פרשני:בבלי:בבא בתרא קי ב

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

בבא בתרא קי ב

חברותא[עריכה]

אמר לו אביי: ואלא, לדבריך,  מאן לירות (מי הוא היורש כשיש בן ובת) ? אטו בר קשא דמתא לירות (וכי מושל העיר יירשנו)!?  44 

 44.  דהיינו, כל אדם שאינו קרוב למת, הרי הוא כמושל העיר לענין ירושה. ריטב"א.
וביאר רב פפא את דבריו: הכי קא אמינא (כך היתה כוונתי לומר): אם איכא בן ובת, לא האי לירות כוליה, ולא האי לירות כוליה, אלא כי הדדי לירתו (ירשו שניהם בשוה).
אמר ליה אביי: אם כדבריך, שאין הבן עדיף על הבת בירושה, מדוע נאמר, "ובן אין לו, והעברתם את נחלתו לבתו", וכי אצטריך קרא לאשמועינן היכא דלית ליה למוריש אלא חד ברא, ילד אחד, בן או בת, לירתינהו לכולהו נכסי, שהילד היחיד הזה (בן או בת) יורש את כל נכסיו!? ואם כן, לא היה צריך לכתוב כלל שאם אין לו בן תירשנו בתו, שהרי גם כשיש בן הבת שוה לו, והיה לו לכתוב לומר רק זאת בלבד "איש כי ימות, וזרע אין לו (כלל), ונתתם את נחלתו לאחיו".
אלא ודאי, כונת התורה שאמרה שאם אין לו בן תירש הבת, היא ללמדנו, שהבן קודם לבת. וכדאמרן.
ומקשה הגמרא: דלמא הא קא משמע לן (אולי האריך הכתוב בלשונו, כדי ללמדנו), דבת נמי בת ירושה היא, ולעולם תירש בשוה יחד עם הבן.  45 

 45.  הוה אמינא שאינה בת ירושה, משום דמסבת נחלה משבט לשבט. שהרי בנה ובעלה יורשים אותה. תוספות.
ומתרצת הגמרא: ההוא, (כלומר, דין ירושת הבת) אינו צריך להאמר כאן, כי מ"וכל בת יורשת נחלה", נפקא.
והגמרא מביאה מקור נוסף לכך שהבן קודם לבת בנחלה:
רב אחא בר יעקב אמר מהכא: נאמר בפרשת בנות צלפחד (במדבר כז ד), "למה יגרע שם אבינו מתוך משפחתו, כי אין לו בן".
משמע, טעמא דאין לו בן, הא יש לו בן, בן קודם.
ומקשה הגמרא: דלמא בנות צלפחד הוא דקאמרן הכי, (אמרו כך מדעתן), ולאחר מכן ניתנה תורה, ונתחדשה הלכה לא כדבריהן, אלא ירשו בן ובת בשוה  46 ?

 46.  אך רב אחא בר יעקב סבר, כיון שאמר להם הקב"ה, "כן בנות צלפחד דוברות, משמע שהסכים עם דבריהן. ראשונים.
אלא מחוורתא, כדשנין מעיקרא (מבואר, כמו ששנינו בתחילת דברינו), דילפינן מ"ובן אין לו".
ומקור נוסף לקדימת הבן לפני הבת:
רבינא אמר מהכא: נאמר בפרשת ירושה, "ונתתם את נחלתו לשארו הקרוב אליו".
ודרשינן, "הקרוב", בה"א הידיעה, מלמד הכתוב שכל מי שקרוב יותר, קודם לנחלה. ובן קרוב יותר מבת, כדלהלן.
ומאי קורבה דבן אל אביו מבת? שבן קם תחת אביו ליעדה, כגון אם קנה האב אמה העבריה, יכול ליעדה לבנו כשירצה בכסף מקנתה?, ואינו צריך קידושין נוספים על מנת לשאתה?. כדכתיב, "ואם לבנו יעדנה".
וכן לענין שדה אחוזה  47 . הבן יכול לפדות את השדה כאביו.

 47.  המקדיש את שדה אחוזתו, ומכרה הגזבר לאחר, ובא היובל, יוצאת מהלוקח לכהנים. אבל, אם המקדיש עצמו פדה את השדה מההקדש, ובא היובל, אינה יוצאת ממנו לכהנים. ולענין זה, בנו כמותו, שגם אם הבן פדה את השדה, היא אינה יוצאת לכהנים ביובל. ועיין עוד במסכת ערכין דף כה ב.
ודחינן: דינים אלו אינם מראים על קורבה יתרה שיש לבן על הבת.
חדא, מה שקם תחת אביו ליעדה, ובת אינה קמה לענין יעוד, אין זה משום קורבה יתירה, אלא משום שבת לאו בת יעדה היא. שהרי אינה יכולה לישא בת אחרת.
ושדה אחוזה נמי, אינה מראה על קרבה יתרה של הבן, כי אפשר לומר שאף בת יכולה לפדות שדה אחוזה, שהרי שנינו לעיל (קח ב), שהמקור לכך שבן פודה שדה אחוזה ולא האח, מהאי פירכא גופה, הוא! דהא קיימא ליה לתנא "כלום יש יבום, אלא במקום שאין בן".
והרי פירכא זו שייכת גם לגבי פדיית שדה אחוזה על ידי הבת, "כלום יש יבום במקום שיש בת", ואם כן, כיון שגם היא יכולה לפדות שדה אחוזה, במה עדיף הבן על הבת.  48  אלא מחוורתא, כדשנין מעיקרא (מבואר, כמו ששנינו בתחילת דברינו), דילפינן מ"איש כי ימות ובן אין לו".

 48.  על פי הרשב"ם. ולפי דבריו, אכן בת קמה תחת אביה לענין שדה אחוזה. אך דעת התוספות, דלא גרסינן "כלום יש יבום אלא במקום שאין בן". ולשיטתו, פרוש הגמרא כך, "ושדה אחוזה נמי מהאי פירכא גופא הוא", כלומר, שדה אחוזה גופא מה שאין הבת קמה תחת אביה כבן, זהו מטעם שהבן קודם לבת בנחלה. וכל זמן שלא הוכחנו שהבן קודם לבת בנחלה, אין להוכיח שהבת לא קמה תחת אביה לשדה אחוזה. ולפי זה, למסקנא, שהבן קודם לבת, אין הבת קמה תחת אביה לענין שדה אחוזה.
ואי בעית אימא, מהכא: נאמר (ויקרא כה מו), "והתנחלתם אותם לבניכם אחריכם".
ודרשינן מדכתיב "לבניכם", ולא "לזרעכם", בניכם נוחלין, ולא בנותיכם נוחלות, במקום שיש בן.
ומקשה הגמרא, אלא מעתה, הא דכתיב (דברים יא כא), "למען ירבו ימיכם וימי בניכם", האם הכא נמי נדרוש, "בניכם ולא ב נ ות יכם"?!
ומתרצת הגמרא: ברכה שאני. ולכל ישראל מברך. וסברא היא שכונתו לברך בין בנים ובין בנות.
אך לענין ירושה, אילו רצה להשמיענו ירושת הבת, היה לו לכתוב "לזרעכם". ומדכתב "לבניכם", משמע דוקא בנים יורשים ולא בנות.
שנינו במשנה: "והאחין מן האב נוחלין ומנחילין". וכו':
מבואר, דוקא אחים מן האב, ולא אחים מן האם.
ומבארת הגמרא: מנלן שאחים מן האם אינם יורשים זה את זה?
אמר רבה: אתיא "אחוה אחוה" מבני יעקב.
נאמר כאן, "ונתתם את נחלתו לאחיו", ונאמר להלן, "שנים עשר עבדיך אחים אנחנו בני איש אחד".
מה להלן היו אחים מן האב, ולא מן האם,  49  אף כאן מן האב ולא מן האם.

 49.  מדכתיב "בני איש אחד" דרשינן, דסתם אחים אינן אלא מן האב. רשב"ם. ועיין רש"ש.
ומקשה הגמרא: למה לי דרשא זו? הרי, "ממשפחתו וירש אותה" כתיב, ודרשינן לעיל (קט ב), משפחת אב קרויה משפחה, משפחת אם אינה קרויה משפחה, ונלמד מכאן אף לאחים מן האם שאינם יורשים  50 ?

 50.  עיין בתוספות לעיל (קח' א ד"ה ואחין), שהקשו, מדוע כתבה המשנה "דין אחים מן האם", הרי כבר שנינו "אשה אינה נוחלת את בנה" משום דמשפחת אם אינה קרויה משפחה? ותרצו, סלקא דעתך אמינא נהי דאינו יורש את אחיו מכח אמו, מכל מקום ירשנו מכח היותו אחיו. קמ"ל שאינו יורש.
ומתרצת הגמרא, אין הכי נמי.
וכי איתמר גזירה שוה דרבה, לענין יבום איתמר. דאח מן האם אינו מיבם.
שנינו במשנה: "והאיש את אמו ... נוחלין ולא מנחילין" וכו': מבארת הגמרא: מנא הני מילי שהאיש יורש את אמו, ומנלן שקודם בירושתו לבת  51 ?

 51.  קושיית הגמרא אינה על שאר ירושות האשה, כגון ירושת בת או אח, כיון דפשיטא שאשה מורישה נכסיה לבניה כאיש, ולא יהיו נכסיה הפקר לאחר מותה. אלא מקשינן, מנין שמורישה לבן ומעבירה את הנחלה משבט לשבט. תוספות. ובמהרש"א הקשה על דברי התוספות, הרי גם ירושת בת מעבירה משבט לשבט, ומדוע פשיטא לתוספות שהאם מורישה לביתה? ותירץ, בת אינה מעבירה נחלה באופן ודאי, שהרי אם תינשא לבן שבט אימה? לא תיסוב הנחלה. ולכן יורשת. ובקובץ שיעורים הקשה עוד, מדוע פשיטא שבת יורשת את אימה, והא אפשר לומר דמשפחת אם אינה קרויה משפחה? והניח בצריך עיון. ואולי יש לומר, דירושת בן ובת אינה מדין משפחה, אלא שהבנים קמים תחת הוריהם. ולכן פשיטא שהבת יורשת את אימה?. אמנם יעויין בדברי הרבינו יונה לקמן (קכה' ב), שאין האשה יורשת את אימה להנחיל לבעלה שאינו ממשפחתה. אך את אביה יורשת (ורק מטעם "ראוי" אין הבעל יורש, עיין שם). ומוכח מזה דשייך טעם "משפחת אם" אף לגבי ירושת בת את אימה?. ועיין עוד בחי' ר' שמואל סימן כה' אות ה'.
דתנו רבנן: נאמר בתורה (במדבר לו ח):

דרשני המקוצר[עריכה]