פרשני:בבלי:יבמות מב ב

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

יבמות מב ב

חברותא[עריכה]

עתידה היא לילד ולד בן קיימא, ותצטרך להניקו. ולכן אסרו אותה חכמים מלהינשא מיד אחרי פטירת בעלה - ואם תתחתן מיד, בלי להמתין, יש לחוש דלמא איעברה מבעלה תוך כדי תקופת ההנקה, ואז מעכר חלבה, נעכר החלב ואין התינוק רוצה לינק אותו, וקטלה ליה, ונמצא שהיא הורגת את בנה ברעב.
ופרכינן: אי הכי, במינקת דידיה נמי יהא אדם אסור לבוא עליה, כל משך זמן מיניקותה, שמא תתעבר ממנו, ולא יהיה לתינוק חלב לינק, וימות!
ומשנינן: תינוק דידיה, אם יפסק חלבה של אמו מחמת עיבורה, הוא לא ימות, היות שאמו ממסמסא ליה, תאכיל אותו במקום ההנקה, בביצים ובחלב, ולא ימות התינוק מההעדר חלב אמו.
ופרכינן: אם כן, בתינוק דידה נמי, אין לנו לחוש פן יעכר החלב. היות והוא לא ימות, כי ממסמסא ליה, מאכילתו אמו, בבצים וחלב!
ומשנינן: לתינוק שלה, לא יהב לה בעל כסף לקנות לו בצים וחלב, לפי שאינו בנו.
ופרכינן: וליתבעיניה האשה ליורשים של בעלה הראשון שהם יתנו לה כסף לקנות בצים וחלב, שהחיוב לזון את התינוק הוא על נכסי אביו.
אמר אביי: אשה בושה לבא לבית דין כדי לתבוע את יורשי בעלה מזונות של בצים וחלב עבור התינוק, ונגד רצונה היא נמצאת הורגת את בנה, מחמת הרעב.
שנינו במשנה שהכל צריכות להמתין: אחת בתולות ואחת בעולות.
אחת נשואות ואחת ארוסות.
והוינן בה: הי ניהו בתולות, והי ניהו ארוסות? הרי הבתולה והארוסה היא אותה האשה, כי לא יתכן חילוק בין בתולה וארוסה, כי כיצד יתכן שתהיה בתולה יבמה, אם לא שתהא ארוסה, ולא נשואה.
ועוד, הי ניהו בעולות, והי ניהו נשואות?
גם הבעולה והנשואה היא אותה האשה, כי כל שנישאת, הרי היא בעולה.
אמר רב יהודה יהודה, אל תשנה אחת בתולות אחת ארוסות, אחת בעולות אחת נשואות, שמשמע שהבתולה והארוסה וכן הבעולה והנשואה הם שני דברים.
אלא, הכי קאמר התנא:
אחת בתולות ואחת בעולות, שנתארמלו או שנתגרשו.
ומפרש התנא דבריו, כגון שנתאלמנו או נתגרשו:
בין מן האירוסין, דהיינו, בתולות.
בין מן הנשואין, דהיינו בעולות.
ומביאה הגמרא מעשה ברבי אלעזר, שלא על (עלה) יום אחד לבי מדרשא. אשכחיה מצאו רבי אלעזר לרב אסי.
אמר ליה רבי אלעזר: מאי אמור רבנן בבי מדרשא היום?
אמר ליה רב אסי: הכי אמר רבי יוחנן: הלכה כרבי יוסי המתיר לכל הנשואות להתארס, ולכל הארוסות להנשא, מפני שאין בהן ענין של הבחנה.
אמר ליה רבי אלעזר: מכלל זה שאמר רבי יוחנן שהלכה כרבי יוסי, אתה למד דיחידאה פליג עליה! שהתנא קמא במשנה החולק על רבי יוסי, דעת יחיד הוא, שהוא סובר שאפילו אלמנה ארוסה לא תתארס, כי גזרו על כל הנשים, אפילו במקום שאין צורך בהבחנה.
ואינו דעת חכמים. שאם כן, היתה הלכה כמותם, כמו הרוב.
אמר ליה רב אסי: אין! אכן כך הוא. ויש ראיה לכך מברייתא:
והתניא: אשה שלא היתה תחת בעלה זמן רב לפני מותו, ואין לחשוש שהיא מעוברת ממנו, כגון:
הרי שהיתה רדופה גגילה לילך לבית אביה לפרק זמן מרובה.
או שהיה לה כעס בהיותה בבית בעלה, ולא שימשה אותו.
או שהיה בעלה חבוש בבית האסורין.
או שהיה בעלה זקן או חולה שאינו יכול לשמש.
או שהיתה היא חולה, ולא יכלה לשמש.
או שהפילה את עוברה אחר מיתת בעלה.
או שהיתה עקרה, שנעקר רחמה.
או זקנה, או קטנה או אילונית, שאינה יולדת.
או שאינה ראויה לילד מחמת חולי או מחמת סם שנטלה -
בכל זאת היא צריכה להמתין ג' חדשים, דברי רבי מאיר.
לפי שגזרו על שאינה ראויה לילד בגלל הראויה לילד.
רבי יהודה מתיר ליארס ולינשא מיד, לפי שלא גזרו על שאינה ראויה לילד בגלל הראויה לילד.
ומוכח שהמחלוקת אם גזרו על כל הנשים או רק במקום שיש צורך בהבחנה, היא מחלוקת של רבי מאיר ורבי יהודה, ולא מחלוקת של רבים ויחיד.
אמר רבי חייא בר אבא: חזר בו רבי יוחנן מכך שפסק הלכה כרבי יוסי.
אמר רב יוסף: אי הדר ביה, אם חזר בו רבי יוחנן, הרי מחמת מתניתין דכרמא (שנשנית בכרם דיבנה), הדר ביה.
דתניא: אמר רבי ישמעאל, בנו של רבי יוחנן בן ברוקה: שמעתי מפי חכמים בכרם ביבנה: הנשים כולן, גם הללו שאינן זקוקות להבחנה - צריכות להמתין שלשה חדשים!
אמר ליה רבי ירמיה לרבי זריקא: כי עיילת לקמיה דרבי אבהו, רמי ליה, הקשה לו את הסתירה הבאה:
מי, וכי אמר רבי יוחנן הלכה כרבי יוסי?
והאמר רבי יוחנן שהלכה כסתם משנה.
ותנן בסתם משנה, כאן: כל הנשים לא ינשאו ולא יתארסו עד שיהו להם שלשה חדשים.
אחת בתולות ואחת בעולות!
אמר ליה: דרמא לך הא, מי שהקשה לך סתירה זו, לא חש לקמחיה, אינו חושש לטחינת פיו. דהיינו, שהוא מדבר מבלי לחוש לדבריו.
כי משנתנו אינה סתם משנה גרידא, שהלכה כמותה.
אלא משנתנו - סתם ואח"כ מחלוקת היא, שהרי בסיומה של המשנה נחלקו בדבר רבי יוסי ורבי יהודה.
ובסתם ואחר כך מחלוקת - אין הלכה כסתם!
דאמר רב פפא, ואיתימא רבי יוחנן:
מחלוקת ואחר כך סתם - הלכה כסתם.
סתם ואחר כך מחלוקת - אין הלכה כסתם.
ומשנתנו סתם ואחר כך מחלוקת היא ואין הלכה כסתם, ואין מכאן קושיה איך פסק רבי יוחנן כרבי יוסי.
ומביאה הגמרא מעשה, שהיה מסתמיך נסמך ואזיל והולך רבי אבהו, אכתפיה, כשהוא סמוך על כתפיו דרבי נחום שמעיה, שהיה משמשו.
והיה רבי נחום מנקיט מלקט ואזיל והולך, וכך היה מלקט הלכתא, הלכות פסוקות מיניה, מרבי אבהו.
בעא מיניה רבי נחום מרבי אבהו:
מחלוקת ואחר כך סתם - מאי הלכתא?
אמר ליה: הלכה כסתם.
סתם ואחר כך מחלוקת - מאי?
אמר ליה: אין הלכה כסתם. סתמא דמתניתין, ומחלוקת בברייתא - מאי?
אמר ליה: הלכה כסתם.
מחלוקת במתניתין וסתמא בברייתא - מאי?
אמר ליה:

דרשני המקוצר[עריכה]