פרשני:בבלי:בבא בתרא קיד א

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

בבא בתרא קיד א

חברותא[עריכה]

אבל אם נכנסו לבקרו בלילה, אפילו שלשה רק כותבין עדות, ואין עושין דין אפילו כשהאיר היום.
מאי טעמא?
משום דבשעת כניסתם הוו להו עדים. שהרי אינם יכולים לדון בלילה, ולמחרת כשבאו לדון, אינם יכולים לדון על פי ראייתם בלילה, כי אין עד נעשה דיין  97 .

 97.  מדוע אין עד נעשה דיין: א. לדעת הרשב"ם, גזירת הכתוב היא, דכתיב "ועמדו שני האנשים:. ", ודרשינן בשבועות (ל א), בעדים הכתוב מדבר. "לפני ה"', היינו לפני הדיינים. ואשמעינן קרא דצריך להעיד שנים לפני הדיינים. אבל העדים אינם חוזרים ויושבים ודנים. (ולטעם זה יש לדון, האם פסולו משום דבעינן עדים בעמידה ודיינים בישיבה, או דילפינן שאין העדים ודיינים אותם האנשים. ועיין בקצות החשן סי' ז סק"ד, ובקובץ שיעורים (אות של), ובחידושי ר' אריה ליב מאלין סי' לה). ב. בתוספות הביא טעם נוסף, אין עד נעשה דיין, משום דהוי עדות שאי אתה יכול להזימה. כיון שהם עצמם עדים ודיינים לא ירצו לקבל הזמה על עצמם. (ולטעם זה, יש להעיר, דאפילו אם ירצו לקבל הזמה לא יוכלו לקבלה, כיון שהם בעלי דינים. ועיין חידושי ר' שמואל כתובות ס"ס יט). ג. ברמב"ן מבואר, שאין עד נעשה דיין, כיון שאינם יכולים ללמד על עצמם זכות או חובה.
אמר ליה רבה בר חנינא לאביי, אין! הכי נמי קאמינא. (אכן זאת היתה כונתי במה שאמ רתי).
איתמר, (דנו האמוראים בבית המדרש): המקנה לחבירו קנין כל שהוא, כגון מתנה  98 , עד אימתי חוזר בו מקנינו ומבטלו  99 ?

 98.  עיין בנמוקי יוסף, דדוקא בקנין סודר, שאין בו לא משיכה ולא שטר, או כסף, ואין לקונה עדיין שום תפיסה בחפץ אזי יכול לחזור בו. אך בקנין גמור אינו יכול לחזור בו. ויש לדון, האם בקנין כסף וכדו', יכול לחזור בו תוך כדי דיבור. ועיין בקצות החושן (קצה ס"ק ז), שנחלקו בזה האחרונים.   99.  שהרי לא גמר בליבו להקנות לו מיד אלא על דעת שיקיים לו תנאים שיזכיר לאחר מכן, או אם ירצה לחזור בו מיד, יכול לחזור בו. וקים להו לרבנן, שעל דעת כן הקנה לו, באופן שיוכל לחזור ולתת אל ליבו ולהחליט האם הוא מעונין בקנין זה או לא. רשב"ם. ועיין רא"ש, דהוי תקנת חכמים.
רבה אמר: כל זמן שיושבין (ואפילו אינם עוסקים כבר בענין המתנה) יכול לחזור בו ממתנתו.
רב יוסף אמר: כל זמן שעוסקין באותו ענין של אותה מתנה, יכול לחזור בו.
אמר רב יוסף, כוותי דידי מסתברא (מסתבר לומר כדברי) . דהרי אמר רב יהודה, "שלשה שנכנסו לבקר את החולה, ובא לחלק נכסיו בתורת מתנת שכיב מרע, על ידי קנין, רצו כותבין עדות, רצו עושין דין, ומחלקים את הנכסים באופן מוחלט, שלא יוכלו היורשים לחלקם באופן אחר".
ומשמע, באותו מעמד, אף אם עדיין יושבים, יכולים לעשות דין גמור.
ואי סלקא דעתך כדברי רבה, שיכול לחזור בו ממתנתו כל זמן שיושבין, כיצד יכולים לעשות דין ודאי, ליחוש דלמא הדר ביה בזמן שישבו  100 ?

 100.  ברשב"ם כתב, "כיון שיכול לחזור בו ויבטל הדין, לא הוי דין". ומוכח מדבריו, שאף אם לא חזר בו אין הדין קיים. כיון שדין היכול להתבטל אינו דין. (והקשו האחרונים (עיין מרחשת חלק ב סי' כב), אם כן מדוע מטבילין גר קטן על דעת בי"ד, הרי אם יגדל יכול למחות ולבטל את הגירות, והוי דין שיכול להתבטל? אמנם עיין בסוגיית הגמרא בכתובות (יא א) דיש ראשונים שכתבו שאין הגירות מתבטלת למפרע, רק מכאן ולהבא). אך לדעת התוספות, אם לא חזר בו אין הדין מתבטל. והכא חיישינן שמא יחזור בו, והוי כמו, "אטרוחי בי דינא בכדי".
אמר רב אשי, אמריתה לשמעתא קמיה דרב כהנא, (הבאתי את הדין ודברים הנ"ל לפני רב כהנא) והקשיתי לו: לרב יוסף מי ניחא?! וליחוש דלמא הדר ביה כשיהיו עסוקים באותו ענין?

דרשני המקוצר[עריכה]