צריך מסירת המשכוכית!?
אי במשיכה בא לקנות את העדר, ליקני במשיכה ובלי משכוכית.
אי במסירה, ליקני במסירה!?
ומשנינן: לעולם כשבא לקנותו במשיכה, ומיהו בעי למימר ליה "לך משוך וקני", וכיון דמסר לו משכוכית, כמאן דאמר ליה: "לך משוך וקני" דמי.
ומפרשינן: מאי משכוכית?
הכא תרגמו: קרקשתא (פעמון) שהרועה אוחז בידו ומקשקש בו כדי למשוך את העדר אחריו.
רבי יעקב אומר: עיזא דאזלא בריש עדרא (עז חריפה ההולכת בראש העדר).
כדדרש ההוא גלילאה עליה דרב חסדא, כלומר: כפי שהיה אותו מתורגמן מן הגליל מתרגם לרבים בשם רב חסדא:
כד רגיז רעיא על ענא, עביד לנגדא סמותא (כאשר כועס הרועה על עדרו, מסמא הוא את מנהיגת העדר, והיא נופלת בבורות, וכל העדר אחריה), ומשל הוא, לרועה ישראל, שכאשר כועס הוא על עמו, שם הוא בראשם פרנסים שאינם מהוגנים, והם מובילים את העם לאבדון.
מתניתין:
בור של שני שותפים הנמצא ברשות הרבים, כסהו הראשון לאחר שהשתמש בו, והתליע הכיסוי עד שנשבר, ובא השני ומצאו לבור כשהוא מגולה ולא כסהו.
אם נפלה בהמה לבור, השני חייב בנזקיה, אבל הראשון פטור מאחר שכיסהו כדין.
בור שבעליו כסהו כראוי אלא שהתליע הכיסוי ונפל לתוכו שור או חמור ומת, פטור.
לא כסהו כראוי, ונפל לתוכו שור או חמור ומת, חייב.
בור שנכנס לתוכו כורה שכיר להרחיבו או להעמיקו, ועמד באותה שעה שור על שפת הבור ונבעת ונפל לפניו לתוך הבור מקול הכרייה, חייב בעל הבור בנזקו,  1  הואיל ומת השור מחמת נפילתו לבור.

 1.  רש"י פירש דקא משמע לן שאין אומרים שעל השור איבעי לעיוני להיכן הוא הולך כיוון שקול הכרייה ביעתתו, ועוד פירש שקא משמע לן שאף על פי שהכורה עצמו פטור משום שאינו אלא גורם לנזק, מכל מקום הבעלים חייב.
אבל אם נפל השור לאחריו, מחוץ לבור, מחמת קול הכרייה ומת, פטור בעל הבור, הואיל ולא ניזוק מן הבור אלא מחמת רעש הכרייה, וגרמא בניזקין פטור.
בור ברשות הרבים שנפל לתוכו שור וכליו, שהם העול והמחרישה, ונשתברו, או חמור וכליו. מרדעת ואוכף, ונתקרעו, חייב על הבהמה ופטור על הכלים, שנאמר "כי יפתח איש בור ונפל שם שור או חמור", ודרשינן "חמור" ולא כלים.
נפל לתוכו שור שהוא חרש או שוטה וקטן שלא הגיע לגיל חרישה חייב
נפלו לתוכו בן או בת קטנים  2 , וכן עבד או אמה פטור, שנאמר ונפל שם שור, ודרשינן "שור" ולא אדם.

 2.  ופירש רש"י דקא משמע לן שאף קאי אפשר לומר בקטנים איבעי להו לעיוני להיכן הם הולכים פטור על נפילתם משום גזירת הכתוב. ובעבד ואמה כתב רבינו עקיבא איגר שהחידוש הוא שאף על פי שהוקשו עבדים לבני חמורים ממעטינן להו מקרא דחמור ולא אדם, דלענין בור הרי הם כאדם.
גמרא:
שנינו במשנה: כסהו הראשון ומצאו השני מגולה, ולא כיסהו השני חייב.
והוינן בה: וראשון, עד אימת מיפטר? וכי לעולם אם יארע נזק מחמת הבור, הראשון יפטר, והשני ישלם?
אמר רב, אין הראשון פטור אלא בכדי שידע שעליו לכסותו, ומכאן ואילך שניהם חייבים.
ושמואל אמר: בכדי שיבואו ויודיעוהו שנפתח הבור, ואף על פי שלא ראהו בעצמו שהוא מגולה.  3 

 3.  בתוספות רבינו פרץ תמה מדוע צריך שיבא ויראה בעצמו את הבור ולא די בידיעתו שהבור פתוח, ועל כן פירש וכן כתבו התוספות שבכדי שידע היינו שיצא הקול על כך שהבור מגולה, ושמואל סובר שלא די בקול אלא צריך שיודיעוהו בפירוש שבורו נפתח. ובשיטה מקובצת הביא בשם הר"י מיגאש שפירש דבכדי שידע דאמר רב היינו שעליו לחזור ולבקר את הכיסוי אם הוא עומד במקומו או לא. ושמואל סובר, שאין חיוב לבדוק ועד שיודיעוהו שנפתח בורו פטור.
ורבי יוחנן אמר: בכדי שיודיעוהו שנפתח הבור וישכור פועלים לכסותו ויכרות ארזים ויכסנו, ובתוך אותו הזמן אם נפלה בהמה לבור הראשון פטור והשני חייב, ומכאן ואילך שניהם חייבים.
שנינו במשנה: כסהו כראוי ונפל לתוכו שור או חמור ומת, פטור.
והוינן בה: כיון דכסהו כראוי, היכי נפל לתוך הבור!?
ומתרצינן: אמר רב יצחק בר בר חנה: הכא במאי עסקינן, בכגון שהתליע הכיסוי מתוכו, שלא היה עליו לחשוש לכך ואנוס הוא הילכך פטור.
איבעיא להו, בור שכסהו בעליו בכסוי שיכול לעמוד לפני שוורים, אם יעברו עליו, ואין יכול לעמוד בפני גמלים. ואתו גמלים על הכיסוי, וארעוה, עשאוהו רעוע. ואחר כך אתו שוורים על הכיסוי, ונשבר תחתיהם, ונפלי ביה, מאי? האם יש לחייבו על נפילת השוורים, או לא?
אמרי, היכי דמי, אי איירי במקום דשכיחי בו גמלים, הרי פושע הוא בכך שלא הניח על הבור כיסוי הראוי למעבר גמלים, ואי מדובר במקום דלא שכיחי גמלים, אלא נזדמנו שם במקרה גמלים שעמדו על כיסוי הבור, הרי אנוס הוא ופשיטא שבעל הבור פטור.
ומבארינן: לא צריכא, אלא במקום דאתו בו גמלים לפרקים מזמן לזמן, והכי מיבעיא לן:
מי אמרינן, כיון דאתיין גמלים לפרקים, ולא הניח כיסוי הראוי להם, פושע הוא, דאיבעי ליה אסוקי אדעתיה שמא יזדמנו לכאן גמלים.
או דלמא, כיוון דהשתא מיהת ליכא גמלים, אנוס הוא, ופטור על נפילת השוורים.
תא שמע, ממה ששנינו: בור ברשות הרבים שכסהו בעליו כראוי, ונפל לתוכו שור או חמור ומת, פטור.
והוינן בה: היכי דמי?
אילימא שכיסהו בכיסוי כראוי לשוורים וכראוי לגמלים, אם כן, היכי נפול!?

דרשני המקוצר[עריכה]