פרשני:בבלי:חגיגה ה א

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

חגיגה ה א

חברותא[עריכה]

והות קא שגרא  ומחריא - תנורא (היתה מכבדת את התנור), שקלתא, ואנחתה אגבא דכרעה (לקחה את האוד, והניחתו על גב רגלה).
קדחה, ואיתרע מזלה, ואייתיתה (נשרפה רגלה, והורע מזלה, שמתה, והבאתי לך נשמתה).
אמר ליה רב ביבי בר אביי למלאך המות: האם אית לכו רשותא למיעבד הכי (ניתנה לכם רשות לעשות כן)?!
אמר ליה מלאך המות לרב ביבי: והאם לא כתיב: ויש נספה בלא משפט?!
אמר ליה רב ביבי למלאך המות: והכתיב: דור הולך, ודור בא?! ומשמע שנשלמים אצל כל אדם שנים של "דור", שהן השנים המיועדות לו, ואינן נפסקות באמצע, ללא משפט.
אמר לו מלאך המות לרב ביבי: יכול אני להפסיק את שנות חייו של אדם גם ללא משפט, וביאור הפסוק "דור הולך ודור בא", הוא כך:
דרעינא להו אנא, עד דמלו להו לדרא (רועה אני ושומר את נשמותיהם אצלי, והן שטות ומתגלגלות עמי עד שיתמלאו שנות הדור), ורק הדר, משלימנא ליה לדומה (לאחר מכן מעביר אני את הנשמות לשומר המתים, ששמו דומה).  1  אמר ליה רב ביבי למלאך המות: סוף סוף, שניה מאי עבדת (שנות החיים שהוקצבו לאדם זה, מה יהא עליהם)?!

 1.  כתב מהרש"א לבאר בזה כפל הלשון בפסוק "לא המתים יהללו יה, ולא כל יורדי דומה": א. לא נשמות המתים, השטין ומתגלגלין בעולם, יהללו יה. ב. וגם לא יהללו יה, כל אותן נשמות שכבר באו לרשותו של "דומה".
אמר לו מלאך המות לרב ביבי: אי איכא צורבא מרבנן דמעביר במיליה, מוסיפנא להו ליה, והויא חילופיה (אם יש תלמיד חכם המעביר על מדותיו, מוסיף אני לו את שנותיו של זה, כדי שיחיה בחילופיו של המת).
רבי יוחנן, כי מטי להאי קרא, בכי (כשהיה מגיע למקרא זה היה בוכה).
דכתיב בתחילת ספר איוב:
"ויאמר ה' אל השטן: השמת לבך על עבדי איוב? כי אין כמוהו בארץ, איש תם וישר.
ויען השטן את ה', ויאמר: החנם ירא איוב אלהים!? ואולם, שלח נא ידך וגע בכל אשר לו - אם לא על פניך יברכך!
ויאמר ה' אל השטן: הנה כל אשר לו בידך".
ולאחר שניסה השטן להכשיל את איוב ונכשל, נאמר:
"ויאמר ה' אל השטן: השמת לבך אל עבדי איוב? כי אין כמוהו ! ותסיתני בו לבלעו חנם".
אמר רבי יוחנן בבכייתו: עבד, שלרבו יש מסיתין לו (כנגדו של העבד), ורבו אכן ניסת - האם תקנה יש לו!?  2 

 2.  כתב הטורי אבן: אע"ג שאיוב היה באותה עצה של פרעה "כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו", ונידון על זה ביסורין, וכדאיתא בסוטה, מכל מקום אם לא אותה הסתה, לא היה ראוי ליסורים קשים כאלו.
רבי יוחנן, כי מטי להאי קרא, בכי, דכתיב "הן בקדושיו לא יאמין".
כי אמר: אי בקדושיו לא יאמין - במאן (במי) הוא כן יאמין?!
עד שיומא חד הוה קא אזיל רבי יוחנן באורחא (פעם אחת הלך בדרך), חזייה לההוא גברא דהוה מנקיט תאני (ראה אדם מלקט תאנים), והוה שביק הנך דמטו, ושקיל הנך דלא מטו (היה אותו אדם מניח מללקט את התאנים שכבר הגיע זמנם, שנתבשלו, ומלקט את אלו שלא נתבשלו).
אמר ליה רבי יוחנן לאותו אדם: האם לאו, הני מעלן טפי (האין המבושלות טובות יותר)?!
אמר ליה אותו אדם לרבי יוחנן: הני - לאורחא בעינן להו (מלקט אני אותם כדי לקחתם עמי לדרך). הני נטרן, והני לא נטרן (אלו שאינן מבושלות משתמרות מלהירקב, ואילו המבושלות אינן משתמרות).
אמר רבי יוחנן: היינו דכתיב: "הן בקדושיו לא יאמין". שירא הקב"ה פן ירקבו הבחורים הצדיקים, והם נאחזים למיתה פן יחטאו.  3 

 3.  הקשה בטורי אבן: אם כן לא שבקת חיי לצדיקים, שהכל עומדים בספק זה שמא יחטאו, והלא מצינו לאבות העולם שזכו לזקנה, וכן הרבה צדיקים יסודי העולם מצינו שזכו לזקנה, ראה שם.
ומקשינן עלה: איני! והא ההוא תלמידא דהוה בשיבבותיה דרבי אלכסנדרי, ושכיב אדזוטר (הרי תלמיד אחד שהיה בשכנותו של רבי אלכסנדרי ונפטר בצעירותו).
ואמר על כך רבי אלכסנדרי: אי בעי האי מרבנן הוה חיי (אילו היה רוצה אותו תלמיד ללכת בדרך טובים היה חי).
ותיקשי: ואם איתא (אם כדבריך), שיש מתים בצעירותם כדי שלא יחטאו, אם כן מנין שהיה יכול לחיות אף אם היה הולך בדרך טובים, והרי דלמא אותו תלמיד מ"הן בקדושיו לא יאמין" הוה (מאותם שהכתוב אומר עליהם "הן בקדושיו לא יאמין") כלומר: שמא מת טרם זמנו כדי שלא ירשיע?!
ומשנינן: ההוא תלמיד - מבעט ברבותיו הוה! ועליו נאמר "וטוב לא יהיה לרשע, ולא יאריך ימים. כל אשר איננו ירא מלפני האלהים". ופירשוהו חז"ל על מי שאינו מכבד את החכמים.
רבי יוחנן כי מטי להאי קרא, בכי: "וקרבתי אליכם למשפט, והייתי עד ממהר במכשפים, ובמנאפים, ובנשבעים לשקר, ובעושקי שכר שכיר אלמנה ויתום, ומטי גר, ולא יראוני".
אמר: עבד שרבו מקרבו לדונו (וקרבתי למשפט), וממהר להעידו (עד ממהר), האם תקנה יש לו?!
אמר רבי יוחנן בן זכאי על כתוב זה: אוי לנו! ששקל עלינו הכתוב קלות (עושקי שכר שכיר) כחמורות (מנחשים ומנאפים).
אמר ריש לקיש: כל המטה דינו של גר, כאילו מטה דינו של מעלה.
שנאמר שם: "ומטי (בצירי) גר". והרי מטי (בחיריק) כתיב, שכך היא המסורת. ומשמע מטה אותי.
אמר רבי חנינא בר פפא: כל העושה דבר ומתחרט בו, מוחלין לו מיד
שנאמר שם: "ולא יראוני", הא יראוני - מוחלין לו מיד.  4 

 4.  כתבו התוספות שכתוב זה מדבר רק בעושקי שכר שכיר, וראה מה שכתב על זה במהרש"א.
רבי יוחנן כי מטי להאי קרא, בכי: "כי את כל מעשה, האלהים יביא במשפט, על כל נעלם, אם טוב ואם רע. " והיינו שגגה.
אמר: עבד שרבו שוקל לו שגגות כזדונות, האם תקנה יש לו?!  5 

 5.  ביאר בטורי אבן: אין הקב"ה שוקל חס ושלום השגגות כמו הזדונות ממש, אלא לומר, ששוקל הקב"ה ועונש על השגגות כשם שהוא עונש על הזדונות, וכל אחד לפי חומרתו. הלוא תראה שבכתוב לא נזכר מזיד כלל, ואין לנו ללמוד ששוקל על השוגג כמו על המזיד ממש.
ומפרשת הגמרא את המשך הפסוק:
מאי יביא במשפט על "כל" נעלם?, שמשמע אפילו על דבר מועט? אמר רב: זה ההורג כינה בפני חבירו, ונמאס חבירו בה.
ושמואל אמר: זה הרק בפני חבירו, ונמאס חבירו בו.
וממשיכה הגמרא בביאור הפסוק: מאי "יביא במשפט על כל נעלם, אם טוב ואם רע"? והרי אם על רע ישלם כגמולו, על הטוב ודאי ישלם כגמולו, כי מדה טובה מרובה ממידת פורענות?!
אמרי דבי רבי ינאי: טוב זה יש בו גם רע, ויביאנו הקב"ה במשפט מצד הרע שבו (עיון יעקב): זה הנותן צדקה לעני שהוא דבר טוב, ועושה כן בפרהסיא, שהוא דבר רע, שמתבייש העני בכך.
כי הא דרבי ינאי, חזייה לההוא גברא דקא יהיב זוזא לעני בפרהסיא (ראה אדם נותן זוז לעני בפרהסיא), אמר ליה רבי ינאי לאותו אדם: מוטב דלא יהבת ליה, מהשתא דיהבת ליה, וכספתיה. מוטב שלא היית נותן לו, מאשר לתת לו ולביישו.
דבי רבי שילא אמרי: זה הנותן צדקה לאשה, שהוא דבר טוב, ועושה כן בסתר שהוא דבר רע. משום דקא מייתי לה לידי חשדא (חשד עבירה עמו).  6 

 6.  כתב הטורי אבן לפרש מה שאמרו מייתי "לה" לידי חשדא, דהיינו הנתינה, שהיא גורמת שיחשדו הן אותו והן אותה באתנן.
רבא אמר: זה המשגר לאשתו להכין לסעודת שבת, שהוא דבר טוב (מהרש"א), בשר שאינו מחותך, שאינו מנוקר מחלב ומגידים אסורים, ושולח לה את הבשר בערבי שבתות, כאשר הזמן דחוק אז, ואפשר שלא תיתן לבה לראות שאינו כשר, כי מתוך שאינה בקיאה והזמן דוחק, סומכת על בעלה שודאי ניקרו (עיון יעקב).
ותמהינן: איני! והא רבא גופיה משדר (היה שולח) בשר שאינו מחותך לאשתו?!
ומשנינן: שאני אשתו של רבא, שהיתה בת רב חסדא, דקים ליה לרבא בגוה דבקיאה (יודע היה בה רבא שבקיאה היא), ותבחין בקלות שהבשר ששלח לה אינו מנוקר.
רבי יוחנן, כי מטי להאי קרא, בכי: "והיה כי תמצאן אותו רעות רבות וצרות".
אמר: עבד שרבו ממציא לו רעות וצרות, האם תקנה יש לו?!
מאי רעות וצרות?
אמר רב: רעות שנעשו צרות (סמוכות, כנשים צרות הדרות בבית אחד) זו לזו. כגון זיבורא (הכשת נחש) ועקרבא (ועקיצת עקרב), רש"י.  7 

 7.  כתבו התוספות, שרפואת הכשת הנחש הפוכה מרפואת עקיצת העקרב, ורפואתו של זה קשה לזה, ונמצא שאין לו תקנה. וזה הוא שאמרו "שנעשות צרות זו לזו".
וממשיכה הגמרא לפרש את הכתוב "אם טוב ואם רע":
ושמואל אמר: זה הממציא (הרגיל להמציא, רש"י) מעות לעני רק בשעת דחקו, ולא קודם שעת הדחק. שאם היה ממציא לו קודם, יכול היה העני לבקש מזונותיו, ולקנותן בשעת הזול.
אמר רבא: היינו דאמרי אינשי: זוזא לעללא, לקנות תבואה, לא שכיח לו לעני. ואילו לתליתא, לקנות פת, שהיא יקרה מקניית תבואה - שכיח לו לעני.
כתיב "וחרה אפי בו ביום ההוא, ועזבתים, והסתרתי פני מהם, והיה לאכול".
ויש לדרוש את המילה "מהם", לפנים ולאחור (עיון יעקב):
אמר רב ברדלא בר טביומי אמר רב: כל שאינו בהסתר פנים, שאינו צועק מצרות הבאות עליו, ומתפלל ואינו נענה, בהכרח שאינו מהם, מזרע ישראל, שהרי עליהם הכתוב אומר "והסתרתי פני מהם".
וכן כל שאינו ב"והיה לאכול" (שהגויים אינם שוללים את ממונו),

דרשני המקוצר[עריכה]