פרשני:בבלי:יבמות יז א

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

יבמות יז א

חברותא[עריכה]

וחבור  זו חדייב.
נהר גוזן - זו גינזק.
וערי מדי - זו חמדן, וחברותיה.
ואמרי לה: זו ניהר, וחברותיה.
"חברותיה" - מאן, מי הן?
אמר שמואל: כרך בשם "מושכי", וכרך בשם "חידקי" וכרך בשם "דומקיא". (ועיין הגירסא בקידושין עב א)
אמר רבי יוחנן: וכולן לפסול. שרוב האנשים במקומות הללו הם ממזרים. לפי שהבנות של עשרת השבטים התערבו בין הגויים, ובניהן ישראלים ממזרים.
כי היות ולא נהגו בניהן כישראלים, היו נושאים את קרובותיהם האסורות עליהם בכרת, ומולידים מהן ממזרים.
והוסיף רב יהודה: כי אמריתה קמיה דשמואל, כשאמרתי לפני שמואל את דברי רב אסי, שעובד כוכבים שקידש בזמן הזה בת ישראל חוששים לקידושיו, כי שמא מעשרת השבטים הוא - הניח שמואל שהחשש הוא לממזרות, היות שבני עשרת השבטים הולידו בנים מגויות, ומחמת זה הם ממזרים.
ולכן אמר לי: אין הם ממזרים! היות ואין הבנים הללו ישראלים, אלא גויים, וגויים אינם ממזרים.
כי הכתוב האוסר נישואין עם נכרים, אומר "כי יסיר (הגוי שיקח את בתך) את בנך".
ומכאן אנו למדים, כי רק בנך הבא מן ישראלית קרוי "בנך", ואין בנך הבא מן העובדת כוכבים קרוי בנך, אלא בנה!  1 

 1.  גוי שקידש בזמן הזה חוששין לקדושיו שמא מעשרת השבטים הוא, היות וסובר שישראל הבא על הגויה הולד ישראל ממזר וקדושיו קדושין, ושמא אדם זה הוא מבני השבטים, שבאו על הגויה, והרי הוא ישראל ממזר. אך שמואל סובר שישראל הבא על הגויה ולדה כמותה, והוא גוי. והלכה כשמואל. והוסיף הריטב"א כי לדברי הכל אין לחשוש בארצות הללו שמא הוא מבני עשרת השבטים שבאו על הגויה.
שמא תאמר: והאיכא בנות, שנשבו על ידי הגויים, והבנים שלהן הם ישראלים ממזרים, כי:
ואמר רבינא, שמע מינה מהכתוב: בן בתך הבא מן העובד כוכבים קרוי "בנך"!? (עיין לקמן כג א ביאורו)
תשובתך: גמירי, יודעים אנו במסורת הקבלה, דבנתא, כי הבנות דההוא דרא של הדור ההוא של עשרת השבטים, איצטרויי אצטרו, נבקע הרחם שלהן, ולא נקלט שם הזרע.
איכא דאמרי: אמר רב יהודה: כי אמריתה קמיה דשמואל, אמר לי: לא זזו משם, עד שעשאום עובדי כוכבים גמורים.
שנאמר (הושע ה): "בה' בגדו, כי בנים זרים ילדו".
יתיב רב יוסף אחוריה דרב כהנא, ויתיב רב כהנא קמיה דרב יהודה, ויתיב וקאמר: עתידין ישראל, דעבדי יומא טבא, כי חרבי, כאשר תחרב תרמוד. היות והם ממזרים ונטמעים בקרב ישראל, ופוסלים אותם.
ופרכינן: והא כבר חריב תדמור!
ומשנינן: ההיא - תמוד הואי, ולא תדמור.
רב אשי אמר: היינו תרמוד היינו תמוד.
ולא תיקשי הא חריב:
כי אכפולי הוא דמכפל, שנחרבה תרמוד, וחזרה ונבנתה.
חריב מהאי גיסא, מצד אחד של העיר, אותיב והתיישבה מחדש, מהאי גיסא, מצדה השני.
ואי חריב מהאי גיסא - אותיב מהאי גיסא.
יתיב רב המנונא קמיה דעולא, וקא הוי מקשה בשמעתא של עולא.
אמר עולא: מה גברא ומה גברא, כמה הוא גדול רב המנונא, אי לאו דהרפניא מאתיה, אם לא הרפניא היא עירו, שהיא מקום אנשים שאינם מיוחסים!
אכסיף, התבייש רב המנונא.
אמר ליה עולא לרב המנונא: כסף גלגלתא של מס גולגולת להיכא יהבת?
אמר ליה: נותן אני את מס הגולגולת לפום נהרא!
אמר ליה: אם כן, מפום נהרא את.
מאי "הרפניא" שאמר עולא?
אמר רבי זירא: הר שהכל הפסולים פונין בו למצוא להם שם נשים מסוגם.
במתניתא תנא: כל שאין מכיר משפחתו ושבטו - נפנה לשם.
אמר רבא: והיא - עמוקה רעה משאול. כי ליורדי גיהנום יש תקנה, ולפסול שלהם אין תקנה.
שנאמר: (הושע יג) ביורדי שאול "מיד שאול אפדם, ממות אגאלם"
ואילו פסול דידהו - לית להו תקנתא.
פסולי דהרפניא - משום פסולי דעיר מישון, הקרובה לה, ופסוליה של מישון מתערבים באנשי הרפניא.
ופסולי דמישון - משום פסולי דתרמוד, הקרובה לה.
פסולי דתרמוד - משום עבדי שלמה.
והיינו דאמרי אינשי כמשל: קבא רבא וקבא זוטא, בין איפה גדולה ובין איפה קטנה - מיגנדר מתגלגלים הם במורד, ואזיל, והולכים ומתעוותים בגילגולם במורד.
והנמשל הם הפסולים, שמתגולגלים ויורדים ממקום למקום.
שתחילה יורדים הפסולים ל"שאול".
ומשאול, שהיא מקום גבוה, הם יורדים ומתגלגלים לתרמוד.
ומתרמוד הם יורדים למישן, וממישן להרפניא.

ובאה משנתנו לבאר:
מתניתין:
כיצד היא ערות "אשת אחיו שלא היה בעולמו" שאינה מתייבמת, ואף פוטרת את צרתה מן החליצה ומן היבום?
כגון שהיו שני אחים שישבו יחד בעולם, ומת אחד מהן, ונולד להן, לאחר מיתת האח הראשון, אח שלישי.
ולאח שנולד אסור לייבם את אשת האח הראשון, מפני שלא היתה להם ישיבה אחת בעולם, והתורה אמרה, בתחילת פרשת יבום, "כי ישבו אחים יחדו".
ואחר כך ייבם האח השני את אשת אחיו הראשון, ומת האח השני.
ונופלות עתה לפני האח השלישי שתי יבמות: האחת, שהיתה כבר נשואה לאח הראשון שלא היה בעולמו, והיא ערוה עליו כאשת אח שיש לו בנים. והשניה, שהיתה נשואה רק לאחיו השני, שהיתה לו ישיבה אחת עמו בעולמו.
הרי הראשונה, שהיתה נשואה לאחיו הראשון, יוצאה ממנו ללא צורך בחליצה, משום ערות אשת אחיו שלא היה בעולמו.
והשניה - משום צרתה, צרת ערות אשת אח שאין לו היתר יבום.
ואם עשה בה האח השני מאמר, קידושין מדרבנן, שתיקנו חכמים שיקדש היבם את יבמתו לפני שיבוא עליה, ומת האח השני, ונמצאת אשתו של האח השני צרתה של אשתו של האח הראשון, מדרבנן, עקב קידושי המאמר של האח השני, והרי שתיהן נופלות מהאח השני לפני האח השלישי (הראשונה נופלת ממנו מדרבנן, והשניה מן התורה).
הרי השניה, אשתו של השני, חולצת מן התורה, שהרי מן התורה לא תפסו קידושי השני, ואין היא צרת ערוה.
ולא מתייבמת, מדרבנן, כיון שהיא נחשבת מכח מאמר הקידושין, מדרבנן, כצרת אשת אחיו שלא היה בעולמו. (ועיין לשון רש"י!)
גמרא:
שנינו ברישא של משנתנו, שאם ייבם האח השני את אשת האח הראשון, ומת, הראשונה יוצאת משום אשת אחיו שלא היה בעולמו, והשניה יוצאת משום צרתה.
אך יש המחליפים את הגירסא של "ראשונה" ב"שניה", ושונים כך:
השניה יוצאת משום אשת אחיו שלא היה בעולמו. והראשונה יוצאת משום צרתה.
אמר רב נחמן: מאן דתני את הנוסח המופיע במשנתנו, "ראשונה יוצאת משום אשת אחיו שלא היה בעולמו" - לא משתבש! גירסתו נכונה, ואינה שיבוש בטעות.
וכן מאן דתני את הגירסא האחרת, "שניה יוצאת משום אשת אחיו שלא היה בעולמו", גם הוא לא משתבש!
והיינו, שתי הגירסאות נכונות להלכה, וההבדל ביניהן הוא במשמעות המילים "ראשונה" ו"שניה", וכפי שמתבאר להלן:

דרשני המקוצר[עריכה]