פרשני:בבלי:זבחים עה א

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

זבחים עה א

חברותא[עריכה]

איתיביה אביי מהא דתניא בתוספתא: קרבן יחיד שנתערב בקרבן יחיד, כגון חטאת של זה בחטאת של אחר, או קרבן עולה של זה בקרבן עולה של אחר,
וקרבן ציבור אחד שנתערב בקרבן ציבור אחר,
וקרבן יחיד וקרבן ציבור שנתערבו זה בזה -
נותן ד' מתנות מדמי כל אחד ואחד. שהרי נתקבלו דמיהם בכוסות נפרדות. הילכך נותן מכל כוס מתן ד' מתנות, ויוצאים בכך הבעלים ידי חובתם.
הגירסא להלן היא לפי רש"י,  14  ולפיו הברייתא מדברת בין בעולה ובין בחטאת:

 14.  בגמרא שלפנינו יש שתי גירסאות שונות, אחת לפי רש"י והשניה לפי תוס', ואי אפשר לגרוס את שתיהן כאחת. קרן אורה
ואם נתן מתנה אחת מכל אחד מהכוסות של דם שהתערבו - יצא.
וכדאמרן בפרק בית שמאי, כל הקרבנות שדמן ניתן על מזבח החיצון שנתן מדמם מתנת דם אחת בלבד - כיפר.
ומה שאמרנו דלכתחילה צריך לתת ארבע מתנות דם מכל כוס וכוס, אין הכונה לארבע מתנות נפרדות, שהרי הברייתא איירי (לפי פירוש רש"י!) בין בחטאת ובין בעולה, ובעולה נותן שתי מתנות, בשתי זויות המזבח, שהן ארבע.
הגירסא השניה, היא גירסת התוס':
ואם נתן מארבעת הכוסות שהתערבו (שתי כוסות של שתי חטאות היחיד שהתערבו, ושתי כוסות של שתי חטאות הציבור שהתערבו) ארבע מתנות, שהן מתנה אחת מכולן, דהיינו, שמכל כוס נתן מתנה אחת בלבד, וביחד הן ארבע מתנות מארבעת הכוסות - יצא (עד כאן גירסת התוס').
במה דברים אמורים שצריך לכתחילה ארבע מתנות מכל קרבן, שנתערבו הבהמות בהיותן חיין, ונתקבל דמן בארבע כוסות נפרדות. אבל אם נתערבו בהיותן שחוטין, והיינו, שנבלל דמן של כל הקרבנות בכוס האחת, נותן ארבע מתנות מכולן (מהכוס שמעורבין בה דמי כולן). דקסבר תנא דמתניתין "יש בילה". ואם נתן מתנה אחת מכולן, שנתן מאותה הכוס מתנה אחת בלבד - יצא. שהרי מכל קרבן הגיע דם אל המזבח, לפי שנתינתו האחת היא בלולה מכל הדמים.
רבי אומר: לא בכל ענין יצא. אלא, רואין את המתנה, את כמות הדם שבה, אם יש בה באותה מתנה כמות דם כדי נתינת דם גם לזה, וכדי נתינת דם גם לזה, הרי היא כשרה. ואם לאו, אם אין בכמות הדם שנתן כדי נתינה לכל קרבן וקרבן מאלו שנבללו בכוס, הרי היא נתינה פסולה.
ומדייק אביי מלשון הברייתא:
קתני בברייתא קרבן יחיד דומיא דקרבן ציבור. מה קרבן ציבור בא מן גברי, אף יחיד איירי בקרבן שבא מן גברי. ואף על גב שצריך הקרבן סמיכה, ואין יכולין לסמוך, משום שהתערב קרבנן ואין ידוע מיהו הבעלים של כל קרבן. ובכל זאת הוא קרב, ובלא סמיכה!?
אמר רבא: ותסברא, וכי הא ברייתא מתרצתא היא עד שתיקשי לך ממנה!? והרי ברייתא זאת צריכה תיקון, דקתני בה חילוק בין הכוסות הנפרדים לבין כוס אחת: במה דברים אמורים שנותן ארבעה מתנות מכל קרבן לחוד, כשנתערבו הקרבנות כשהן חיין, והתקבל דמן בשעת שחיטה בארבע כוסות נפרדות. אבל נתערבו בהיותן שחוטין, ונבלל דמן בכוס אחת, לא צריך לתת מתן דם נפרד מכל קרבן אלא רק נתינה משותפת מהכוס האחת.
וחילוק זה תמוה הוא, כי לענין החילוק בין ארבע כוסות לכוס אחת, מה לי נתערבו הקרבנות בהיותן חיים, מה לי נתערבו בהיותן שחוטין? והרי גם כשהתערבו לאחר שחיטה יכול להיות שהיה דמן נתון בארבע כוסות נפרדות, ויהיו חייבין במתן ד' מתנות מכל קרבן וקרבן!?
אלא, תרץ לשון הברייתא, דהכי קאמר:
במה דברים אמורים שנותן ארבע מתנות מכל קרבן לחוד, שנתערבו דמן של שחוטין כעין עירוב דמן של חיים, שהתערבו הכוסות בכוסות. אבל אם מדובר בבולל הדמים לתוך כוס אחד - נותן ד' מתנות לכולן ביחד, ואם נתן מתנה אחת בלבד מהכוס, שהיא מתנה אחת מכולן יחד - יצא.
ועתה, שמדברת הברייתא במתן דם של שחוטין שהתערבו, שוב אין להקשות ממנה לרב יוסף שאמר אין מקריבין ללא סמיכה. שהרי כאן מדובר שנתערבו רק לאחר שחיטה, ובהיותם בחיים היו ניכרים, וסמכו עליהם הבעלים.
והמשך הברייתא הוא: רבי אומר: רואין את המתנה שניתנה מהכוס האחת שבלולים בה דמי הקרבנות, אם יש בה כדי שיעור נתינה לזה, וכדי שיעור נתינה לזה כשרה. ואם לאו - פסולה.
ודנה הגמרא: ומי אית ליה לרבי האי סברא שיש שיעור לנתינת הדם?
והא תניא: אמר רבי: לדברי רבי אליעזר, המכשיר להזות "מי חטאת" על טמא מת על אף שהתערבו בהם מים אחרים, הפסולים להזאה, הרי  15  -

 15.  רבי אליעזר אמר לגבי הזאת מי חטאת (הובאו דבריו לקמן פ א), שאם היתה צלוחית עם "מי חטאת" (אפר פרה אדומה המעורב במים חיים, ומזים את מי החטאת על טמאי מת, לטהרם מטומאתם), ונפלו לתוך מי החטאת מים פסולים, כל שהן, ונמצא שמעורבים מים פסולים בתוך מי החטאת הכשרים, יזה הכהן מהמים המעורבים שתי הזאות על הטמא, בזו אחר זו. ובטעמו של דבר שצריכים להזות פעמיים נחלקו לקמן פ א.

דרשני המקוצר[עריכה]